גמישות (אנטומיה)
גמישות גופנית (באנגלית: Flexibility) היא יכולתו של המפרק ושל השרירים הסובבים אותו לנוע בחופשיות במלוא טווח התנועה, או מעבר לכך, מבלי לגרום לגוף כאב, נזק או פציעה.
הגמישות מושפעת ממבנה העצמות וממבנה הרקמות שבמפרק, וכן מתפקודה של מערכת העצבים. גורמים נוספים המשפיעים על רמת הגמישות כוללים את המין, הגיל, המשקל, הגנטיקה, אורח החיים, רמת הפעילות הגופנית ורמת העייפות.[1]
טווח התנועה במפרקים משתנה מאדם לאדם, ונמדד במעלות או בסנטימטרים.
גמישות היא מרכיב מרכזי באימוני כושר גופני, ובעיקר בענפי יוגה והתעמלות אמנותית.
נהוג להבחין בין שלושה סוגים עיקריים של גמישות: גמישות סטטית, גמישות דינמית וגמישות סטטית־פסיבית.[2][3][1][4]
חשיבות הגמישות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגמישות תפקיד מרכזי בכושר הגופני ובבריאות האדם. היא משפיעה על כושר התנועה, על בריאות השלד ועמוד השדרה, על מערכת העצבים, על מערכת הנשימה ואף על תפקוד המעיים.
שמירה על גמישות מסייעת במניעת ליקויי יציבה ומאפשרת שמירה על מנח גוף תקין. רמת גמישות טובה תורמת לעצמאות תפקודית, מפחיתה סיכון לפציעות, ומשפרת את היכולת לבצע מטלות יומיומיות ללא כאב. שרירים גמישים מאפשרים תנועה יעילה ובטוחה יותר.
למרות תרומתה הבריאותית, אימון לשיפור גמישות נחשב פעמים רבות לפחות מוערך במסגרת תוכניות הכושר. בענפי ספורט רבים, גמישות משפרת את טווח התנועה ואת הזריזות, ומאפשרת ביצועים טובים ומדויקים יותר.
אימוני גמישות מסייעים גם להרפיית השרירים, להפחתת כאבים לאחר פעילות גופנית מאומצת, ולמניעת התכווצויות בעקבות אימוני כוח. תרגול מתיחות קבוע משפר את טווח התנועה ואת איכות הביצוע הספורטיבי.[2][3][1][4]
דרכים לשיפור הגמישות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגמישות והאלסטיות מושפעות במידה מסוימת מהגנטיקה, ולכן שונות מאדם לאדם. עם זאת, ניתן לשפרן באמצעות תרגול. הדרך המרכזית לשיפור הגמישות היא תרגול מתיחות — הפעלת כוח המביאה להתארכות השריר ולשיפור טווח התנועה של המפרקים. מומלץ לבצע מתיחות כשהגוף חם, שכן במצב זה רמת האלסטין בשרירים גבוהה יותר. בענפי ספורט כגון התעמלות, נדרשת גמישות רבה במיוחד, ולכן מבוצעות מתיחות רבות כחלק מהאימון.
תרגילי מתיחה ניתן לבצע באופן עצמאי או בסיוע גורם חיצוני. מקובל להבחין בין מתיחות אקטיביות ופסיביות, וכן בין מתיחות דינמיות וסטטיות. שיטות המתיחה העיקריות כוללות: מתיחה אקטיבית, מתיחה פסיבית, מתיחה בליסטית, מתיחה דינמית, מתיחה סטטית ומתיחות בשיטת ה־PNF.
סוגי גמישות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גמישות דינמית – היכולת לבצע תנועות בטווח תנועה מלא של המפרקים.
- גמישות סטאטית – מתיחת שריר מתנגד באמצעות הפעלת שריר פעיל, לדוגמה: הרמת רגל קדימה והחזקתה במצב זה, כאשר גיד הברך (האנטגוניסט) נמתח ושרירי הירך (אגוניסט) מחזיקים את הרגל מורמת.
- גמישות סטטית־פסיבית – היכולת להחזיק איבר במצב מתיחה תוך שימוש במשקל הגוף או בעזר חיצוני, לדוגמה הנחת רגל קדימה על כיסא.[2][3][1][4]
גמישות יתר מפרקית
[עריכת קוד מקור | עריכה]גמישות יתר מפרקית (Hypermobility of the joints) היא היכולת לבצע תנועות בטווח רחב מהנורמה. לרוב אינה מלווה בסימפטומים, אך כאשר מופיעים תסמינים ייתכן שמדובר בתסמונת גמישות יתר.
גמישות יתר נפוצה בעיקר בקרב ילדים, ולעיתים משפיעה על התפתחות יסודות התנועה. היא מאופיינת בטווחי תנועה גדולים מהממוצע ולעיתים מלווה בקיצור שרירים, הנובע ממאמץ לייצב את המפרקים. מצב זה עלול להעלות את הסיכון לפציעות במערכת השרירים והשלד. ניתן לשפר את היציבות באמצעות חיזוק השרירים המייצבים ותרגול מודעות ליציבה נכונה, אך לא ניתן לשנות את טווח התנועה עצמו.[4][5][6]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.