בעקבות הזמן האבוד
 | |
| הגרסה הראשונית של "בעקבות הזמן האבוד" עם הערות בכתב של מרסל פרוסט | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מרסל פרוסט |
| שפת המקור | צרפתית |
| סוגה |
ספרות מודרניסטית  |
| נושא |
זיכרון, אמנות, זמן, ספרות |
| תקופת התרחשות |
הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Éditions Grasset, הוצאת גלימאר |
| מקום הוצאה |
צרפת |
| תאריך הוצאה | 1913–1927 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום |
ישראל זמורה (תשכ"ח); הלית ישורון (תשנ"ב 1992–תשע"ג 2012) |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | 7 |
| פרסים | |
|
רשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד | |
  | |
בעקבות הזמן האבוד (בצרפתית: À la recherche du temps perdu; בתרגום מדויק יותר: "בחיפוש אחר הזמן האבוד") היא סדרה של שבעה רומנים שכתב מרסל פרוסט, המהווים את יצירתו העיקרית. ביצירה זו הגיבור הראשי הוא הזיכרון האנושי, שבו הכול נשמר, מתעבד ומתפרש.
פרוסט מת לפני שהספיק לעבור על הטיוטות והתיקונים לספריו המאוחרים, ושלושת האחרונים פורסמו לאחר מותו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוסט הגיש את ספרו, "בצד של סוואן" (החלק הראשון של "בעקבות הזמן האבוד"), להוצאת Nouveau Revue Francais, אך אנדרה ז'יד, שעמד בראשה, דחה אותו וכך גם הוצאות לאור נוספות. פרוסט פרסם את הכרך הראשון על חשבונו. בהמשך קנה Gaston Gallimard, הבעלים של ההוצאה לאור La Nouvelle Revue Française, את הזכויות של הפרסום ופרסם בעצמו את כל ההמשכים.
חרף קבלת הפנים הצוננת, הספר זכה להכרה מתעצמת ומופיע במקום השני ברשימת 100 הספרים של המאה של לה מונד, במקום השמיני ברשימת עשרת הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים של טיים מגזין[1] וגם במקום הראשון ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים[2].
המחזור כולל שבעה ספרים, שנכתבו בגוף ראשון וכוללים חומר אוטוביוגרפי של פרוסט. הספרים קשורים ומהווים מחזור אחד, אך אפשר לקרוא אותם בנפרד. אלה מרכיבי המחזור:[3]
- בצד של סוואן (Du côté de chez Swann) – הופיע לראשונה ב-1913 וב-1919 הודפסה גרסה מתוקנת;
- בצֵל עלמות מלבלבות (À l'ombre des jeunes filles en fleurs) – הופיע ב-1919 וזכה בפרס גונקור באותה שנה;
- צד גרמאנט (Le Côté de Guermantes) – רומן בשני כרכים, שהופיעו בשנים 1920 ו-1921;
- סדום ועמורה (Sodome et Gomorrhe) – הופיע בשני כרכים בשנים 1921 ו-1922;
- הכלואה (La Prisonnière) – הופיע ב-1923;[4]
- אלברטין איננה (Albertine disparue; במקור נקרא La Fugitive) – הופיע ב-1925;
- הזמן שנמצא (Le Temps retrouvé) – הופיע ב-1927.
מחזור זה של שבעה רומנים, הכוללים כ-3,200 עמודים ויותר מ-2,000 דמויות, הניעו את גרהם גרין לומר כי פרוסט היה "הנובליסט הגדול של המאה ה-20", ואת סומרסט מוהם לקרוא לו "יצירת הבדיון הגדולה ביותר עד היום".
תרגומים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בעקבות הזמן האבוד, מצרפתית: ישראל זמורה, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח. (תרגום לכרך א': "במחוזו של סבן")
- בעקבות הזמן האבוד, מצרפתית: הלית ישורון; [עורך התרגום: מנחם פרי], תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשנ"ב 1992–תשע"ג 2012.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'ולייט חסין, אמנות ויהדות ביצירתו של פרוסט, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1994. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- עדה צמח, במעגלי "חֵפֶשׂ הזמן האבוד" : פנים אחדות ביצירתו של פרוסט, הוצאת דביר, 1973
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בעקבות הזמן האבוד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- איתי שטרן, פרוסט שילם תמורת ביקורות חיוביות ל"בעקבות הזמן האבוד", באתר הארץ, 30 בספטמבר 2017
- אריק גלסנר, על הכרך האחרון של "בעקבות הזמן האבוד", הוצאת "הספרייה החדשה", שבעה לילות "ידיעות אחרונות", 25 ביוני 2012
- לנה שילוני, "הזמן שנמצא: בעקבות הזמן האבוד, סוף ": סלסט, כתבתי את המלה סוף , באתר הארץ, 31 ביולי 2012
- יואב רינון, נפילה מזעזעת לתוך "הזמן שנמצא", באתר הארץ, 29 באוגוסט 2012
- עילי ראונר, המידה הטובה קיימת הודות לסטייה, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2012
- הלית ישורון, הזמן שנמצא: הערת המתרגמת, טור אישי באתר הספריה החדשה
- גל אורן, גט כריתות למציאות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 5 באוקטובר 2012
- גדעון עפרת, ‘פרוסט: בעקבות היפה האבוד, "המחסן של גדעון עפרת"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The 10 Greatest Books of All Time (באנגלית)
- ^ The Greatest Books (באנגלית)
- ^ השמות העבריים המופיעים כאן מבוססים על תרגומה של הלית ישורון במסגרת הספריה החדשה.
- ^ שלושת הספרים האחרונים במחזור הופיעו לאחר מות הסופר.