גיזלה גרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיזלה גרוס
Grosz Gizella
Gisella gross.jpg
לידה 26 בנובמבר 1875
שימלאו סילבאניי, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1942 (בגיל 66 בערך)
גטו ריגה, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט (1895) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה על ידי אישטוואן תומאן, טרסה קארניו עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אדולף וייסמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גיזלה גרוסהונגרית: Grosz Gizella;‏ 26 בנובמבר 1875, שימלאו סילבאניי אוסטריה-הונגריה1942, גטו ריגה, לטביה) הייתה פסנתרנית יהודייה-הונגרייה. היא הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית של ברלין, והייתה מן הפסנתרניות הראשונות שהקליטו קטעי פסנתר עבור חברת "ולטה מיניון", יצרנית הפיאנולה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוס נולדה למשפחה יהודית ב-Szilágysomlyó, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום שימלאו סילבאניי, רומניה. היא למדה פסנתר באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט אצל אישטוואן תומאן. היא ניגנה בקונצרטים הראשונים שלה בשנת 1897 בבודפשט[1] ובשנת 1898 ו-1899 בלייפציג ובברלין בהצלחה ניכרת.[2] משנת 1898 ואילך התגוררה בברלין,[3] שם למדה אצל טרסה קארניו.

היא הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית של ברלין בשנים 1902, 1905, 1908 ו-1909.[4] ב־6 בפברואר 1906 היא הקליטה כאחת הפסנתרניות הראשונות של וולט-מינון .[5]

בשנת 1911, לאחר נישואיה עם אדולף וייסמן (1873–1929), מבקר מוזיקה ברלינאי ידוע ומחבר ביוגרפיות של ביזה, שופן, ורדי ופוצ'יני, הפסיקה להופיע בקונצרטים. לאחר פרישתה ממעגל הקונצרטים הייתה גרוס מורה לפסנתר. בשנת 1940 נוסף השם האמצעי "שרה" בהוראת השלטונות. בינואר 1942 במהלך שואת יהודי לטביה גורשה לגטו ריגה, לטביה, ונפטרה שם באותה שנה.

לפני שנישאו, נולדה לגרוס ולוויסמן בשנת 1908 בת, אילזה. הבת הפכה לפסנתרנית, שאותה לימדה בעיקר אמה בברלין וקונרד וולף בפריז. החל משנת 1933 התגוררה אילזה וייסמן בצרפת, באנגליה ובאיטליה ולבסוף היגרה לארצות הברית, שם נפטרה בשנת 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיזלה גרוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Országos Hirlap, 20 Dec 1897, p. 4; 21 Dec 1897, p. 8
  2. ^ Musikalisches Wochenblatt, Leipzig, 28 Apr 1898, vol 38, no. 18, p. 266
  3. ^ Országos Hirlap, 14 February 1898, p. 10
  4. ^ Peter Muck: Einhundert Jahre Berliner Philharmonisches Orchester, Tutzing, Schneider, 1982
  5. ^ Gerhard Dangel and Hans-W. Schmitz: Welte-Mignon Reproductions. Complete Library Of Recordings For The Welte-Mignon Reproducing Piano 1905-1932. Stuttgart 2006. ISBN 3-00-017110-X. p. 446