גוסטב ויניקן

גוסטב ויניקן

לידה	19 במרץ 1875 שטאדה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	8 בדצמבר 1964 (בגיל 89) גטינגן, גרמניה המערבית
מדינה	גרמניה

גוסטב ויניקן (בגרמנית: Gustav Wyneken‏; 9 באפריל 1875 – 8 בדצמבר 1964) היה איש חינוך, אבי המונח "תרבות נוער" ומאבות החינוך הבלתי פורמלי.

מהלך חייו

גוסטב ויניקן (1875–1964) היה פדגוג גרמני ומייסד קהילת בית הספר החופשי ויקרסדורף. ממנהיגיה הרוחניים של תנועת הנוער הגרמנית בראשית דרכה ותרם לזמן קצר למדיניות בית הספר במהלך התקופה המהפכנית הגרמנית שלאחר מלחמת העולם הראשונה. ויניקן נולד ב-19 באפריל 1875 בסטאד שבצפון גרמניה, כבנו של כומר לותרני. למד תאולוגיה ופילוסופיה. הקדיש את מרבית חייו האישיים והמקצועיים לחינוך. לאחר שעבר את מבחן המורים שלו, הוא הפך למורה בבית הספר הפרוגרסיבי של הרמן ליץ באזור הכפרי אילסנבורג שבמרכז גרמניה. ב-1901 הפך למנהל של בית הספר ובסופו של דבר עזב עקב חילוקי דעות עם ליץ והקים את בית הספר החופשי בויקרסדורף. ויניקן פעל כיועצם של פוליטיקאים גרמנים בעלי תפיסות סוציאל-דמוקרטיות בפרוסיה ובבוואריה לאחר מלחמת העולם הראשונה. לאחר מלחמת העולם השנייה המשיך לעבוד כסופר עצמאי, ניסה להיכנס מחדש לדיון בנושא מדיניות בית הספר והנוער של מערב גרמניה ללא הצלחה. מת בגטינגן ב-8 בדצמבר 1964.

תפיסתו החינוכית והביקורת על בית הספר

לויניקן ביקורת קשה על בית הספר ומה הוא גורם לתלמידיו. בית הספר המסורתי מבוסס על שני מחנות מנוגדים – תלמידים ומורים. הם לא מגלים התעניינות זה בזה, ואף שוררת לעיתים איבה, הנובעת הן מניגוד המטרות הן מטבעם השונה של המשתתפים. ויניקן תקף בספריו את הגישה הסמכותנית והנוקשה שהייתה נהוגה בבתי הספר הגרמניים בתקופתו ואף הגדיל לעשות כאשר דחה את המשפחה ואת בית הספר כמעניקים המרכזיים של חינוך הנער. המשפחה בגלל צרות אופקיה והמדינה בגלל שהיא מובלת על ידי אינטרסים פוליטיים. בבית הספר יש מלחמה באופי הילד והפיכתו למבוגר, אזרח ועובד תקין כך שחיי התלמידים מוקרבים למטרות חברתיות, כלכליות ולאומיות. עם זאת, השינוי המבוקש אינו בפירוקו, אלא בהפיכתו של בית הספר למוסד המסוגל לעשות את השינוי המהותי בחייהם של בני נוער.

האידיאל שהנחה את ויניקן היה חינוך חופשי של הנוער מתוך עצמו ובשביל עצמו, וכך הגדיר את החינוך: "...זוהי הכשרת התודעה של היחיד להשתתפות בתודעה הכללית של האנושיות. חינוך במובן יותר מוגדר זהו שילוב רצונו של הפרט לתוך כלל הרצון החברתי" וגם "החדרת האינטלקט הסוציאלי למחשבתו של היחיד – זוהי ההוראה וכוון הרצון הבודד במגמת הרצון החברתי" (אצל אדלר 1926: 101-102). בספרו "בית הספר ותרבות הנוער (Schule und Jugendkultur 1913), טען ויניקן כי לאורך ההיסטוריה קולם של בני הנוער לא נשמע. הם לא השתתפו מבחינה תרבותית, ובחיים הרוחניים. ב"תרבות נוער" הוא התכוון לתרבות המעוצבת על ידי נוער. לא תרבות נעורים פנימית, אלא כזו שיש בכוחה לתרום לאידיאל התרבות הכללי, ברוח הבילדונג הגרמני.

