גוון ג'ון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוון ג'ון
Gwen John - Self-portrait (1900).jpg
לידה 22 ביוני 1876
האוורפורדווסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בספטמבר 1939 (בגיל 63)
דייפ, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ולשים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר סלייד לאמנות יפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה דיוקן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גוונדולן מרי ג'וןאנגלית: Gwendolen Mary John‏; 22 ביוני 187618 בספטמבר 1939) הייתה אמנית וולשית, שעבדה בצרפת במשך רוב הקריירה שלה.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוון ג'ון, דיוקן עצמי

גוון ג'ון נולד בהברפורדווסט, ויילס, השנייה מבין ארבעת ילדיהם של אדווין ויליאם ג'ון ואשתו אוגוסטה. אחיה הגדול של גוון היה תורנטון ג'ון; אחיה הקטן היה אוגוסטוס ויניפרד. אביה אדווין ג'ון היה עורך דין שאופיו הטיל פחד על משפחתו, ואמה אוגוסטה נעדרה לעיתים קרובות מהבית בגלל בריאות לקויה, והותירה את שתי אחיותיה - לתפוס את מקומה במשק הבית. אוגוסטה הייתה ציירת צבעי מים חובבת, ושני ההורים עודדו את ההתעניינות של הילדים בספרות ובאמנות. אמה נפטרה כאשר גוון הייתה בת שמונה.

לאחר מותה בטרם עת של אמם בשנת 1884, המשפחה עברה לטנבי בפמברוקשייר, ויילס, שם קיבלה חינוך ראשוני יחד עם אחותה. בנוסף לאחותה היו לה גם שני אחים, ת'ורנטון ואוגוסטוס. האחים נסעו לרוב לחופי טנבי לצייר גוון ג'ון אמרה שהיא עשתה "רישומים מהירים של שחפים, צדפים ודגים על פיסות נייר, או לפעמים רשמה בחלק הקדמי של הספר שהיא קראה." אף על פי שציירה מגיל צעיר, העבודות המוקדמות ביותר שנותרו הן משנתה התשע-עשרה.[1]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1895–1898 גוון למדה בבית הספר לאמנות בסלייד, שם תוכננה תוכנית הלימודים על פי השיטה הצרפתית. המקום היה בית הספר לאמנות היחיד בבריטניה שאיפשר כיתות מעורבות, אף על פי שבדרך כלל לא היה ערבוב בין גברים ונשים בכיתות הלימוד. כמו אחיה הצעיר, אוגוסטוס, שהחל את לימודיו שם בשנת 1894, היא למדה רישום דמויות אצל הנרי טונקס. במהלך תקופה זו, היא ואוגוסטוס חלקו מגורים, והקטינו עוד יותר את הוצאותיהם על ידי קיום תזונה של אגוזים ופירות.

היא פיתחה מערכת יחסים קרובה עם האישה שתיהפך לאשת אחיה, אידה נטלשיף. באותה תקופה הייתה לה מערכת יחסים עם הצייר אמברוז מקאבוי מחבריה של אחיה, שהיה קשר זמני. חברותיה הטובות כללו גם את אורסולה טירוויט וגוון סלמונד. גוון ג'ון זכתה בפרס סרפד מלוויל לציור הדיוקן בשנה האחרונה שלה בסלייד.

את תלמידי סלייד עודדו להעתיק את עבודותיהם של ציירים במוזיאונים בלונדון. הציורים המוקדמים של ג'ון כמו דיוקן הגברת אטקינסון, אישה צעירה עם כינור ופנים עם דמויות הם יצירות אינטימיות המצוירות בסגנון מסורתי המאופיין בצבע מאופק.

אפילו כסטודנט, התנהגותו של אחיה אוגוסטוס ג'ון והקסם האישי הפכו אותו לסלבריטאי. אוגוסטוס העריץ מאוד את עבודות אחותו אך האמין שהיא הזניחה את בריאותה, והפציר בה לנקוט ב"גישה ספורטיבית יותר לחיים". היא סירבה לעצתו והפגינה לאורך כל חייה התעלמות ניכרת מרווחתה הגופנית.

