לדלג לתוכן

מרכז שמעון ויזנטל

מרכז שמעון ויזנטל
Simon Wiesenthal Center
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה הארגון לוס אנג'לס עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים שמעון ויזנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1977–הווה (כ־47 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.wiesenthal.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מרכז שמעון ויזנטל בלוס אנג'לס

מרכז שמעון ויזנטל (אנגלית: Simon Wiesenthal Center) הוא ארגון שבסיסו בלוס אנג'לס, שמטרתו להגן על יהודים באשר הם, ולשמר את זיכרון השואה. המרכז נוסד בשנת 1977 ונקרא על שם שמעון ויזנטל, שהיה צייד נאצים ידוע. על פי הצהרת הארגון, באתר האינטרנט הרשמי, "הארגון נועד לשמש כ"מרכז זכויות אדם יהודי אשר מטרתו תיקון עולם, צעד אחר צעד. משימותיו של המרכז מרובות, והן כוללות פעולות חינוכיות בנושאי אנטישמיות, שנאה וטרור, זכויות אדם וכבוד האדם, תמיכה במדינת ישראל, דאגה לשלום היהודים ברחבי תבל, והנחלת לקחי השואה לדורות הבאים."

המרכז מוכר כארגון לא ממשלתי על ידי האו"ם, אונסק"ו, והאיחוד האירופי.

המרכז שם לעצמו למטרה להעצים סובלנות והבנה דרך מעורבות חברתית, חינוך ופעולות סוציאליות. המרכז מקיים הידברות על בסיס קבוע עם מגוון גדול של ארגונים ציבוריים ופרטיים ונפגש עם נבחרי ציבור, דיפלומטים וראשי מדינות מארצות הברית וממדינות זרות. בין התחומים הנוספים בהם מעורב המרכז: העמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים, מלחמה ברשתות ODESSA, שהיה ארגון להברחת חברי SS לשעבר, חינוך לסובלנות ולזכר השואה, מדיניות במזרח התיכון, ומלחמה בארגונים נאו-נאצים ואתרי שנאה באינטרנט.

מקור השם והנהגה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז נקרא על שם שמעון ויזנטל, מהנדס לשעבר ויהודי אוסטרי שאיבד בני משפחה רבים בשואה. לאחר השואה נשבע שמעון ויזנטל לצוד נאצים ולהעמידם לדין. בהתאם לכך הוא ייסד ועמד בראש המרכז לתיעוד יהודי בווינה. להוציא הענקת שמו, שמעון ויזנטל אינו מעורב בהפעלת או בפעילות המרכז. בראשות המרכז עומדים: מייסדו הרב מרווין האייר וסגנו והרב אברהם קופר.

המרכז מוציא לאור כתב-עת בשם "Response" - "תשובה".

מוזיאוני סובלנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1993 הקים מרכז ויזנטל את המוזיאון לסובלנות בלוס אנג'לס המארח 350,000 מבקרים בשנה, והקים מוזיאון סובלנות דומה גם בירושלים ב־2023.

בין הפעולות הנערכות במוזיאון מתקיימים:

  • סדנאות המעניקות כלים לסובלנות.
  • סדנה בנושא הוראת שלבים בסובלנות.
  • הכשרת צוותי משימה נגד שנאה.
  • המוסד הלאומי נגד פשעי שנאה.
  • הקניית כלים לסובלנות לנוער.

היו שטענו שפעילותו של מוזיאון הסובלנות תתחרה עם זו של מוזיאון יד ושם,[1] היו שטענו כי הקמתו על בית קברות מוסלמי מהווה פגיעה במוסלמים,[2] והיו שטענו כי עלותו הגבוהה (כמיליארד ש"ח) והפעילות הדלה המתוכננת בו אינה מצדיקה העברת קרקע יקרה במרכז העיר לרשותו.[3]

מרכז הסובלנות בניו יורק הוא מרכז מולטימדיה המיועד להכשיר מחנכים, אנשי ביטחון, ואנשי ממשל לסובלנות. סירטי מוריה, מחלקת הסרטים של המרכז, הוקם כדי להפיק סרטים דוקומנטריים העוסקים בהסברה.

