דוד בריינין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד בריינין
David Brainin.PNG
דוד בריינין ב-1924, במסגרת הופעותיו בארץ ישראל עם רינה ניקובה, סמוך לאחר עלייתה (צלם: צבי אורון (אורושקס))
לידה 20 באוגוסט 1905
חרקוב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1942 (בגיל 36 בערך)
אושוויץ, גרמניה הנאצית עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה רקדן, כוראוגרף, צייר ומעצב תפאורות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
דוד בריינין, הרצאה של זו'ורז' וולרס (פרופ' בפקולטה לרפואה בפריז)בצריף המחנה, 17 יולי 1942

דוד בּרַיינין (David Brainin;‏ 20 באוגוסט 1905, חארקוב – סתיו 1942, אושוויץ) היה רקדן, כוראוגרף, צייר ומעצב תפאורות יהודי-צרפתי ממוצא אוקראיני. היה ראשון רקדני הבלט בארץ ישראל ולאחר מכן עבר לפעול בצרפת. בתקופת השואה נספה באושוויץ.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריינין נולד בקיץ 1905 לחיה לבית גֶרשמן וזוּסים בריינין, חייט במקצועו, בחארקוב שבדרום-מערב רוסיה (כיום באוקראינה),[1] ב-1919, בהיותו נער בן 14, עלה לארץ ישראל. בשנת 1923 עבר להתגורר כדייר משנה אצל משפחת מטלון ברחוב אלחנן 16. באותה שנה החלה האופרה הארצישראלית בפעילותה ובריינין הצטרף אליה כסולן בלט. בשנת 1924, כאשר עלתה רינה ניקובה, היה בן זוגה לריקוד בלט.[2] בעקבות קשיים כלכליים הפסיקה האופרה את פעילותה בקיץ 1927 ובריינין עזב לפריז.

בפריז השתלם בריקוד ובכוראוגרפיה ולמד ציור. היה חבר בלהקת ריקוד רוסית שפעלה בעיר, נישא לוורה,[1] אחת הרקדניות, ויצא עם הלהקה לסיבוב הופעות בדרום אמריקה ב-1931. לבני הזוג נולד בן אחד.

לאחר ששב ממסע ההופעות למד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות ("אקול דה בוזאר"; École des Beaux-Arts) ועבד בעיצוב תפאורות לקולנוע, לאופרה, לבלט ולתיאטרון.

בעת מלחמת העולם השנייה נכלא תחילה במחנה הריכוז קומפיין, וב-5 ביוני 1942[3] נשלח לדראנסי. בעת שהותו במחנות הנציח בציור תמונות מחיי המחנה, השמורות כיום בבית לוחמי הגטאות.

ב-18 בספטמבר 1942 גורש בריינין מדראנסי לאושוויץ ,[4] ושם נספה.

בנו של בריינין, גרגואר (Grégoire), היה משורר ופילוסוף, נודע בכינוי "דרור" (Moineau), והתגורר שנים רבות בקנדה. נפטר ב-15 באוגוסט 2016 ונטמן בבית העלמין בעיירה אונפלר בחבל נורמנדי.[5] הותיר אחריו רעייה, בן אחד ונכדות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד בריינין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 דוד בריינין: דף עד שמילאה אחייניתו ליודמילה לבובה, 1994, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, יד ושם.
  2. ^ רינה ניקובה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
  3. ^ Mary S. Costanza, The Living Witness: Art in the Concentration Camps and Ghettos, New York: Free Press; London: Collier Macmillan,‎ 1982, p. 68.
  4. ^ מידע מתוך רשימת גירוש מצרפת, שהתפרסמה בתוך: Serge Klarsfeld, Le Mémorial de la déportation des juifs de France, Paris: Association des Fils et Filles des déportés juifs de France (FFDJF), 1978, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, יד ושם.
  5. ^ הספד (בצרפתית)