דריוס מיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דריוס מיו
Darius Milhaud
Darius Milhaud 1923.jpg
לידה 4 בספטמבר 1892
אקס-אן-פרובאנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביוני 1974 (בגיל 81)
ז'נבה, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1909 - 22 ביוני 1974 (כ־65 שנים)
מקום לימודים הקונסרבטואר של פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, אוטוביוגרף, מוזיקולוג, מחנך מוזיקה, מוזיקאי ג'אז, מבקר מוזיקה, מלחין, פסנתרן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה, בלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Madeleine Milhaud (192522 ביוני 1974) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דריוס מיוצרפתית: Darius Milhaud;‏ 4 בספטמבר 1892 - 22 ביוני 1974) היה מלחין ומורה יהודי-צרפתי. הוא היה חבר ב"קבוצת השישה" ונמנה עם המלחינים הפוריים ביותר במאה ה-20.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיו נולד למשפחה יהודית באקס-אן-פרובאנס והחל ללמוד בפריז אצל שארל וידור וונסן ד'אנדי. כיוון שהתיידד עם אריק סאטי שנים רבות לפני שנוצרה "קבוצת השישה", היה היחיד מחברי הקבוצה שלא היה מעולם במחלוקת עם מלחין זה. בצעירותו עבד זמן מה בפמליה הדיפלומטית של פול קלודל, המשורר והמחזאי החשוב, שכיהן כשגריר צרפת בברזיל.

בטיול בארצות הברית בשנת 1922 גילה את הג'אז, שהשפיע רבות על השקפתו המוזיקלית. הוא עזב את צרפת בשנת 1939 והיגר לאמריקה בשנת 1940. הוא עבד שם בהוראה במילס קולג' באוקלנד, קליפורניה.

משנת 1947 עד 1971 לימד לסירוגין במילס ובקונסרבטואר בפריז, עד שמחלה שהתגלתה אצלו בסביבות 1947 והביאה אותו לבסוף לכיסא גלגלים אילצה אותו לפרוש מעבודתו. הוא מת לבסוף בז'נבה.

בשנת 1952 חי זמן מה בישראל וכתב בה חלק מהאופרה שלו "דוד".

המוזיקה שלו נודעת במיוחד בהשפעה שקיבלה מן הג'אז וכן ממוזיקה דרום אמריקאית, וכן הוא ידוע על השימוש שעשה בפוליטונאליות (שימוש ביותר מסולם אחד בבת אחת).

מיו (כמו בני זמנו פאול הינדמית, בוהוסלב מרטינו והייטור וילה לובוס) הצטיין במהירות כתיבתו, יוצר שפעולת ההלחנה נראתה טבעית לו כמעט כנשימה. יצירותיו החשובות ביותר כוללות את "השור על הגג" (Le Boeuf sur le Toit) (בלט), "בריאת העולם" (ג'אז), "סקרמוש" (סוויטה לשני פסנתרים) ו-"Saudades do Brasil" (סוויטת מחול). את האוטוביוגרפיה שלו הכתיר בשם "תווים ללא מוזיקה", שם ששונה לאחר מכן ל"חיי המאושרים".

על שמו הוקם "תיאטרון דריוס מיו" בפריז (Théâtre Darius Milhaud).

דריוס מיו נפטר בז'נבה שבשווייץ בגיל 81. בהתאם לבקשתו נטמן בחלקה היהודית בבית הקברות סן-פייר (צר') בעיר הולדתו.

תלמידיו הנודעים של מיו[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דריוס מיו בוויקישיתוף