גיום לקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיום לקה
Guillaume Lekeu ca. 1886.jpg
לידה 20 בינואר 1870
ורוויה, בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בינואר 1894 (בגיל 24)
אנז'ה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות בלגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 21 בינואר 1894 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גיום לקהצרפתית: Guillaume Lekeu;‏ 20 בינואר 1870 - 21 בינואר 1894) היה מלחין בלגי בתחום המוזיקה הקלאסית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקה נולד בכפר ליד ורווייה, עיר קטנה במחוז לייז'. למד פסנתר ותאוריה של המוזיקה אצל אלפונז ווס בקונסרבטוריון המקומי.

ב-1879 עבר עם משפחתו לפואטייה, צרפת ולמד שם מוזיקה באופן עצמאי אצל אוקטב גריסר. הוא התחיל להלחין בגיל 15, ובהתחלה כתב בעיקר מוזיקה קאמרית.[1]

ב-1888 עבר עם משפחתו לפריז ולמד פילוספיה עם תאודור דה ויזבה (אנ'). באוגוסט 1889 יצא לביירוית לראות את הטטרלוגיה "טבעת הניבלונגים" של ואגנר.

בחזרתו לפריז למד קונטרפונקט אצל סזר פרנק. עם מותו של פרנק ב-1890 עבר בעצתו של ויזבה לכיתתו של ונסן ד'אנדי, שם למד בעיקר תזמור.

כשנה לאחר מכן, ב-1891, זכה במקום השני בפרס רומא הבלגי, על יצירתו הקנטטה "אנדרומדה".

ב-1892 התוודע לקה בעזרת ד'אנדי לכנר הנודע אז'ן איזאיי, אשר הזמין ממנו את יצירתו המפורסמת ביותר - הסונטה לכינור ופסנתר בסול מז'ור.

לקה נדבק בטיפוס באוקטובר 1893, ממנו לא הצליח להתאושש. הוא נפטר יום אחד לאחר יום הולדתו העשרים וארבעה, ב-21 בינואר 1894.[2]

סגנונו המוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1887 כתב כך: "עדיף שהמוזיקה תהיה מוזרה, עצבנית, נוראית ולא דומה לשום דבר המוכר לנו, ובלבד שתהיה מקורית".

ביצירותיו ניתן לשמוע את השפעותיהם של בטהובן, ואגנר וסזר פרנק. סגנון הכתיבה שלו הצטיין במלודיות ארוכות ומלנכוליות, עם הרמוניות אימפרסיוניסטיות.

המבנים המוזיקליים ביצירותיו הם לרוב מחזוריים (ציקליים), וחוקרים נוטים כי מדובר בהשפעה מיצירתו הספרותית של מרסל פרוסט - "בעקבות הזמן האבוד".

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקה כתב כ-50 יצירות, חלקן לא גמורות.[3] שתיים מהן -סונטה לצ'לו ורביעיית פסנתר, הושלמו על ידי ד'אנדי. ביצירותיו יש יסודות המבשרים על מלחינים צרפתיים שבאו אחריו, כדוגמת אריק סאטי ודריוס מיו.

את רשימת יצירותיו ניתן למצוא בדף המקביל בוויקיפדיה האנגלית (אנ'), כולל מספר סידורי (על פי קטלוג לוק ורדבו - V),[4] ז'אנר ותאריך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיום לקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Chihiro Ichikawa, Guillaume LEKEU, http://chihiro.net, ‏10/05/97
  2. ^ [http://www.philagodu.be/generalculturel/musique/lekeu.html CENTENAIRE DE LA MORT DE GUILLAUME LEKEU], http://www.philagodu.be
  3. ^ Jonathan Woolf, [http://www.musicweb-international.com/classrev/2015/Dec/Lekeu_complete_RIC351.htm Guillaume LEKEU (1870-1894) Complete Works], musicweb-international.com
  4. ^ Luc Verdebout , Guillaume Lekeu, Correspondance, books.google.co.il, ‏1993