גליזה 229

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גליזה 229
Brown Dwarf Gliese 229B.jpg
גליזה 229 וגליזה 229 B, תמונת הגילוי ממצפה הכוכבים פאלומר ותמונה מטלסקופ החלל האבל
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים ארנבת
שמות נוספים LHS 1827, HD 42581
סוג ננס אדום
בהירות 8.14
סיווג ספקטרלי M1Ve
עלייה ישרה 6ʰ 10ᵐ 34.8ˢ
נטייה ‏52″ ‏51′ ‏21°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 9.33
מרחק 18.8 שנות אור
5.76 פארסק
רדיוס 0.58 רדיוסי שמש
מסה 0.69 מסות שמש
עוצמת הארה פי 1.53 מהשמש
טמפרטורה 3,700 K
מהירות סיבוב 1 ק"מ/שנייה
תנועה עצמית 729[1] מילי-שניות קשת בשנה
מערכת
כוכבים נלווים גליזה 229 B
גליזה 229 B
Relative star sizes-HE.svg
השוואת גודל, צבע וטמפרטורה
נתוני תצפית
סוג ננס חום
בהירות 31.81
סיווג ספקטרלי T7
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 33
מרחק 18.8 שנות אור
5.76 פארסק
מסה 0.02-0.05 מסות שמש
טמפרטורה 950 K

גליזה 229גרמנית: Gliese 229 נקרא גם LHS 1827) הוא ננס אדום במרחק 19 שנות אור בקבוצת הכוכבים ארנבת. מסתו היא 0.58 פעמים מסת שמש, רדיוסו 0.69 פעמים רדיוס שמש וסיבובו העצמי נמוך במיוחד- ק"מ לשנייה בקו המשווה.

הכוכב הוא כוכב משתנה מסוג כוכב הבזק עם פעילות נמוכה, כלומר בהירותו גדלה באופן אקראי בגלל התפרצויות שמש בשל פעילות בשדה המגנטי שלו. הספקטרום שלו מראה ספקטרום פליטה של סידן. פליטה של קרני X התגלתה מהעטרה של הכוכב.[2]

גליזה 229 B[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1994 אסטרונומים ממצפה הכוכבים פאלומר צילמו לוויין תת-כוכבי המקיף את גליזה 229, הגילוי אושר סופית בשנת 1995 (ראו תמונה). גליזה 229 B הוא ננס חום המקיף את הכוכב, מסתו היא כ-20 עד 50 מסות צדק (0.02 עד 0.05 מסת שמש). מסה זו אינה מספיקה להיתוך גרעיני של מימן, אך מספיקה להיתוך של דאוטוריום. גליזה 229B הוא ננס T הראשון שהתגלה והוא משמש כאב טיפוס לסוג ספקטרלי זה, גילויו נחשב כאבן דרך במחקר הננסים החומים. הננס מקיף את הכוכב במרחק של כ-40 יחידות אסטרונומיות במשך כ-200 שנים.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גליזה 229 בוויקישיתוף

מקורות מידע

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ VizieR: LHS 1827, LHS Catalogue, 2nd Edition (Luyten 1979)
  2. ^ פוטומטריה אופטית וספקטרוסקופיה של הכוכב המתלקח גליזה 229 ‏(HD42581)‏, Byrne, P. B.; Doyle, J. G.; Menzies, J. W., מאי 1985
  3. ^ גליזה 229B באתר Extrasolar visions