שטאדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שטאדה
Stade
DEU Stade COA.svg
סמל שטאדה
Stade-Hansehafen.jpg
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
מדינה סקסוניה התחתונהסקסוניה התחתונה  סקסוניה התחתונה
מחוז שטאדה
ראש העיר סילביה ניבר
שטח 110.04 קילומטר רבוע, 110.07 קילומטר רבוע
גובה 9±1 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 46,378 (נכון ל־31 בדצמבר 2015)
קואורדינטות 53°36′03″N 9°28′35″E / 53.600833333333°N 9.4763888888889°E / 53.600833333333; 9.4763888888889 
אזור זמן UTC+1
http://www.stade.de
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

עיר ההנזה שטאדה (בגרמנית: Hansestadt Stade; בגרמנית תחתית: Hansestadt Stood) היא עיר בסקסוניה התחתונה שבצפון גרמניה. העיר מופיעה לראשונה במסמכים ב-934, והיא עיר הבירה של מחוז (Landkreis) ששמו כשם העיר. העיר ממוקמת בערך 45 ק"מ ממערב להמבורג, ושייכת לאזור המטרופוליני הרחב של המבורג. העיר מחולקת למספר אזורים (ביצפלט, האגן, ויפנקאטן והאדורף), שלכל אחד מהם מועצה משלו ויכולת לקבלת החלטות אוטונומית.

שטאדה ממוקמת בסמוך לאזור המכונה "נידר-אלבה" (Niederelbe).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני האדם הראשונים שהתיישבו בשטאדה הגיעו לאזור ב-30,000 לפני הספירה.

מאז 1180 הייתה שטאדה בשטחה של הנסיכות-ארכיבישופות של ברמן. בתחילת 1208 כבשו ולדמר השני, מלך דנמרק, וחייליו את שטאדה. באוגוסט כבש בן דודו של המלך, הנסיך-ארכיבישוף של ברמן ולדמר, את העיר מידיו של בן הדוד, אך היא נכבשה שנית על ידי המלך לאחר זמן לא רב.[1] ב-1209 שכנע אוטו הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, את בן בריתו ולדמר השני לסגת לאזר שמצפון לנהר האלבה, והנסיך-הארכיבישוף ולדמר (שאיבד את התואר "נסיך-ארכיבישוף") קיבל את השליטה על שטאדה לידיו.

ב-2 במאי 1209 העניק אוטו הרביעי "זכויות עיר" (Stadtrecht) לשטאדה. הוא אישר שבורגני העיר יהיו חופשיים וזיהה אותם כישות פוליטית בעלת חוק משל עצמה.[2] הרכוש בגבולות המוניציפליים של העיר לא יכול היה להיות נתון למערכת פיאודלית, והיה חייב להיות ניתן להעברה בירושה ללא תביעות פיאודליות. כמו כן הוגדרו הליכים משפטיים הוגנים וגודלם של המקסימלי של קנסות. הקיסר התחייב למנוע מתושבי העיר להילקח כבני ערובה, ולשחרר את תושבי העיר באם יילקחו בשבי.

אחרי שאוטו הרביעי שינה את דעתו והעניק לנסיך-ארכיבישוף ולדמר את תחום השיפוט ב-1211, כבש ולדמר השני מחדש את שטאדה. בשנת 1213 אחיו הבכור של אוטו, הנסיך הבוחר מפפאלץ היינריך החמישי מבראונשוויג, מחדש את שטאדה עבור הנסיך-הארכיבישוף. ב-1215 הדף היינריך מתקפה דנית נוספת על שטאדה. בחורף של 1216 לא הצליחו ולדמר השני וחייליו לכבוש את העיר שטאדה, ובניסיונם לכבוש את העיר הרסו את האזור הסובב את העיר. מאז נשארה שטאדה בשטחו של הנסיך-ארכיבישוף של ברמן. בשנת 1355 סבלה העיר ממגפת המוות השחור.

ציור של שטאדה משנת 1572. הכיתוב "S. Cosmus" ו-"S. Wilhat" מתייחס לכנסיית קוסמאס ודמיאנוס הקדושים ולכנסיית וילהאד הקדוש בהתאמה.
שטאדה ב-1640.
הנמל החדש של שטאדה בזמן ההצפה בשנת 1894.

בימי הביניים (מהמאה ה-13 ועד לסוף המאה ה-17), הייתה שטאדה חברה משפיעה בברית ערי ההנזה, לפני הפיכתה של המבורג לעיר החשובה ביותר בברית.

מבצר שוודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטאדה בסביבות 1640.

