גזה חורין
 | |
| לידה |
1 במאי 1872 פשט  |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 1933 (בגיל 60) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| מדינה |
ממלכת הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
  | |
גזה חורין (בהונגרית: Chorin Géza; פשט, 1 במאי 1872[1] – בודפשט, 2 באפריל 1933) היה מלחין, מבקר מוזיקה, עיתונאי יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גזה חורין נולד במשפחה יהודית כבנם של שמואל חורין, סוחר ושל רוזה לוינגר. הוא למד ב"קונסרבטוריון הלאומי" (כיום שמו בית הספר הגבוה למוזיקה בלה ברטוק, אחד ממוסדות החינוך המוזיקלי הוותיקים ביותר בהונגריה) אצל קארוי ראוך ולאחר מכן המשיך את לימודיו בפריז. הוא בילה שם שנים רבות בהלחנה והתפרנס מהיצירות שהלחין. חורין היה חבר פופולרי בעולם האמנות הצרפתי והצעיר ההונגרי שהתיישב ליד הפסנתר על פי בקשה פשוטה מהקהל ניגן את השנסונים האופנתיים דאז במשך שעות. נסיבות משפחתיות החזירו אותו לבודפשט, שם ידעו על הצלחותיו בחו"ל וקיבלו אותו באהבה. גם שם ההלחנה הייתה עיסוקו העיקרי, אם כי, הוא ביקר רבות גם בבורסת התבואות וכתב על כך דיווחים ב"עיתון" (Újság). הוא היה חסיד המוזיקה הקלה, וכתב המוני שירים, לחנים ושאנסונים. אחת מיצירותיו, "אהובתי נועלת מגפיים צהובים", הפכה לפופולרית עד כדי כך שהפכה כמעט לשיר עם. הוא הלחין שורה שלמה של לחנים עבור שירתו של המשורר הלאומי ההונגרי שנדור פטפי ומצא דרך להביא את השירים ההונגריים האלה גם לחו"ל. הוא תמיד בחר שמות ליצירותיו שעשו גם "תעמולה" לרעיון הלאומי ההונגרי. שירי הלכת שלו בשם "הונווד" ו"בודפשט", בהוצאת חברת סלברט בפריז ("מהדורת סלברט" נוסדה לפני למעלה ממאה שנים וחייבת את העושר והמגוון של הקטלוג שלה לגאונותם של פרנסיס סלברט ואשתו מיקה) זכו להצלחה גדולה. כש"ג'ונסון ודין", הרקדנים המפורסמים ביותר בעולם באותה תקופה, הופיעו באובודה, הוא כתב עבורם שירים נוספים (ג'ונסון ודין היו אמני הסטפס המפורסמים ביותר בתחילת המאה ה-20. הם טענו שהציגו את "ריקוד הבעיטות" הזה בברודוויי כבר בשנת 1895). הוא גם כתב שירים, קטעי ריקוד קטנים יותר ואופרטות. רבים משיריו הופיעו דרך הוצאות לאור מוזיקה יוקרתיים בצרפת. הלחנים והשירים שלו היו פופולריים במיוחד בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה.
הוא עבד באמונה פנטית כדי להבטיח את רווחתם הכלכלית של חבריו הנגנים. כשחזר הביתה מפריז, נדהם לגלות שאין בהונגריה ארגון שמגן על זכויות הקניין הרוחני. נדרש שכנוע רב מצדו להקמת מוסד להגנה על זכויות יוצרים גם בהונגריה. הוא נלחם לניצחון הרעיון הזה במשך שנים והצליח לחסל את אדישות בעלי העניין ויחד עם כמה מחבריו ייסד את קואופרטיב הזכויות של המלחינים, היוצרים והמוזיקאים ההונגרים הרבה לפני מלחמת העולם הראשונה. עד אז, כל הלהקות ולהקות הצוענים היו חופשיות להשתמש ביצירותיהם של מלחינים ומחזאים הונגרים. ללא תשלום תמלוגים למחבר, אך אחרי הקמת קואופרטיב זה, תשלום התמלוגים הפך לחובה, מה שהביא למחברים הכנסה משמעותית. מתוך הכרה ביכולותיו גזה חורין נבחר לסגן נשיא הקואופרטיב ב-14 בפברואר 1923.