בנוסף למרכז הנמצא בלוס אנג'לס קיימים לארגון סניפים בינלאומיים נוספים בניו יורק, מיאמי, טורונטו, ירושלים, פריז ובואנוס איירס.

בראש הסניף בירושלים עומד ד"ר אפרים זורוף, המכונה צייד הנאצים האחרון. הוא החל לפעול עוד לפני שקיבל היתר מעיריית ירושלים ולפני שנערך טקס הפתיחה הרשמי.[4]

Simon Wiesenthal Center Annual

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1990–1984 פרסם המרכז שבעה כרכים של Simon Wiesenthal Center Annual המתמקד במחקרים אקדמיים אודות השואה, בהגדרה הרחבה.[5]

ספרייה וארכיב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרייה והארכיון של המרכז ממוקמים בלוס אנג'לס. והם מכילים אוסף של לערך 50,000 כותרים וחומרים לא מודפסים. נוסף לכך, הארכיון מכיל תמונות, יומנים, מכתבים, פריטים, חפצי אומנות וספרים נדירים הזמינים לחוקרים, סטודנטים ולציבור הכללי.

סרטי קולנוע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980 החל את פעולתו מרכז מוריה, אשר מפיק סרטי תעודה לגבי אירועים היסטוריים במאות ה-20 וה - 21. הסרט הראשון שהופק במסגרת זו, Genocide, עסק בשואה וזכה בפרס האוסקר. סרט נוסף שהופק תחת מכון מוריה וזכה באוסקר הוא הסרט The Long Way Home.[6]

איתור פושעים נאצים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – צייד נאצים

בנובמבר 2005 פרסם המרכז רשימה של עשרת הפושעים הנאצים המבוקשים ביותר, ובראשם אריברט היים שלמרות טענת משפחתו כי נפטר בקהיר ב-1992 ממשיך ד"ר אפרים זורוף, ראש הסניף הירושלמי של הארגון, לטעון כי לא מן הנמנע כי עודנו בין החיים. ב-2008 יצא זורוף לדרום אמריקה במצוד אחר היים, ולפי דיווח בעיתון הבריטי דיילי טלגרף ב-16 ביולי 2008, החיפוש התמקד באזור הרי האנדים בפטגוניה שבדרום צ'ילה.[7] בנוסף לפרסום הרשימה העביר המרכז לרשויות גרמניה שמות של ארבעה חשודים בפשעים נאצים. שמות אלו היו הפירות הראשונים של מבצע הזדמנות אחרונה, מבצע שהחל המרכז באותה שנה למציאת פושעים נאצים לפני שימותו מזקנה.

בשנת 2015 יזם המרכז חקירה נגד הלמה קיסנר. עם זאת, בספטמבר 2016, הוכרה קיסנר כבלתי ניתנה לשפיטה עקב היותה סנילית.[8]

רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת פושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר על פי מרכז שמעון ויזנטל (אנ') היא רשימה היוצאת בכל שנה מאז 2001 על ידי אפרים זורוף ממרכז שמעון ויזנטל שהיא בעצם דו"ח שנתי על מצב החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאציים, לפחות מאז שנת 2005, כוללת הרשימה הכללית רשימה מפורטת של פושעים שמוגדרים "המבוקשים ביותר". נכון ל-2012, הרשימה הייתה כדלקמן:[9]