תקופת השיא של שטאדה נמשכה עד מלחמת שלושים השנים. ב-1628 כבש יוהאן ט'סרקלס פון טילי את העיר; זמן קצר לאחר מכן, השתלטה שוודיה של העיר ושלטה בה עד שנת 1636. לאחר תקופה של שלטון דני, השתלטה שוודיה שנית על האזור ב-1643, וקיבלה את השלטון באזור באופן רשמי, כחלק מארכיבישופות ברמן, בשלום וסטפליה. במהלך התקופה שבה שלטה שוודיה בשטאדה היא הייתה בירתה של הפרובינציה שבה שכנה. כשני שלישים מהעיר נחרבו בעקבות שריפה גדולה שהתרחשה בה ב-26 במאי 1659. העיר נבנתה שנית לפי תכנונה הקודם.

בין השנים 16751676, במלחמת שוודיה-ברנדנבורג, נכבשה שטאדה השוודית בידי דנמרק ומספר מדינות נוספות באימפריה הרומית הקדושה, ונשארה בידי הברית עד סיום המלחמה בשנת 1679. שטאדה הייתה תחת מצור מראשית אפריל 1676 ועד ל-13 באוגוסט 1676. לאחר 1679, הוענקה בחזרה לשוודיה.

תחנת המכס של האלבה ליד שטאדה בברונסהאוזן שבתחילת נהר שווינגה, מילאה תפקיד מיוחד במסחר על נהר האלבה עוד בתקופת הארכיבישוף. ב-1663 הציבו השוודים פריגטה למטרות מכס (Elbzollfregatte) שסיירה באופן קבוע על הנהר. הסדר זה המשיך להתקיים תחת שליטים שונים עד 1850 ותחנת המכס בשדות שווינגה עצמה הייתה קיימת עד 1865.[3]

הריבונות השוודית על שטאדה הסתיימה ב-1712, לאחר שכוחות דניים צרו על העיר במלחמה הצפונית הגדולה והפגיזו אותה מ-29 באוגוסט עד 7 בספטמבר 1712. ההפגזה הרסה 152 בתים, רבע מהשטח הבנוי בעיר.

תחת שלטון דני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1712 כבשה דנמרק את שטאדה ואת כל ברמן-ורדן. העיר נותרה בירת ברמן-ורדן גם לאחר שהדנים סיפחו אותה לנסיכות הבוחר מבראונשווייג-לינבורג (הנובר) בשנת 1715. כאשר בשנת 1823 הוחלפה ברמן-ורדן בצורת ארגון אזורית אחרת, שטאדה המשיכה להוות בירת חבל שטאדה.

בשנת 1712 סבלה שטאדה ממגפת המוות השחור, שהרגה לפחות 30–40 אחוזים מאוכלוסיית העיר.

התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1757, בעקבות הפלישה הצרפתית להנובר, מצאו צבא הנובר תחת פיקודו של הנסיך ויליאם אוגוסטוס, דוכס קמברלנד, והממשל ההנוברי מקלט בעיר שטאדה. קמברלנד התכונן להגן גם על שטאדה, לפני הסכמתו לאמנת קלוסטרצפן (Klosterzeven) שהשרתה שביתת נשק זמנית.

בעקבות הבחירות בשנת 1933 עלתה המפלגה הנאצית לשלטון גם בשטאדה. תומכי ה-SPD נעצרו, המפלגה הקומוניסטית של גרמניה נאסרה והחוקה הדמוקרטית המקומית בוטלה. מדיניות הגזע הנאצית יושמה גם בשטאדה, והיהודים המעטים שהיו בעיר נרדפו. גם עדי יהוה וצועני העיר נשלחו למחנות ב-1935, ובעלי מוגבלויות שונות עוקרו בכפייה; ילדים קטנים בעלי מוגבלויות נרצחו. בתחילת המלחמה נשלחו אסירים פולנים וסובייטים לעבודות כפייה במחנות בחבל שטאדה. במהלך המלחמה, לא נפגעה שטאדה כלל מהפצצות בעלות הברית.

בעשורים האחרונים, נהנתה שטאדה מהנוכחות של תעשייה כימית ותעשייה אווירית באלבה, בין השאר החברות דאו כימיקלים ואיירבוס. כמו כן, על גדות האלבה נמצאת תחנת הכוח הגרעינית של שטאדה, שפעלה מ-1972 עד 2003. כאשר תחנת כוח הוצאה מכלל שימוש, היה מדובר בכור השני בגודלו בגרמניה. בעקבות ההחלטה הגרמנית משנת 2002 להפסיק את ייצור החשמל הגרעיני, היה הכור בשטאדה הראשון שנפגע; הוא נסגר לצמיתות ב-14 בנובמבר 2003. סמוך למתקן הגרעיני יש תחנת כוח מופעלת-שמן לא פעילה, תחנת הכוח שילינג.

