גואנגשי
 | |
| נהר לי, אזור יאנגשוו | |
| מדינה |
 הרפובליקה העממית של סין |
|---|---|
| מושל | וֵיי טָאוֹ (韦韬) |
| נציבויות במחוז האוטונומי | 14 |
| בירת המחוז האוטונומי | נַאנִּינְג |
| שפה רשמית | מנדרינית תקנית, ג'ואנג |
| תאריך ייסוד | 5 במרץ 1958 |
| שטח | 237,818 קמ"ר (דירוג: 9) |
| ‑ הנקודה הגבוהה | מָאוֹ'אֶרְשָׁאן (猫儿山) (2,141 מטרים) |
| אוכלוסייה | |
| ‑ במחוז האוטונומי | 50,126,804[1] (דירוג: 11, 2020) |
| ‑ צפיפות | 210.8 נפש לקמ"ר (דירוג: 20, 2020) |
| קואורדינטות | 23°36′N 108°18′E / 23.6°N 108.3°E |
| אזור זמן | UTC +8 |
| http://www.gxzf.gov.cn/ | |
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
גְוַאנְגשִׂי (בסינית: 广西; בפין-יין: Guǎngxī - IPA: [kwɑ̀ŋɕí]; בג'ואנג: Gvangjsih Bouxcuengh Swcigih) הוא מחוז אוטונומי בדרום הרפובליקה העממית של סין, המוגדר כאוטונומיה של בני הג'ואנג. המחוז משתרע על פני 237,818 קמ"ר ובירתו היא העיר נַאנִּינְג.
האזור האוטונומי מוכר לתיירים במיוחד בזכות העיר גווילין והעיירה יאנגשוו, הסמוכות לנהר הלי על נוף גבעות הגיר המיוחד לו, חלק מאתר המורשת העולמית הקרסט של דרום סין. צפון המחוז, בעיקר בקרבת הגבול עם מחוז גוויג'ואו מספק גם הוא נופים יפהפיים והזדמנות להתבונן באורח החיים המסורתי של קבוצות אתניות שונות.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 התרחש באזור טבח גואנגשי במהלכו נהרגו 100-150 אלף אזרחים.
חלוקה מנהלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחוז האוטונומי גואנגשי מחולק לארבע עשרה נציבויות עירוניות:
| חלוקה מנהלית של גואנגשי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם | כתב סיני | פין-יין | אוכלוסייה (מפקד 2020)[1] | שטח | צפיפות |
| נָאנִּינְג | 南宁 | Nánníng | 8,741,584 | 22,108 | 395.4 |
| לְיוּג'וֹאוּ | 柳州 | Liŭzhōu | 4,157,934 | 18,598 | 223.6 |
| גְווֵילִין | 桂林 | Guìlín | 4,931,137 | 27,661 | 178.3 |
| ווּג'וֹאוּ | 梧州 | Wúzhōu | 2,820,977 | 12,571 | 224.4 |
| בֵּייהָאי | 北海 | Bĕihăi | 1,853,227 | 3,794 | 488.5 |
| פָֿאנְגְצֶ'נְגְגָאנְג | 防城港 | Fángchénggăng | 1,046,068 | 6,222 | 168.1 |
| צִ'ינְג'וֹאוּ | 钦州 | Qīnzhōu | 3,302,238 | 10,903 | 302.9 |
| גְווֵיגָאנְג | 贵港 | Guìgăng | 4,316,262 | 10,600 | 407.2 |
| יוּ'לִין | 玉林 | Yùlín | 5,796,766 | 12,829 | 451.8 |
| בָּאיסֶה | 百色 | Băisè | 3,571,505 | 36,213 | 98.62 |
| חֶג'וֹאוּ | 贺州 | Hèzhōu | 2,007,858 | 11,720 | 171.3 |
| חֶצְ'ה | 河池 | Héchí | 3,417,945 | 33,506 | 102 |
| לָאיבִּין | 来宾 | Láibīn | 2,074,611 | 13,375 | 155.1 |
| צ'וֹנְגְדְזְווֹ | 崇左 | Chóngzuŏ | 2,088,692 | 17,329 | 120.5 |
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מפקד האוכלוסין משנת 2020, התגוררו במחוז כ-50.1 מיליון תושבים[1]. אף על פי שהמחוז מוגדר כאוטונומיה של בני הג'ואנג, הם מהווים רק 32% מהאוכלוסייה, בעוד שמרבית התושבים (כ-62%) הם בני האן. עם זאת יש במחוז נוכחות רבה של קבוצות מיעוט, כשהבולטות שבהן, פרט לג'ואנג, הן המיאו (הְמוֹנְג), היאו (מְייֵן), הדונג, והגֶלאו. המגוון הזה תורם גם למגוון לשוני עשיר. השפות המדוברות במחוז הן מנדרינית דרומית, קנטונזית, פינגחווה, וכן לשונות המיעוטים השונות.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
בת דונג במהלך פסטיבל הסתיו. צַ'אנְג-יַאנְג-צְ'יַאו
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גואנגשי- יובל נעמן, טרסות האורז לונג-ג’י - עמוד השדרה של הדרקון, באתר GoTravel
- גואנגשי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מחוזות הרפובליקה העממית של סין | ||
|---|---|---|
| מחוזות | אַנְחְװֵי • גַאנְסוּ • גֶ'גְ'יַאנְג • גְװַאנְגְדונְג • גווֵיְג'וֹאוּ • גְ'יַאנְגְסוּ • גְ'יַאנְגְשִׂי • גִ'ילִין • הַאיְנַאן • חֶבּיי • חֶנַאן • חוּבּײ • חוּנַאן • חֵייְלוֹנְגְגְ'יַאנְג • יוּנַּאן • לְיַאונִינְג • סצ'ואן • פֿוּגְ'ייֵן • צִ'ינְגְהַאי • שַאַנשִׂי • שַאנְדונְג • שַאנְשׂי | 
|
| מחוזות אוטונומיים | גְװַאנְגְשִׂי • טיבט • מונגוליה הפנימית • נינְגְשְׂיַה • שׂינגְ'יַאנְג | |
| מחוזות עירוניים | בּייְגִ'ינְג • צ'וּנְגְצִ'ינְג • שאנגחאי • טייֵנְגִ'ין | |
| אזורים מנהליים מיוחדים | הונג קונג • מקאו | |
| ראו גם | מעמדה הבין-לאומי של טאיוואן | |