  1. אלויס ברונר - מת בשנת 2001 (ולפי גרסה אחרת מת ב-2010).
  2. דר. אריברט היים - מת בשנת 1992.
  3. לאסלו צ'אטארי - בן 97/98, מת ב-10 באוגוסט 2013.
  4. קלאס קארל פאבר - רשום עד שנת 2012, מת ב-24 במאי 2012 בגיל 90.
  5. גרהרד זומר - מת בשנת 2019. בשנת 2015 הוכרז כבלתי כשיר לעמוד לדין עקב דמנציה חמורה.
  6. ולדימיר קטריוק - מת בקנדה ב-22 במאי 2015, בגיל 93. היה מפקד פלוגה אוקראינית והיה בטבח בכפר קאטין בבלארוס במרץ 1943.לא הוגש נגדו כתב אישום, חודש לפני שנפטר ביקשו השלטונות הרוסים ממשלת קנדה שתסגיר אותו לידיהם אך היא סירבה להסגירו בשל לטענתה חוקי הפרטיות הקנדיים.[10]
  7. צ'ארלס זנתיי - בן 90 (הוצא מהרשימה בשנת 2013).
  8. סרן קאם - מת ב-23 במרץ 2015 בגיל 93.
  9. איוון קלימון - שירת במשטרת העזר האוקראינית שנתמכה על-ידי הנאצים בלבוב שבאוקראינה, בין השנים 1942-1944 קלימון השתתף ברצח וגירוש אלפי יהודים בגטו לבוב. קלימון עבר לארצות הברית לאחר המלחמה, אך אזרחותו נשללה בשנת 2007.[11] בעת ששירת בכוח המשטרה, קלימון מת ב-2014 במישיגן, בעודו ממתין להסגרה לגרמניה.[12]
  10. אלגימאנטאס דאילידה - מת ב-2015.[13]
  11. מיכאל גרושקאו - בן 89, תיקו נסגר באוקטובר 2011 מחוסר ראיות.
  12. הלמוט אוברלנדר - חי בקנדה. שלטונות קנדה ניסו לשלול את אזרחותו שלוש פעמים אך אוברלנדר עתר לבית המשפט ושלילת אזרחותו נמנעה. טענתו הייתה ששימש כמתורגמן אך לא ביצע בפועל פשעי מלחמה.[14] הוא נפטר בשנת 2021 בהיותו בן 97.[15]

שמות מרשימות מאוחרות יותר

  1. אוסקר גרונינג - בן 94, עבד כרואה ומנהל החשבונות של האושוויץ, בתחום אחריותו היה מיון של הכספים וחפצי הערך של האסירים, הורשע ב-2015 בבית משפט בגרמניה במעורבות ברצח של 300 אלף בני אדם ונידון לארבע שנות מאסר. גרוניג הגיש מספר ערעורים לבית המשפט בטענה כי הוא מבוגר וכי אינו יכול לשאת את עונשו, בינואר 2018 הגיש בקשה לחנינה שאותה דחה בית המשפט. גרוניג נפטר במרץ 2018[16] מבלי שריצה את עונשו. צדק עם הנאצי: "מנהל החשבונות של אושוויץ" יישלח למאסר | מתוך חדשות הערב 17.01.18, סרטון בערוץ "כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב (אורך: 02:53)
  2. גרהרד זומר, יליד 1921, מת ב-2019. מואשם במעורבות בטבח של 560 בני אדם בכפר סנטאנה די סטזמה באיטליה באוגוסט 1944. ב-2005 הרשיע אותו בית משפט באיטליה וגזר עליו מאסר עולם, אולם בשל גילו המבוגר, הוא לא הוסגר מגרמניה, בה הוא מתגורר, ולכן הוא אינו ריצה את המאסר. זומר המשיך להתגורר בבית אבות בהמבורג מבלי שהרשויות בגרמניה מנהלות נגדו הליכים משפטיים. ובמאי 2015 הוא הוכרז כבלתי כשיר למשפט על ידי התובעים בגרמניה.[17]
  3. הלמה קיסנר, ילידת 1923, הוכרזה כלא מתאימה למשפט במאי 2016
  4. אלפרד סטארק, מת בשנת 2018. יליד 1923
  5. הלמוט רסמוסן, יליד 1925

