דברה גרניק
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1963 (בת 61) מסצ'וסטס, ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות |
מ-1997 |
| מקום לימודים |
|
| פרסים והוקרה |
פרס חבר המושבעים של פסטיבל סאנדנס לדרמה אמריקאית (2010) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דברה גרניק (באנגלית: Debra Granik; נולדה ב-6 בפברואר 1963) היא במאית קולנוע אמריקאית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה במסצ'וסטס וגדלה בוושינגטון די. סי..
לגרניק תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת ברנדייס[1]. במהלך לימודיה החלה לגלות עניין בקולנוע תיעודי ובסרטים היסטוריים וגם החלה ליצור סרטים בעצמה. בין היתר צילמה סרטים חינוכיים עבור ארגוני עובדים ומפעלים בנושאים כגון גיהות ובטיחות תעסוקתית, וכן סרטים עבור ארגונים חברתיים, כגון הארגון הפמיניסטי "קולקטיב סרטי הנשים" (Women’s Video Collective)[2][3].
בזמן מגוריה בבוסטון לקחה חלק במספר קורסים בתחום התקשורת והקולנוע, דרכם נחשפה לסגנונות ויוצרים שונים. כמו כן, השתתפה בהפקות מספר סרטים תיעודיים של יוצרים בבוסטון. הניסיון שצברה היה בין הגורמים שהביאו אותה לבחור להירשם ללימודי קולנוע.
גרניק עברה לניו יורק ונרשמה לתואר שני בלימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק. בעזרת המרצים שלה, פיתחה את העניין שלה בתיעוד סיפורים אישיים באמצעות הקולנוע והחלה להעמיק בסוגת הניאו ריאליזם[3].
סרטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרט הגמר של גרניק "Snake Feed" זכה בפרס חבר השופטים לסרט הקצר בפסטיבל סאנדנס בשנת 1998. עלילת הסרט מתמקדת באם המתמודדת עם התמכרות לסמים בעודה נאבקת לגדל את ילדיה הקטנים[4][5].
הסרט זכה בפרסים בפסטיבלים נוספים בעולם. הצלחתו של הסרט הקצר הביאה את גרניק להחליט להרחיב את התסריט והיא המשיכה לפתחו בסדנאות הכתיבה של פסטיבל סאנדנס. הסרט הארוך יותר, "Down to the Bone" משנת 2004 זכה אף הוא בפרסים, בהם פרס הבמאית בפסטיבל סאנדנס באותה שנה[6].
קר עד העצם[עריכת קוד מקור | עריכה]
"קר עד העצם" ("Winter's Bone") הוא סרטה הראשון באורך מלא של גרניק, משנת 2010. הסרט הוא עיבוד קולנועי לספר באותו השם מאת דניאל וודרל[7]. גרניק החלה לעבוד על התסריט לסרט יחד עם המפיקה אן רוסליני בשנת 2005, לאחר שנתקלו ברומן של וודרל והחליטו לעבד אותו לסרט עלילתי. השתיים השלימו את כתיבת הגרסה הראשונית לתסריט בשנת 2006, אולם חוו קשיים במימון ההפקה ולבסוף החליטו על תקציב נמוך[8].
גיבורת הסרט היא רי בת ה-17, המתגוררת בהרי האוזרק עם אחיה ואחותה הצעירים ועם אימה, מתמודדת נפש. רי מטפלת באחיה ומשמשת כמבוגרת האחראית בבית. לאחר שאביה סוחר הסמים נעלם, מגלה רי שהאב הציב את בית המשפחה כערבות לשחרורו ממעצר ואם לא יתייצב למשפט הבית יעוקל. רי יוצאת למצוא את אביה כדי להציל את משפחתה[9].
צילומי הסרט נערכו בלוקיישנים שונים בהרי האוזרק. כדי להכיר את אורח החיים של האנשים קשי היום המתוארים בסרט, שהתה גרניק בקרב משפחות באזור, שוחחה עם התושבים ותיעדה את חיי היום יום בצילום[10]. גם צוות השחקנים בסרט משלב שחקנים מוכרים יחד עם מקומיים שאינם שחקנים מקצועיים, שחלקם התגוררו בבתים המצולמים. גם בפס הקול של הסרט נעשה שימוש בנגינה של תושבי המקום.
כלב משוטט[עריכת קוד מקור | עריכה]
"כלב משוטט" (Stray Dog) הוא סרט תיעודי שיצרה גרניק בשנת 2014. הסרט מתעד את סיפורו של רון הול, המכונה "כלב משוטט" (Stray Dog), אופנוען שלחם במלחמת וייטנאם, ואת מסע ההנצחה שלו יחד עם אופנוענים אחרים לאנדרטת מלחמת וייטנאם בוושינגטון. כמו כן מתוארים בסרט התמודדותו עם הלם קרב, יחסיו עם בני משפחתו ואהבתו לכלבים קטנים.
גרניק פגשה את הול במקרה, במהלך תהליך הליהוק לסרט "קר עד העצם" באזור דרום מיזורי[11]. אף על פי שלהול לא היה ניסיון קודם במשחק, היא הציעה לו לשחק בסרט והוא לוהק לתפקיד ת'אמפ מילטון. לאחר סיום הצילומים ביקרה גרניק את הול בקרוואן שבו התגורר והשניים התגלגלו לשיחה על סיפור חייו. בעקבות השיחה החליטה גרניק ליצור סרט על חייו של הול, והחלה תהליך של שלוש שנים שבו התלוותה אליו ואל בני משפחתו ותיעדה את סיפורם[11].
