גרסדורפיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גרסדורפיט
Gersdorffit - Lobenstein, Vogtland.jpg
גבישי גרסדורפיט
תכונות המינרל
הרכב כימי NiAsS
מערך קריסטלוגרפי קובייתי
צורת הגביש קובייה, תמניון, ארבעון, לעיתים לוחי, עד 4 ס"מ. פאות הגבישים יכולות להיות מקווקוות כמו גם כמקבץ חסר צורה או גרגרי.
צבע אפור פלדה עד לבן כסוף, בבליה מקבל גוון אפור או שחור אפרפר
ברק מתכתי
שקיפות אטום
פצילות טובה בשלושה כיוונים היוצרים קובייה
שבירה בלתי שווה
קשיות 5.5-5 בסולם מוס
משקל סגולי 6.2-5.6
שרטוט שחור אפרפר
מינרלים נלווים ניקלין, קובלטיט, אולמניט, מאוצ'ריט, לולינגיט, מילריט, פיריט, מרכזיט, פנטלנדיט, כלקופיריט וסולפידים אחרים

גרסדורפיט הוא מינרל סולפידי המכיל ניקל וארסן המשמש כמקור משני להפקת ניקל.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כימיה וקריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של הגרסדורפיט היא NiAsS.

הגרסדורפיט יוצר תמיסה מוצקה עם המינרל קובלטיט (CoAsS), והוא משתייך לקבוצת הקרויה על שם הקובלטיט, קבוצה שמרבית חבריה, למעט הקובלטיט והגרסדורפיט, הם מינרלים נדירים. אנטימון יכול להחליף בקלות את הארסן על מנת ליצור את המינרל אולמניט (NiSbS), אף הוא חבר בקבוצת הקובלטיט. הגרסדורפיט מתמוסס בחומצה חנקתית תוך פליטת גופרית.[1]

הגרסדורפיט מתגבש במערכת הקובייתית, חבורת סימטריות נקודתית "דיפלודיאלית" , וחבורת סימטריות מרחבית P213. הפרמטר של תא היחידה הוא: Å‏a=5.72-5.60‏.[2]

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבישים של הגרסדורפיט קובייתיים, תמניונים, ארבעונים, לעיתים לוחיים שאורכם עד 4 ס"מ. פאות הגבישים יכולות להיות מקווקוות. כמו כן כמקבץ חסר צורה או גרגרי. לגרסדורפיט יש פצילות טובה בשלושה כיוונים היוצרים קובייה. הקשיות של המינרל בינונית, 5.5-5 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע גבוה יחסית, 6.1 גרם לסמ"ק. כאשר מחממים גרסדורפיט הוא פולט אדים רעילים בריח שום אופייני.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא אנאיזוטרופי (תופעה אופטית שבה נראה כאילו המינרל משנה את צבעו תוך כדי סיבובו כאשר הוא מואר באור מקוטב מוצלב) בצורה בולטת בלבן.[3] גבישי הגרסדורפיט אטומים. צבעם אפור פלדה עד לבן כסוף. צבע המינרל בדגימה מלוטשת הוא לבן, והברק שלו מתכתי. בבליה מקבל המינרל גוון אפור או שחור אפרפר.

גילוי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל נתגלה לראשונה ב-1845 במכרה ניקל ליד שלדמינג (Schladming) במחוז שטיריה באוסטריה וקרוי על שמו של יוהאן רודולף ריטר פון גרסדורף (Johann Rudolf Ritter von Gersdorff‏; 1849-1781) שהיה בעל המכרה ומומחה לכרייה.[4]

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסדורפיט משמש כמקור זוטר להפקת ניקל ועבור אספני מינרלים.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסדורפיט נוצר בעורקים הידרותרמיים בטמפרטורות בינוניות יחד עם סולפידים של ניקל אחרים.

הגרסדורפיט הוא מינרל נפוץ. מקומות בעולם בו ניתן למצוא את המינרל כוללים את שלדמינג (Schladming) במחוז שטיריה (המקום בו נמצא המינרל לראשונה), ובאולסה (Olsa) שליד העיירה פרייזאך (Friesach) במחוז קרינתיה באוסטריה; מוויסן (Wissen) ורמסבק (Ramsbeck) במדינת נורדריין-וסטפאליה ומכרה רמלסברג (Rammelsberg) בסמך לגוסלאר (Goslar) בהרי הרץ שבגרמניה; במכרה קרייגנור (Craignure) ליד אינוורארי (Inverary) במחוז ארגייל וביוט (Argyll and Bute) בסקוטלנד; באתר המינרלים של פרנקלין בניו ג'רזי, גבישים גדולים במיוחד מצויים במכרה סנוברד (Snowbird mine) מחוז מינרל, במונטנה שבארצות הברית; בהר סנט-אילר שבדרום הפרובינציה של קוויבק שבקנדה; ובהר אוגילווי (Ogilvie) ברכס פלינדרס (Flinders) באוסטרליה הדרומית.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Walter Schumann, Minerals of the World עמ' 176
  2. ^ Webmineral
  3. ^ אתר Mindat
  4. ^ אתר Mindat
  5. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.