שמות מהרשימות הקודמות

  1. שאנדור קפירו - רשום עד שנת 2011,[18] מת ב-3 בספטמבר 2011
  2. מיליבוג' אסנר - רשום עד שנת 2011,[18] מת ב-14 ביוני 2011
  3. אדולף סטורמס - רשום עד שנת 2010,[19] מת ב-28 ביוני 2010
  4. פיטר אגנר - רשום עד שנת 2010,[19] מת בינואר 2010 בעודו ממתין למשפט
  5. ג'ון דמיאניוק - רשום עד שנת 2009,[20] גורש לגרמניה למשפט בשנת 2009, הורשע בשנת 2011 וערער על זאת, דמיאניוק מת ב-17 במרץ 2012 וזאת לפני שערעורו הספיק להתקבל בבית המשפט ולכן גזר דינו לא נקבע בחייו אך כמה ימים לאחר מותו, בית המשפט הגרמני הבהיר כי לפי החוק הגרמני, דמיאניוק היה "חף מפשע", כי לא היה לו עבר פלילי, וכי הרשעתו הקודמת נפסלה.[21]

מרכז ויזנטל העביר ביקורת על הוגו צ'אווס נשיא ונצואלה בעקבות מספר הצהרות, ובכללן ההצהרה מינואר 2006 "העולם מיועד לכולנו, אבל קרה מקרה ומיעוט, צאצאיהם של אותם אנשים שצלבו את ישו, צאצאיהם של אותם אנשים שבעטו את בוליבר מכאן וצלבו אותו בדרכם שלהם כאן בסנטה מריה בקולומביה. המיעוט הזה נטל לעצמו את כל העושר של העולם..."[22] מרכז ויזנטל השמיט את ההתייחסות לבוליבר וקבע כי צ'אווס התייחס ליהודים בנאומו, ובהסתמך על כך האשים אותו באנטישמיות כשהאשים את היהודים בצבירת הון. באותו זמן, לפי האתר Forward.com, הוועד היהודי-אמריקני, הקונגרס היהודי האמריקאי והקונפדרציה היהודית בוונצואלה הגנו על צ'אווס, וקבעו כי לא התייחס ליהודים כי אם לאוליגרכים הדרום אמריקאים הלבנים. נציג מרכז ויזנטל באמריקה הלטינית השיב כי האזכור של צ'אווס ל"צולבי ישו" היה "במקרה הטוב שנוי במחלוקת" וכי "ההחלטה להעביר ביקורת על צ'אווס התקבלה לאחר שיקול זהיר".[23]

סגן הנשיא של מרכז ויזנטל אישר דיווח שנכתב על ידי גולה איראני לפיו מיעוטים דתיים באיראן חויבו ללבוש סימן זיהוי כדי לאפשר למוסלמים לזהות אותם. אימות זה גרר כתבה ביקורתית בעיתונות הקנדית על איראן וגרר תגובות בינלאומיות נזעמות. לאחר חקירה נוספת התברר כי החוק האיראני היה מפוברק והאימות חסר בסיס.

ב-8 במרץ 2007, האחראי על קשרי חוץ במרכז ויזנטל, שמעון סמואלס, הורשע בעבירת לשון הרע בבית המשפט בפריז, בעקבות האשמתו את הוועד לתמיכה בפלסטינים (CBSP) הממוקם בצרפת בשליחת תמיכה למשפחות של מחבלים מתאבדים.[24] הרשעה זו בוטלה בבית המשפט לערעורים ביולי 2009.[25]

בכתב התביעה קבע CBSP כי הטענות נגדם "מגוחכות", והצהירו כי פעילות הוועד כוללת מתן סעד ל-3,000 יתומים פלסטינים. בית המשפט קבע כי המסמכים שמרכז ויזנטל סיפק לא הצביעו על "קשר ישיר או עקיף במימון טרור" וכי הטענות נגד CBSP היו "השמצות כבדות".[24]

מרכז ויזנטל ערער על הפסיקה ובית המשפט לערעורים ביטל את ההרשעה.