היא בחרה לתעד גם את סיפורה של הקהילה שבה חי הול בדרום מיזורי, שמתמודדת עם עוני ואבטלה. לצד תנאי המחיה הקשים הללו, היא תיעדה אחווה, נדיבות ועזרה הדדית, כך למשל הול נהג לארגן אירועים למען בני קהילתו כגון ארוחות משותפות[12].
"ללא עקבות"[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטה העלילתי הבא של גרניק, "ללא עקבות" ("Leave No Trace") יצא לאקרנים שמונה שנים לאחר "קר עד העצם". הוא מבוסס על ספר מאת הסופר פיטר רוק, אשר מתאר אירועים אמיתיים שהתרחשו באורגון[13].
עלילת הסרט מתמקדת בנערה המתגוררת הרחק מן הציוויליזציה ביערות יחד עם אביה המתמודד עם פוסט טראומה, עד שהרשויות מגלות את השניים.
המפיקות לינדה רייסמן ואן הריסון פנו אל גרניק והציעו לה לעבד את ספרו של רוק לסרט עלילתי בעקבות הניסיון שלה בבימוי סרטים המתרחשים באזורים הכפריים של ארצות הברית. גרניק התלהבה מן הספר והסכימה לביים את הפרויקט, התסריט נכתב יחד עם אן רוסליני[14]. בדומה לסרטה העלילתי הקודם, גם "ללא עקבות" צולם בלוקיישנים בשטח ולא באולפנים, ומשולבים בו שחקנים מקצועיים יחד עם אנשים שאינם שחקנים שהם תושבי המקום[15].
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
גרניק זכתה בפרסים שונים על סרטיה לאורך השנים. בשנת 1998 זכה סרט הגמר שלה בלימודי הקולנוע, "Snake Feed", בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס[5]. הסרט "קר עד העצם" היה מועמד למספר פרסי האקדמיה לקולנוע בשנת 2011, בהם הסרט הטוב ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר (גרניק ורוסליני) השחקנית הראשית הטובה ביותר (ג'ניפר לורנס), ושחקן המשנה הטוב ביותר (ג'ון הוקס). ג'ניפר לורנס הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס גלובוס הזהב ובטקס גילדת שחקני המסך. "קר עד העצם" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע העצמאי בבוסטון, והיה מועמד לפרס אינדיפנדנט ספיריט[16].
הסרט "כלב משוטט" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של אטלנטה בשנת 2015[17], בפסטיבל הסרטים של לוס אנג'לס, בפסטיבל הקולנוע של קליבלנד ובפסטיבל הקולנוע העצמאי בממפיס. כמו כן היה מועמד לפרס אינדיפנדנט ספיריט לסרט התיעודי הטוב ביותר, ולפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של לונדון בשנת 2015[18].
הסרט "ללא עקבות" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים העצמאיים של בוסטון בשנת 2018. גרניק זכתה בפרס הבמאית הטובה ביותר של איגוד מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס בשנת 2018, ובפרס הבמאית הטובה ביותר והסרט הטוב ביותר של איגוד מבקרי הקולנוע של סן דייגו באותה שנה[19].
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Snake Feed (1998) - סרט קצר
- Down To The Bone (2004)
- קר עד העצם (2010)
- כלב משוטט (2014)
- ללא עקבות (2018)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דברה גרניק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דברה גרניק, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
דברה גרניק, באתר AllMovie (באנגלית)- דברה גרניק, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
דברה גרניק, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Skateboarding on Hardscrabble, Brandeis Magazine (באנגלית)
- ^ יותם קניספל, "עוני זה טאבו. לאנוס ולרצוח - זה שובר קופות", באתר הארץ, 12 באוגוסט 2011
- ^ 1 2 Debra Granik, Tisch NYU
- ^ Snake Feed (1997), MUBI
- ^ 1 2 רשימת הזוכים בפסטיבל סאנדנס בין השנים 1985-2008
- ^ שני גורקביץ', הבמאית דברה גרניק תבקר בישראל, באתר וואלה, 30 ביוני 2011
- ^ Ellie Ragland, Knowing the Real in Debra Granik’s Winter’s Bone, E-rea 12, 2014
- ^ Toolkit Case Study: How Indie Hit “Winter’s Bone” Came to Be, IndieWire, 2011
- ^ אבנר שביט, עצם בגרון: על הסרט "קר עד העצם", באתר וואלה, 30 בינואר 2011
- ^ שמוליק דובדבני, מיפוי עצמות, באתר ynet, 30 בינואר 2011
- ^ 1 2 מידע על הסרט שפרסמה חברת ההפקה, מתוך האתר הרשמי של הסרט
- ^ Craig Phillips, Debra Granik Goes Back To Missouri For Stray Dog, PBS - Independent Lens, 2015
- ^ Gwilym Mumford, Director Debra Granik on her obsessive search for America's dispossessed, The Guardian, 2018
- ^ Katie Kilkenny, Director Debra Granik Explains Why It's Been Eight Long Years Between 'Winter's Bone' and Her New Film, The Hollywood Reporter, 2018
- ^ John Notarianni, 'Leave No Trace' Director Debra Granik On Shooting A True Oregon Film, OPB, 2018
- ^ Winter's Bone (2010) - Awards, Imdb
- ^ Announcing the 2015 ATLFF Jury Award Winners, Atlanta Film Festival, 2015
- ^ Stray Dog Awards, Imdb
- ^ Debra Granik - Director, Bodega