ויניקן הדגיש את חשיבותו של גיל הנעורים, אשר נמשך על פי תורתו בין גילאים 15–25. הוא ראה בתרבות הנעורים "אחדות, רגישות משותפת, סגנון, אינסטינקט משותף, המתבטא ביצירה... הנעורים אינם תקופת הכנה, אלא יש להם ערך עצמי, שאיננו ניתן לתחליף, יופי עצמי, וממילא – גם זכות לחיים עצמאיים ולאפשרות של ביטוי העצמאות" (אצל אדן 1951: 151). לטענת ויניקן הנוער לא מקבל זכות זו, אלא כפוף לרצונות וצרכי המבוגרים וזאת על אף שחייהם הרוחניים גבוהים ונעלים יותר משל המבוגרים; הם עולים על הזקנים לא רק מבחינה פיזית אלא גם ביציבות האינטלקטואלית והמוסרית והכישרון לאמונה חזקה והתלהבות. בדומה לתפיסות שרווחו באותה תקופה, תפס ויניקן את הנוער החופשי כאמצעי הטוב ביותר לתיקונה של החברה. מרטין בובר, פילוסוף גרמני-יהודי נודע בהרבה מויניקן, ביטא תפיסה זו במאמרו ציון והנוער משנת 1918, הפותח במילים: "הנוער הוא הסיכוי הנצחי של האושר לאנושות".

בית הספר בויקרסדורף

באחד בספטמבר 1906 פתח את בית הספר החופשי בויקרסדורף שבחבל תורינגיה. בית הספר התחיל כקהילה קטנה המונה 20 בנים ובנות מגיל 12 ומעלה, אך הלך וגדל עם השנים. קהילת בית הספר הורכבה ממורים, הורים ותלמידים אשר לקחו החלטות במשותף. ויניקן ראה את בית הספר כ"קהילה בלימוד-עצמי". חיי בית הספר שאבו ממודל בית הספר הכפרי המתקדם ומפיתוח של קהילת בית ספר שכללה דיון על ידי אספה כללית דמוקרטית של מורים ותלמידים כאחד. תוך הדגשת תפקידה של האמנות בביטוי הרוח, תוכנית הלימודים תמכה גם בחינוך מוזיקלי ובתיאטרון קהילתי. הלימודים העיוניים כללו הדגשת השכלה כללית, ערכי התרבות האנושית. תפיסת בית הספר הסתייגה מהגישה האנציקלופדיסטית, ולא הייתה מעוניינת בפרטים אלא בהבנת השלימות והכרת העולם.

הילדים גרו בחדרי שינה משותפים. הקהילתיות ניכרה בחיבור בין הגדולים והקטנים והבעת סולידאריות, בה העריכו לא לפי הגיל אלא על פי המעשים, והמוכנות לתרומה לקבוצה. לא היו בעיות משמעת, בשל הנאמנות הגבוהה למוסד ולתרבותו. היו מורים שהנהיגו קבוצות, אם היו ברוח המקום והזדהו עמו, אך היו גם מורים מקצועיים שהיו למעשה מחוץ למעגל החיים הפנימיים של העדה (גרטל 2010). דברים שבין המורים לתלמידים, או בין התלמידים לבין עצמם היו מבוררים ב"אספה הכללית" בה משתתפים כולם, ולא נעשה מאחורי גבם של התלמידים. זכויות ההצבעה שוות לתלמידים, אך מדורגות על פי גיל. סדר היום התחיל ב-6:30 והסתיים באורחת הערב ב-19:00, וכלל בין היתר שיעורים, אימון גופני, רחצה, מקהלה, ניקיון חדרים, ועבודה מעשית (מתכת, נגריה, ציור) וטיול בערב. היה ועד של התלמידים, שהתכנס אחת לשבוע בו בעיקר דאגו המבוגרים לצעירים יותר (סדר בארונות, רחצה). לכל חבר ועד היה תחת חסותו כמה ילדים להם דאג. כל תלמיד היה שייך ל'קבוצה', אם כי היה ניתן לעבור בין קבוצות פעמיים בשנה. בית הספר לא ביקש להיות חברת מבוגרים בקטן, אלא חיים מלאים ואמיתיים עבור הקהילה השותפה בהם.