בינואר 2004 הסניף הפריזאי של המרכז ביקש מנשיאת אירלנד מארי מקאליס שתדחה את הענקת 'אות מוזיאון השנה' באירלנד באותה שנה שאמור היה להינתן ל'מוזיאון הצייד' בלימריק, וזאת עד שתסתיים חקירה בנוגע למקורם של חלק ניכר מהפריטים באוסף. חקירה זו נדרשה, לדעת המרכז, כיוון שלמייסדי המוזיאון היה קשר הדוק עם המפלגה הנאצית באירלנד, וחשד בריטי כי בזמן מלחמת העולם השנייה המייסדים עסקו בריגול לטובת הנאצים. בנוסף לכך טען המרכז כי המדריך למוזיאון מתאר רק 150 מתוך למעלה מאלפיים פריטים באוסף המוזאון. וכן כי בניגוד לתקנות הבינלאומית, המוזיאון לא מציין את מקור כל הפריטים באוסף.[26]

טענה זו מעוררת חשד כי המוזיאון שומר גם על רכוש גזול ממלחמת העולם השנייה. המומחה לינן ניקולס שחקר את האשמות טען כי הן "חוסר מקצועיות משוועת" וטיהר את המוזיאון מכל אשמה.[27][28] הטענה נלקחה ברצינות והאקדמיה המלכותית האירית פיקחה על החקירה, שתוצאותיה משנת 2006 זמינות ברשת.[29]

נשיאת אירלנד מארי מקאליס, שאליה מוענה הטענה בראשונה, ביקרה את המרכז על כך שפרש "רשת של שקרים", והוסיפה כי המרכז פגע בשמו הטוב של שמעון ויזנטל.[30] המרכז ענה כי הוא הכין דו"ח בן 150 עמודים שיפורסם במאי 2008 לאחר שעורכי הדין של המרכז יסיימו לעבור עליו, אולם דבר טרם פורסם נכון לנובמבר 2008.[31] הדו"ח הושלם לבסוף ב-12 בדצמבר באותה שנה.

ערך מורחב – מוזיאון הסובלנות בירושלים

סניף של מוזיאון הסובלנות בירושלים - המוזיאון יגבול בבית קברות מוסלמי.

קריית הוותיקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז שמעון ויזנטל קיבל בברכה את החדשות כי הדרישה שהבישוף ריצ'רד ויליאמסון יחזור בו מטענותיו מכחישות השואה לפני שיקבל חזרה את מינויו בכנסייה הקתולית. ויליאמסון הוא אחד מארבעה בישופים מאגודת הקדוש פיוס העשירי שנודו ב-1988 כיוון שנמשחו לכהונה ללא סמכות על ידי מרסל לפבר.[32]