גזה חורין תמיד מילא תפקיד מוערך במערכת ה"עיתון" במשך עשרות שנים. למרות שעבודתו הייתה מוגבלת לתחום התמחותו הוא עמד לרשות העיתון ועמיתיו במערכת גם בתחומים אחרים בנאמנותו והתעקשותו המופתית. ב-1 בספטמבר 1918 נשא את אדל מאלר (אלמנתו של מיקלוש באלה) בבודפשט.[2] הוא חי נישואים מאושרים וכאשר אשתו חלתה קשה, גזה חורין עמד לצידה באהבה עוד יותר, למרות שגם הוא סבל ממחלה קשה במשך שנים, סבל מטרשת עורקים ומחלות לב חמורות, אך עדיין עמד על רגליו ועבד בכוח נעורים כבעבר. בתו המאומצת הייתה השחקנית ז'וז'י באלה.
בשבת, 1 באפריל 1933, היה במשרדו, והתכונן לאספה הכללית של הקואופרטיב ביום ראשון. למחרת, ביום ראשון בבוקר, הרגיש לפתע רע בדירתו ברחוב נאדור. קרוביו לקחו אותו לבית החולים, אך הוא מת מהתקף לב בדרך.[3] חורין הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה. כל חברי מערכת ה"עיתון" הופיעו בהלוויה והגופים העיתונאים ההונגרים יוצגו כמשלחת. משלחת של מורי המכללה למוזיקה ייצגה את איגוד המלחינים ומשלחת נוספת ייצגה את המוציאים לאור. ארונו של גזה חורין היה מכוסה בכיסוי יוקאי של התאחדות העיתונאים ההונגרית ונוצר יער ממש של הזרים ששלחו מעריציו, חבריו לדרכו אחרונה. בטקס ההלוויה ליוו אותו וספדו לו ברנאט לינצקי החזן הראשי והרב ד"ר פרנץ הבשי.[4] אשתו נפטרה שנתיים לאחר מכן ב-19 במאי 1935 בבודפשט.[5]
אופרטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דיוגנס המודרני (אופרטה במערכה אחת).
- הברון קולומבוס (פארסה בשלוש מערכות, מחבר משותף: פרנץ ראשקאי. בכורה: 12 בנובמבר 1910, תיאטרון הטירה (József Nádassy) וב-16 במאי 1911. 16 (תיאטרון וארושליגט).
- מוקי (פארס מוזיקלית בשלוש מערכות, מילים מאת פייר וולף. הוא כתב את הלחנים לשיריו של ינה הלטאי.
- מכשפת שימי (אופרטה, לברית מאת טאנזר פפל).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גזה חורין
- Magyar színművészeti lexikon: A magyar színjátszás és drámairodalom enciklopédiája. (לקסיקון לאמנות הבמה ההונגרית)
- לקסיקון התיאטרון ההונגרי.
- נתונין במאגר המוזיאון הספרותי פטפי
- ינה פינטר: תולדות הספרות, 1933
- "עיתון", 4 באפריל 1933 עמוד 4
- Gulyás Pál: Magyar írók élete és munkái – új sorozat I–XIX. Budapest: Magyar Könyvtárosok és Levéltárosok Egyesülete. 1939–1944., 1990–2002., a VII. kötettől (1990–) sajtó alá rendezte: Viczián János
- Magyarnótaszerzők, énekesek és népdalosok lexikona. Szerk. Dr. Kikli Tivadar. Szeged, Bába és társai Kft, 1999.
- Das geistige Ungarn. Biographisches Lexikon. Hrsg. Oscar von Krücken, Imre Parlagi. Wien-Leipzig, W. Braumüller, 1918.
- Leszler József: Nótakedvelőknek. Budapest, Zeneműkiadó, 1986.
- Pótlás a Zenei lexikonhoz. A-Z. Szerk. Szabolcsi Bence, Tóth Aladár. Budapest, Győző Andor, 1935.
- Tolnai új világlexikona. Budapest, Tolnai, 1926-1933.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 572/1872. folyószáma alatt".
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Bp. V. ker. állami házassági akv. 409/1918. folyószáma alatt.
- ^ Az Est, 1933. április 4., 7. old.
- ^ Ujság, 1933. április 5., 8. old.
- ^ Bp. VI. ker. állami halotti akv. 928/1935. folyószám.