אישיותו הכריזמטית אך הבעייתית גרמה להסתכסכות נמשכת למול מוסדות המדינה, שראתה בחינוך שהוא נותן כ"גורמת להתבגרות מוקדמת של הנוער ומחדירה בו רוח של ביקורת הרסנית" (אדן, 1951: 148). בעקבות כך, לא ניתן לו רישיון לנהל את בית הספר והוא סיים את תפקידו ב-1910. ויניקן הפיץ את דעותיו דרך תנועת "עדת בית הספר החופשי" וכן בהקמת כתב העת "ההתחלה" der Anfang, עיתון הנוער בו התנהלה מלחמה גלויה כנגד מעשיהם הבלתי ישרים ואורח חייהם של המורים והמבוגרים. פוליטיקאים ואחרים התקוממו באופן חריף כנגד בית הספר החופשי והוא הורחק מבית הספר. בשנת 1919 חזר ויניקן להנהיג את בית הספר, אך הוא הודח בשנה שלאחר מכן לאחר שנמצא אשם במגע הומוסקסואלי עם תלמידים. ויניקן המשיכה להתגורר בקרבת מקום ולהשפיע על ויקרסדורף באופן אישי ובכתב. בתקופתו, אסכולת ויקרסדורף נתפסה כמתקדמת בתקופה של מדיניות תרבותית ניסיונית בשל התנגדותה למודלים של חינוך קיימים.

השפעה על תנועת הנוער הגרמנית ועל תנועות הנוער הציוניות

למרות ההתקפות עליו (ואולי בזכותן) הייתה לויניקן השפעה גדולה על הנוער הגרמני ובייחוד על חברי תנועת הנוער הוונדרפוגל. הם ראו בו את המורה הרוחני שלהם, על אף שלא לקח חלק פעיל בפעילותה. התנועה מצאה ברעיונותיו של ויניקן מניפסט לחקירה עצמית ולהפסקה מאחיזתו הסמכותית של הדור המבוגר. התאמה זו עם הפילוסופיה של ויניקן הניעה את התנועה לחזית הרפורמה התרבותית והחינוכית בגרמניה. הוא הוזמן כנואם למפגש השיא של התנועה ב-1913, שם הכריז כי הוא רואה בשילוב בין בית הספר שהקים ותנועת הנוער כמובילים ל"תרבות נוער" חדשה.

הפילוסופיה החינוכית של ויניקן ששמה דגש על חיי קהילה, ממשל עצמי והתפתחות הוליסטית השפיעו, דרך תנועת השומר הצעיר, על עקרונות היסוד של המודל הקיבוצי. המערכת הקיבוצית, הידועה בגידול הילדים הקולקטיבי שלה, חולקת את האידיאלים של ויניקן של חינוך קהילתי ויצירת סביבות המטפחות עצמאות, אחריות חברתית ותחושת קהילה חזקה.

למשנתו של ויניקן השפעה משמעותית על תנועות הנוער היהודיות שקמו באותה עת באותו מרחב תרבותי-חינוכי (שצקר), כגון תכלת-לבן (בלאו-וייס), השומר הצעיר, וכן על רעיון "חברת הילדים" של תנועת הקיבוץ הארצי (אדן).

לקריאה נוספת

• מכס אדלר. (1926). אנשי המחרת: רעיונות על חינוך סוציאליסטי. הוצאת הקואופרטיב השומרי המרכזי: ורשה
• שבח אדן. (תש"ס) חברות הילדים הראשונות בארץ ישראל ומקורות יניקתן. דור לדור, קבצים לחקר ולתיעוד תולדות החינוך היהודי בישראל ובתפוצות, ט"ז, אוניברסיטת ת"א
• שבח אדן. (1951). העדה המחנכת: פרקים בחינוך חברתי. הוצאת הספרים נ. טברסקי: תל אביב
• גיל גרטל. (2010). דרך הטבע: הפדגוגיה הטבעית והטיול החינוכי. ספרית פועלים
• גוסטב ויניקן. פרק מתוך הספר בית הספר ותרבות הנוער. עמ' 38–42
• רנה פלד. (2002). האדם החדש של המהפכה הציונית: השומר הצעיר ושורשיו האירופיים עם עובד: תל אביב
• חיים שצקר. (תשכ"ט). תנועת הנוער היהודית בגרמניה: בין השנים 1900–1933. ירושלים: מוציא לאור לא ידוע

• Reulcke Jurgen, “The Battle for the Young: Mobilizing Young People in Whilhelmine Germany”, in: Generations in Conflict: Youth Revolt and Generation * Formation in Germany 1770-1968, Roseman, Mark (ed.). (Cambridge University Press) 1995.
• Laqueur, Walter, Z., Young Germany: A History of the German Youth Movement (Routledge, London) 1962.
• Stachura, Peter, D., The German Youth Movement 1900-1945: An Interpretative and Documentary History (Macmillan Press, London) 1981

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גוסטב ויניקן בוויקישיתוף