ג'וזף ברקלי פנטלנד
 | |
| מדליה של ג'וזף ברקלי פנטלנד בעיצובו של פייר ז'אן דוויד | |
| לידה |
1797 בליבופיי, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 1873 (בגיל 76 בערך) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| לאום | אירי |
| תקופת הפעילות | 1826–1827 |
| מספר מסעות | 1 |
| גילויים בולטים | מדידת גובהם של פסגות בהרי האנדים |
| אזורים שחקר | הרי האנדים |
  | |
ג'וזף ברקלי פנטלנד (באנגלית: Joseph Barclay Pentland; 1797 - 12 ביולי 1873) היה חוקר טבע, גאוגרף ומגלה ארצות אירי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פנטלנד נולד באירלנד, התחנך בעיירה ארמה ולמד באוניברסיטת פריז. בפריז הוא נפגש עם חוקר הטבע ז'ורז' קיווייה שהתרשם מהידע שהפגין פנטלנד באנטומיה השוואתית והם הפכו לידידים.
בשנים 1826–1827 נלווה פנטלנד לחוקר הטבע הבריטי (והדיפלומט לעתיד) וודבין פאריש (Woodbine Parish; 1882-1996) במסעו בהרי האנדים של בוליביה בחלקים שאירופאים כמעט שלא ביקרו בהם. הוא ערך תצפיות נרחבות על קו שלג העד וחישב את גובהם של ההרים, מרביתם הרי געש רדומים. הוא היה ראשון למדוד את גובהם של ההרים גולטיירי (Gualtieri), ארקיפה (Arequipa), צ'ירקויבמבה (Chirquibamba), אילימני (Illimani) וסוראטה (Sorata),[1] אם כי חוקרים שבאו אחריו סבורים כי התוצאות שאליהן הגיע גבוהות מהמספר הנכון. כמו כן הוא קבע את הגובה הממוצע של שלג העד באנדים על 16,990 רגל (5,178 מטרים), וכי רכס הרי האנדים כה גבוה עד שהגובה הממוצע של מעברי ההרים עולה על 14,650 רגל (4,465 מטרים). במהלך מסעותיו הוא מצא מאובנים מתקופת הסילור בגובה 5,180 מטרים, ואבן גיר מתור הקרבון בגובה 4,300 מטרים מעל פני הים.[2] בביקורו באגם טיטיקקה גילה פנטלנד כי הנהר דסאגואדרו (Desaguadero) מנקז את האגם בניגוד לציון בכל המפות של תקופתו שלפיהם הוא נשפך לאגם. את מסעותיו הוא סיכם בספר "דו"ח על בוליביה" (Report on Bolivia) שיצא לאור ב-1827.[3]
ב-1827 התמנה פנטלנד למזכיר בקונסוליה הכללית של בריטניה בפרו, ובין השנים 1836 ל-1839 הוא שימש כקונסול הכללי של בריטניה בבוליביה. ב-1838 סייר בחלקה הדרומי של פרו, כולל הבירה העתיקה קוסקו ואת רשמיו סיכם במאמרים ובאיורים ששלח לביטאון החברה הגאוגרפית המלכותית.
מ-1845 ואילך הוא נהג להתגורר ברומא בתקופת החורף. מסיוריו בעיר הוא הפך למומחה לעיר ועתיקותיה ולכן נבחר לשמש כמדריך לנסיך מוויילס בשני ביקוריו ברומא. הוא ערך כמה ממהדורות מדריכי הטיולים של המו"ל ג'ון מורי (John Murray)[4] בנושאי רומא, צפון איטליה ודרום איטליה. כמו כן סייע לארכיטקט ג'יימס פרגסון (James Fergusson; 1886-1808) בספרו "איורים של עתיקות קוסקו" (Sketches of the Antiquities of Cusco ולחוקרת הטבע מרי סמרוויל (Mary Fairfax Somerville; 1872-1780) בספרה "גאוגרפיה פיזית" (Physical Geography) במידע על הגאולוגיה של אמריקה הדרומית.
ג'וזף ברקלי פנטלנד מת ב-12 ביולי 1873 ונקבר בבית הקברות ברומפטון (Brompton).
מורשת ומחוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שמו של פנטלנד קרויים:
- המינרל פנטלנדיט - נתגלה על ידי פנטלנד במכרה הנחושת קרייגנור, שבסמוך לעיירה אינוורארי (Inveraray), במחוז ארגייל וביוט בסקוטלנד ב-1856.
- מכתש פנטלנד על הירח
- השמות המדעיים של שני עופות ממשפחת הטינמיים השוכנים באנדים בגובה רב: טינמו האנדים (Nothoprocta pentlandii) וטינמו הפונה (Tinamotis pentlandii)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sarjeant, W.A.S. and Delair, J.B., "Joseph Pentland: a forgotten pioneer in the osteology of fossil marine reptiles," Proceedings of the Dorset Natural History and Archaeology Society, 1976, pp. 12-16.
- Sarjeant, W.A.S. and Delair, J.B., "An Irishman in Cuvier’s laboratory. The letters of Joseph Pentland, 1820-1832," Bulletin of the British Museum of Natural History, Historical Series, vol. 6, no. 7, 1979, pp. 245-319.
- Sarjeant, W.A.S., "Joseph Pentland’s early geological and geographical work in Bolivia and Peru," in S. Figueiroa and M. Lopes (eds.), Geological sciences in Latin America. Scientific relations and exchanges. (Papers presented at the XVII International Commission on the History of Geological Sciences Congress, Campinas, SP, Brazil, July 19-25, 1993). Campinas Brazil: Universidade Estadual de Campinas. Instituto de Geociencias, pp. 11-27.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ההספד על פנטלנד מתוך אתר Wikisource
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רשימת הרים זו נלקחה מתוך ההספד שנכתב לפנטלנד במשרד החוץ הבריטי ב-1873. מכל השמות רק אילימני מוכר כיום והשאר קרויים כיום בשמות אחרים
- ^ אבן גיר נוצרת במים רדודים, והימצאותה המפתיעה בגובה כזה מעידה על עוצמת הכוחות שיצרו את רכסי ההרים
- ^ ב-1974 הוציאה החברה הגאוגרפית המלכותית את הספר מחדש לאור
- ^ אתר ההוצאה