בשנת 1898 היא הגיעה לביקור הראשון בפריז עם שני חברים מהסלייד. שם למדה אצל ג'יימס מקניל ויסלר בבית הספר שלו.[2] היא חזרה ללונדון בשנת 1899, והציגה את עבודותיה לראשונה בשנת 1900, במועדון האמנות החדשה באנגלית. מצבה הכספי היה קשה ובשנים 1900–1901 היא חיה בבניין נטוש.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוון ג׳ון, הנזירה מארי פוסה, 1910

בסוף 1903 נסעה לצרפת עם חברתה דוריליה מקניל (לימים אשתו השנייה של אוגוסטוס). עם הגעתם לבורדו, הם יצאו לסיור רגלי עם ציוד האמנות בידם, מתוך כוונה להגיע לרומא. כשהם ישנות בשדות וחיים מכסף שהרוויחו בדרך ממכירת רישומי פורטרטים, הן הגיעו עד לטולוז. בשנת 1904 נסעו השתיים לפריז, שם מצאה גוון ג'ון עבודה כדוגמנית אמנית, בעיקר עבור אמניות נשים.

באותה שנה היא החלה לדגמן עבור הפסל אוגוסט רודן,[3] והפכה לאהובתו לאחר שהוצגה על ידי הילדה פלודין (אנ')‏.[4]

מסירותה לרודן המבוגר בהרבה, שהיה האמן המפורסם ביותר בתקופתו, המשיכה ללא הפוגה במשך עשר השנים הבאות, כפי שתועד באלפי המכתבים הלוהטים ששלחה אליו. רודן נאלץ בסופו של דבר להרחיק אותה ממנו בכוח.

במהלך שנותיה בפריז היא פגשה רבים מהעילית האמנותית המובילים בתקופתה, כולל מאטיס, פיקאסו ועוד,[5] אך ההתפתחויות החדשות באמנות תקופתה לא השפיעו עליה, והיא עבדה בבדידות. בשנת 1910 היא מצאה מגורים במודון, פרבר של פריז, שם נשארה למשך שארית חייה. כאשר הסתיים הרומן שלה עם רודן, חיפשה ג'ון נחמה בקתוליות, ובסביבות שנת 1913 היא התקבלה לכנסייה. יומניה מהתקופה מעידים על מדיטציות ותפילות. היא כתבה על רצונה להיות "אמנית קטנה של אלוהים" ו"להפוך לקדושה".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוון התקשרה לפטרון חשוב - קווין ג'ון, אספן אמנות אמריקני, אשר משנת 1910 ועד מותו בשנת 1924, רכש את רוב העבודות שגוון ג'ון מכרה. התמיכה של קווין שיחררה את ג'ון מהצורך לעבוד כדוגמנית, ואפשרה לה להתמסר לעבודתה. אף על פי שהשתתפה בתערוכות באופן קבוע למדי, הפרפקציוניזם שלה יצר בה אמביוולנטיות ניכרת כלפי תערוכות. אחד מציוריה נכלל בתערוכת הארמורי בניו יורק, שסייע קווין לארגן.

גוון ג׳ון, אשה באדום, 1923

בערך בשנת 1913, כחובה למסדר אחיות הדומיניקניות במודון, היא החלה בסדרת דיוקנאות של מארי פוסה (Marie Poussepin)‏ (1653–1744), מייסדת המסדר. ציורים אלה, ייצרו פורמט שהפך לאופייני לגוון ג'ון: דמות נשית בתנוחת ישיבה, באורך שלושה רבעים. היא ציירה מספר רב של גרסאות בנושאים כמו "אישה צעירה בשמלה כחולה מנומרת", "ילדה אוחזת חתול".

במודון היא חיה בבדידות, למעט החתולים שלה. היא רצתה להימנע מקשרים משפחתיים, וההחלטה שלה לגור בצרפת אחרי 1903 אולי הייתה תוצאה של רצונה להימלט מאישיותו של אחיה המפורסם, אף שלדברי היסטוריון האמנות דייוויד פרייזר ג'נקינס, "היו מעט מקרים שבהם היא עשתה משהו בניגוד לרצונה, והיא הייתה השולטת יותר מבין השניים."

גוון ג'ון הציגה בפריז לראשונה בשנת 1919 בסלון הפריזאי, והציגה שם עד אמצע שנות העשרים, לאחר מכן היא התבודדה יותר ויותר וציירה פחות. הייתה לה רק תערוכת יחיד אחת בחייה, בגלריות ניו-צ'ניל בלונדון בשנת 1926. באותה שנה רכשה חדר במודון. בדצמבר 1926, מבועתת לאחר מות חברתה הוותיקה רילקה, היא נפגשה וביקשה הדרכה דתית מצד שכנה, הפילוסוף ז'אק מריטה (Jacques Maritain). היא פגשה גם את גיסתו, וורה אוומנסוף, עמה יצרה את מערכת היחסים הרומנטית האחרונה שלה, שנמשכה עד 1930.