רשימת אנטישמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 פרסם המרכז רשימה של עשרת האנטישמים/אנטי-ישראלים הגדולים של השנה, ובהם ח'אמנאי, ארדואן, ריצ'רד פאלק, רוג'ר ווטרס ומפלגת יוביק ההונגרית.[33] ובן היתר פרסם עוד אנטישמים במשך השנים כמו סדאם חוסיין, השייח' אחמד יאסין, ח'אלד משעל, עבד אל-עזיז א - רנתיסי, מוחמד דף, מחמוד עאבס אבו מאזן, קרלוס לטוף, ודיע חדאד, מחמוד אחמדינז'אד ועוד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרכז שמעון ויזנטל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ גל ניסים, אושרה התוכנית להקמת מוזיאון הסובלנות בגן העצמאות, באתר גלובס, 30 בדצמבר 2001
  2. ^ אורלי נוי, סובלנות פנים-יהודית על חורבות קברים מוסלמים בירושלים, באתר "שיחה מקומית", 7 במאי 2015
  3. ^ ניר חסון, מוזיאון הסובלנות בירושלים נפתח לאירועים פרטיים, אך נשאר סגור לציבור, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2021
  4. ^ קותי פונדמינסקי, התעלומה הכי גדולה במרכז ירושלים תיפתח בקרוב לציבור הרחב, באתר https://jerusalem.mynet.co.il, ‏27.03.23
  5. ^ ISSN 0741-8450
  6. ^ About Us, www.moriahfilms.com
  7. ^ "ד"ר מוות יילכד בשבועות או בחודשים הקרובים", באתר ynet, 16 ביולי 2006
  8. ^ "Архивированная копия". אורכב מ-המקור ב-2016-07-29. נבדק ב-2019-09-24.
  9. ^ דו"ח שנתי על מצב SWC החקירות וההרשעות ברחבי העולם של פושעי מלחמה נאצים (PDF). מרכז שמעון ויזנטל. 2012.
  10. ^ נפטר אחד מפושעי המלחמה הנאצים המבוקשים ביותר, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2015
  11. ^ ארה"ב: הליכים לגירוש משתף פעולה עם הנאצים, באתר ynet, 31 באוגוסט 2009
  12. ^ חיים איסרוביץ', ‏המרדף האחרון: רשימת הנאצים המבוקשים של מכון ויזנטל הולכת ונגמרת, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2015
  13. ^ Algimantas M Dailide 1921 - 2015 ב-BillionGraves GPS Headstones | BillionGraves, באתר billiongraves.com
  14. ^ קנדה לא מצליחה לגרש נאצי בן 92, באתר ynet, 7 ביולי 2016
  15. ^ ארז לין, רגע לפני הגירוש: מת "אחרון הפושעים הנאצים" בקנדה, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2021
  16. ^ מת "מנהל החשבונות של אושוויץ", באתר ערוץ 7, 12 במרץ 2018
  17. ^ איטליה: הנאצים הורשעו בטבח - אך לא ייכלאו, באתר ynet, 23 ביוני 2005
  18. ^ 1 2 "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים". מרכז שמעון ויזנטל. 1 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-2017-08-14. נבדק ב-6 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 זורוף, אפרים (31 במרץ 2010). "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים" (PDF). מרכז שמעון ויזנטל. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-01-03. נבדק ב-6 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "הדו"ח השנתי העשירי של מרכז שמעון ויזנטל על חקירה והעמדה לדין של פושעי מלחמה נאצים". מרכז שמעון ויזנטל. 20 באפריל 2009. אורכב מ-המקור ב-2013-12-13. נבדק ב-6 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ אדרת, עופר. דמיאניוק הפושע הנאצי נחשב חף מפשע בגרמניה בגלל עניין טכני. כתבה בעיתון HAARETZ הסוכנות החדשות הישראלית, 23 במרץ 2012. הורד ב-1 ביולי 2012 מתוך: http://www.haaretz.com/print-edition/news/convicted-nazi-criminal-demjanjuk-deemed-innocent-in-germany-over-technicality-1.420280
  22. ^ מרכז ויזנטל (2006) Condemns antisemitic statements by Venezuelan President Hugo Chavez - demands public apology.
  23. ^ באתר Forward.com.
  24. ^ 1 2 מסוכנות הידיעות הצרפתית (אנ')
  25. ^ הודעה לתקשורת באתר מרכז ויזנטל.
  26. ^ http://www.ria.ie/pdfs/Hunt%20Museum%20Final%20Report%20June%2006.pdf
  27. ^ Associated Press(IHT September 2007) expert condemns Simon Wiesenthal Center's claims of Nazi loot in Irish museum
  28. ^ לינן ניקולס
  29. ^ תוצאות הבדיקה
  30. ^ RTÉ News - President criticises claims against museum
  31. ^ האיירש טיימס 7 בנובמבר 2008 עמ' 15.
  32. ^ Wiesenthal Center Welcomes Vatican’s Call for Controversial Bishop to Recant His Denial of the Holocaust
  33. ^ רשימת עשרת האנטישמים הגדולים של 2013, אתר מרכז שמעון ויזנטל, 2013 (קובץ PDF באנגלית).
    האנטישמים של השנה: חמינאי ורוג'ר ווטרס, ynet,‏ 31 בדצמבר 2013.
  34. ^ מרכז שמעון ויזנטל ישראל באתר גיידסטר