גיזלה גרוס
 | |
| לידה |
26 בנובמבר 1875 שימלאו סילבאניי, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1942 (בגיל 66 בערך) גטו ריגה, לטביה |
| מדינה |
הונגריה |
| הושפעה על ידי |
אישטוואן תומאן, טרסה קארניו |
| השכלה |
האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט (1895) |
| בן זוג |
אדולף אורי ויסמן |
  | |
גיזלה גרוס (בהונגרית: Grosz Gizella; 26 בנובמבר 1875, שימלאו סילבאניי אוסטריה-הונגריה – 1942, גטו ריגה, לטביה) הייתה פסנתרנית יהודייה-הונגרייה. היא הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית של ברלין, והייתה בין הפסנתרניות הראשונות שהקליטו קטעי פסנתר עבור חברת "ולטה מיניון", יצרנית הפיאנולה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיזלה נולדה ליעקב ומרים-אירמה (לבית הרץ)[1] גרוס, משפחה יהודית ב-Szilágysomlyó, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום שימלאו סילבאניי, רומניה. היא למדה פסנתר באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט אצל אישטוואן תומאן. היא ניגנה בקונצרטים הראשונים שלה בשנת 1897 בבודפשט[2] ובשנת 1898 ו-1899 בלייפציג ובברלין בהצלחה ניכרת.[3] משנת 1898 ואילך התגוררה בברלין,[4] שם למדה אצל טרסה קארניו.
היא הופיעה כסולנית עם הפילהרמונית של ברלין בשנים 1902, 1905, 1908 ו-1909.[5] ב־6 בפברואר 1906 היא הוקלטה כאחת הפסנתרניות הראשונות של וולט-מינון .[6]
בשנת 1911 נישאה לד"ר אדולף אורי ויסמן (גר'), שהיה מוזיקולוגיה יהודי ידוע. אחרי נישואיה הפסיקה להופיע בקונצרטים, והייתה מורה לפסנתר.
בשנת 1940 נוסף השם האמצעי "שרה" לשמה בהוראת השלטונות הנאצים, להדגיש את יהדותה. בינואר 1942 במהלך שואת יהודי לטביה גורשה לגטו ריגה, לטביה. היא נספתה שם במהלך אותה שנה, בתאריך בלתי-ידוע.
לפני שנישאו, נולדה לגרוס ולוויסמן בשנת 1908 בת, אילזה. הבת הפכה לפסנתרנית, ולמדה בעיקר מאִימהּ בברלין. הבת למדה גם אצל קונרד וולף בפריז. החל משנת 1933 התגוררה אילזה ויסמן בצרפת, באנגליה ובאיטליה ולבסוף היגרה לארצות הברית, שם נפטרה בשנת 2000.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גיזלה ויסמן למשפחת גרוס: דף עד שמולא על ידי ד"ר גאורג ויסמן במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ע"פ אתר Geni
- ↑ Országos Hirlap, 20 Dec 1897, p. 4; 21 Dec 1897, p. 8
- ↑ Musikalisches Wochenblatt, Leipzig, 28 Apr 1898, vol 38, no. 18, p. 266
- ↑ Országos Hirlap, 14 February 1898, p. 10
- ↑ Peter Muck: Einhundert Jahre Berliner Philharmonisches Orchester, Tutzing, Schneider, 1982
- ↑ Gerhard Dangel and Hans-W. Schmitz: Welte-Mignon Reproductions. Complete Library Of Recordings For The Welte-Mignon Reproducing Piano 1905-1932. Stuttgart 2006. ISBN 3-00-017110-X. p. 446