עבודתה האחרונה של גוון ג'ון היא רישום מ-20 במרץ 1933.

ב־10 בספטמבר 1939 היא כתבה את צוואתה ואז נסעה לדייפ, שם התמוטטה ואושפזה. היא נפטרה שם ב-18 בספטמבר 1939.

אומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמות היצירות שלה ששרדו היא קטנה יחסית. סך הכל 158 ציורי שמן ידועים אשר לעיתים רחוקות עולים על גודל של 60 ס"מ בגובה או ברוחב. רוב הציורים הם דיוקנאות, אך היא ציירה גם טבע דומם, וכמה נופים.

היא כתבה: "חתול או גבר, זה אותו דבר לצייר... לאובייקט אין שום חשיבות." אף על פי שגרה בצרפת מגיל 28 ועד מותה, בעבודתה גילתה תמיד רגישות בריטית.

ציוריה המוקדמים, צבועים באמצעות זיגוג דק באופן המסורתי של הציירים הישנים. החל מסדרת ציוריה של מארי פוסה (1913 בקירוב), סגנונה מאופיין בצבע עבה יותר המרוח בנגיעות קצרות, דמוי פסיפס. ההרגל שלה היה לצייר שוב ושוב את אותו נושא. דיוקנאותיה הם בדרך כלל נשים אנונימיות, שיושבות בתבנית אורך של שלושה רבעים, כשידיהן בחיקם.

הרישומים של ג'ון נספרים באלפים. בנוסף לעבודות סטודיו, היא הכינה רישומים וצבעי מים רבים של נשים וילדים בכנסייה. בניגוד לציורי השמן שלה של נשים בודדות, הרישומים האלה מתארים לעיתים קרובות קבוצות. היא גם ערכה רישומים רבים של החתולים שלה. מלבד שני תחריטים שציירה ב-1910, היא לא הדפיסה הדפסים.

היומנים והמכתבים שלה מכילים ביטויים אישיים רבים בהתבוננות בטבע, צביעת דיוקן, ייעוד צבעים לפי מערכת מספרים וכדומה. משמעותם לעיתים קרובות מעורפלת, אך הם חושפים את נטייתה לסדר ואת השפעתו המתמשכת של ויסלר, שתורתו הדגישה הכנה שיטתית.

האומנות של גוון ג'ון, בזכות הצבעים העדינים שלה, עומדת בניגוד ליצירה האסרטיבית של אחיה. אף על פי שאחיה היה הפופולרי, הראיה הביקורתית המודרנית נוטה לראות בגוון מוכשרת יותר מבין השניים. אוגוסטוס עצמו ניבא את ההיפוך הזה, באומרו "בעוד 50 שנה אהיה ידוע כאחיה של גוון ג'ון."

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונותיה של גוון ג'ון מוחזקות באוספים ציבוריים רבים. כמה מהדוגמאות הטובות ביותר הן במוזיאון הלאומי קארדיף ובגלריית טייט בריטניה, לונדון.[6]

המחזה "עדיין חיה", מאת קנדידה קייב, עוסק בשלוש נשים: גוון, אידה (אשתו של אחיה, אוגוסטוס ג'ון) ודורליה (פילגשו של אוגוסטוס ג'ון).

הרומן הבלשי "אמנות הפיסול גוון ג'ון" מאת ג'ון מלקולם מציג את תקופת חייה במודון, צרפת ואת מערכת היחסים שלה עם רודן.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוון ג'ון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Langdale, Cecily, Jenkins, David F., & John, Gwen (1986). Gwen John (1876–1939): An Interior Life. New York: Rizzoli
  2. ^ Gwen John, AWARE Women artists / Femmes artistes
  3. ^ "Rodin's stalker" (באנגלית). 1 ביוני 2001. ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-24 באוגוסט 2020. 
  4. ^ Frederic V. Grunfeld, Rodin: A Biography, Plunkett Lake Press, 2019-08-15. (באנגלית)
  5. ^ Foster, Alicia, & John, Gwen (1999). Gwen John. British artists. Princeton, NJ: Princeton University Press, p 24
  6. ^ Tate, Gwen John 1876–1939, Tate