יהודים בשטאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1611 חתמה העיר על חוזה עם בנים ליהדות ספרד, ואישרו להם הקמה של קהילה בעיר. ב-1613 יישב יוהאן פרידריך מהולשטיין-גוטורפ, הנסיך-ארכיבישוף של ברמן, אשכנזים בעיר; בשל המהומה שהתרחשה מהכיבוש הקתולי של העיר ועד חזרתה לשלטון לותרני, המסמכים הראשונים המאזכרים יהודים בעיר הם רק משנת 1630.

בסופה של המאה ה-17 הופיעו מחדש יהודים אשכנזים בשטאדה. ב-1842 העניקה ממלכת הנובר זכויות שוות ליהודים וקידמה בניית קהילות יהודיות ומבנה על-אזורי (רבנות) בהיקף ארצי. היהודים בשטאדה ראו בכך הן התקדמות והן עול, מפני שלפני כן לא העסיקו כל רב בשכר, בשל הטרחה הכספית שבכך. בשנת 1845 נוסדה בעיר, על פי החוק החדש, רבנות אזורית תחת הרב יוסף היילבוט (Heilbut), ששירתה 16 קהילות יהודיות בחבל שטאדה כולו, שבכולן יחדיו היו 1,250 יהודים בשנת 1864. הרשויות המקומיות ביקשו עתה כי הקהילות היהודיות יקימו בתי כנסת, בתי ספר וישיבות. בית הכנסת בעיר נפתח בשנת 1849, אך נסגר בשנת 1908 בשל מגבלות כלכליות. גם מורה לענייני יהדות הועסק בקהילה עד 1890, אז לא יכלה הקילה להמשיך לממן את העסקתו. מ-1903 ניתן לקהילה היהודית של שטאדה סעד כספי ציבורי על מנת שתוכל להמשיך ולתפקד. באזור שטאדה נותרה קהילה יהודית, אך החל משנת 1860 לא התקיימה "רבנות שטאדה" - במקום זאת שימשו רבני אזורים אחרים לסירוגין באחראים על האזור. הגירת עבודה והגירה[4] למרכזים עירוניים מחוץ לחבל שטאדה הביאו לצמצום מספר היהודים באזור (786 בשנת 1913 ו-716 בשנת 1928).[5] עם זאת, רוב היהודים שנותרו בחבל גורשו בתקופת השלטון הנאצי.

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שטאדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Adolf Hofmeister, "Der Kampf um das Erbe des Stader Grafen zwischen den Welfen und der Bremer Kirche (1144–1236)", In: Geschichte des Landes zwischen Elbe und Weser: 3 vols., Hans-Eckhard Dannenberg and Heinz-Joachim Schulze (eds.) on behalf of the Landschaftsverband der ehemaligen Herzogtümer Bremen und Verden, Stade: Landschaftsverband der ehem. Herzogtümer Bremen und Verden, 1995 and 2008, (Schriftenreihe des Landschaftsverbandes der ehem. Herzogtümer Bremen und Verden; No. 7), vol. II: Mittelalter (1995), pp. 105–157, here p. 123. ISBN 978-3-9801919-8-2
  2. ^ Jürgen Bohmbach, "Der werdende Territorialstaat der Erzbischöfe von Bremen (1236–1511): III. Die Städte im Erzstift Bremen", In: Geschichte des Landes zwischen Elbe und Weser: 3 vols., Hans-Eckhard Dannenberg and Heinz-Joachim Schulze (eds.) on behalf of the Landschaftsverband der ehemaligen Herzogtümer Bremen und Verden, Stade: Landschaftsverband der ehem. Herzogtümer Bremen und Verden, 1995 and 2008, (Schriftenreihe des Landschaftsverbandes der ehem. Herzogtümer Bremen und Verden; No. 7), vol. II: Mittelalter (1995), pp. 241–262, here p. 249. ISBN 978-3-9801919-8-2
  3. ^ Richard Graewe: Die zweihundertjährige Geschichte der Elb-Zoll-Fregatte zu Brunshausen und ihrer Kommandanten 1650–1850. Selbstverlag des Stader Geschichts- und Heimatvereins, Stade 1963
  4. ^ בערך שליש מהיהודים היגרו לארצות הברית במאה ה-19. Cf. Jürgen Bohmbach, Sie lebten mit uns: Juden im Landkreis Stade vom 18. bis zum 20. Jahrhundert, Stade: city of Stade, 2001, (Veröffentlichungen aus dem Stadtarchiv Stade; vol. 21), p. 4.
  5. ^ Albert Marx, Geschichte der Juden in Niedersachsen, Hanover: Fackelträger-Verlag, 1995, p. 144 and Jürgen Bohmbach, Sie lebten mit uns: Juden im Landkreis Stade vom 18. bis zum 20. Jahrhundert, Stade: city of Stade, 2001, (Veröffentlichungen aus dem Stadtarchiv Stade; vol. 21), p. 4.