יהדות אוקראינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: סגנון בעייתי, חוסר פירוט ומקורות אלמוניים ולקויים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יהדות אוקראינה
בית הכנסת המרכזי בעיר חרסון
בית הכנסת המרכזי בעיר חרסון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
קייב, דניפרו, חרקוב, אודסה
שפות
רוסית, אוקראינית, יידיש, עברית
דת
יהדות
אנדרטה בהיכל יהדות ווהלין בגבעתיים
בית הכנסת החדש בעיר קריבוי רוג, הוא מבתי הכנסת הרבים שנבנו באוקראינה בשנים האחרונות

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

אוקראינה הוקמה כישות מדינית נפרדת בתחילת המאה העשרים. במשך כאלף שנים נחשבו יהודי אוקראינה ובלארוס כחלק מיהדות פולין, שהייתה, משלהי ימי הביניים ועד השואה, הגדולה בקהילות עם ישראל בתפוצות, עד להשמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה.

תרבותם של יהודי אוקראינה, כשאר יהדות פולין, הייתה יהודית, שפתם הייתה יידיש, וחלק ניכר ממגוריהם ומאופן חייהם היה בעיירה היהודית שבתחום המושב. זאת גם כאשר הפכה אוקראינה לחלק מהאימפריה הרוסית והתקבעו גבולותיה המדיניים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה במהלך כל ימי הביניים ואחריהם, שהגיע לשיא במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו, והושמדו כ- 900,000 יהודים באוקראינה.

נציגים בולטים של יהדות אוקראינה: הבעל שם טוב, רבי נחמן מברסלב, שלום עליכם, אחד העם, חיים נחמן ביאליק, זאב ז'בוטינסקי, גולדה מאיר, לוין קיפניס, חיים הזז, לוי אשכול, מנחם מנדל שניאורסון, אברהם שלונסקי, ונשיא אוקראינה המכהן וולודימיר זלנסקי.

תולדות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של קייב, בירת אוקראינה בכתבים יהודיים מופיע במכתב קייב מן הגניזה הקהירית. בגניזה נמצא מכתב של סוחרים יהודים, המתוארך למאה התשיעית ובו נכתב כי אחד הסוחרים נקלע לחובות ונלקח לשבי לעיר קייב. חבריו שלחו איגרות בעברית לקהילות היהודיות לשם גיוס סכום הכסף הנדרש על מנת לפרוע את החוב.

במאה ה-12 הגיעו לאוקראינה יהודים ממרכז אירופה ובמאות ה-15 וה-16 הגיעו אליה יהודים מפולין.

במאה ה-18 הייתה אוקראינה מרכז העצבים של תנועת החסידות, וממנה התפשטה החסידות ברחבי מזרח אירופה, בצפון אוקראינה פעלה בעיקר חסידות צ'רנוביל ובמערב אוקראינה פעלה בעיקר חסידות רוז'ין.

במאה ה-19 עודדה הממשלה הרוסית ששלטה באוקראינה התיישבות של יהודים בחקלאות באזורי דרום אוקראינה, בקרבת הים השחור ומולדובה והוקמו כמה מושבות יהודיות חקלאיות באוקראינה.

יהודים רבים מאוקראינה הצטרפו לתנועות ציוניות למיניהן, ורוב העולים בעלייה השנייה היו יהודים מאוקראינה. ב-1957 נידונו ארבעה יהודים למאסר על "פעילות ציונית", ביניהם ברוך מרדכי וייסמן שיומנו העברי הוברח ופורסם בישראל. ב-1959, ביובל המאה להולדת שלום עליכם, תלו היהודים שלט זיכרון על פתח הבית שבו התגורר הסופר בשעתו; באותה שנה סגרה העירייה את בית-העלמין הישן ליד באבי-יאר אך התירה ליהודים את העברת העצמות לבית-עלמין חדש.[1]

כתובה מאוקראינה

הפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב התושבים באוקראינה, ובעיקר בקרב הכפריים, שררה אנטישמיות חריפה ומדי פעם בפעם ערכו האוקראינים פרעות ביהודים. הפרעות הקשות ביותר שערכו התושבים ביהודים, מלוות במעשי אכזריות נוראים, היו גזירות ת"ח ות"ט בימי מרד חמלניצקי בפולנים. במהלך הפרעות נרצחו 40 ל-50 אלף יהודים, וקהילות רבות נפגעו קשות.[2]

בשנת 1768 נערכו פרעות ביהודים על ידי ההיידמקים, שהיו כנופיות של קוזקים.

החל מסוף המאה התשע עשרה נערכו פוגרומים בהשראת הממשל. ראשיתן ב"סופות בנגב" ב-1881.

ב-1919 וב-1920, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, הייתה אוקראינה לזירת מלחמה בין כמה צבאות שונים, שכולם ערכו מעשי טבח ביהודים. לפחות 50,000 (100,000 נחשב למספר סביר) יהודים נרצחו, ורבים נאנסו ועונו, במאורעות שנודעו כפרעות פטליורה.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייל גרמני יורה באם ובנה באחד ממבצעי הרצח ההמוני של יהודים על ידי ירי אל בורות, 1942

בשנת 1940, שנה לפני מבצע ברברוסה שבו כבשה גרמניה הנאצית את אוקראינה, חיו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים, רובם נספו בשואה. למרות שיתוף פעולה יחסי בין האוקראינים לגרמנים הצליחו כ-850 אלף מתוך כ-2.4 מיליון מיהודי המדינה לברוח מאוקראינה במהלך המלחמה, בעיקר לשטחים אחרים בברית המועצות כמו סיביר, אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה שהיו חלק מברית המועצות.

רבים מהיהודים כלל לא נלקחו למחנות השמדה. הם נרצחו על אדמת אוקראינה בהמוניהם, וגופותיהם רוכזו בבורות על ידי יחידות האס-אס ומשתפי פעולה אוקראינים. ראשית היה נמסר שעל היהודים להתכנס במקום מסוים. משם הובלו ברגל למרחק של כמה קילומטרים, עד שהגיעו לאזור ובו גיא טבעי - ושם נורו למוות, לעיתים אפילו מבלי שחפרו בורות קודם לכן. לפי ההערכה, בכל רחבי רוסיה יש בין 2,000 ל-3,000 מקומות הנחשבים "גיא הריגה". כמעט ליד כל כפר שהיו בו יהודים ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך.

המספר המשוער של היהודים שהושמדו על אדמת אוקראינה מגיע ל-900,000.

באבי יאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – באבי יאר

יהודי קייב הגיעו לבאבי יאר אחרי פרסום הכרזה הבאה: ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעות של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בזו הלשון:

"על כל (היהודים) המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.

כל (יהודי) שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.

כל אזרח שיכנס לדירות שפונו על ידי (היהודים) ויגנוב רכוש יירה.

לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר בבאבי יאר. במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה.

בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר. ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו מי שהיה הרב הראשי לישראל בשנים 19932003, ישראל מאיר לאו, נשא תפילת יזכור. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב-סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר המלחמה בתקופת ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה האדיר של בית הכנסת "בית מנחם" בחרקוב, שהוא השני בגודלו באירופה

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו מרבית הניצולים היהודים לאוקראינה. כמו יתר יהודי ברית המועצות, ההגירה שלהם הוגבלה עד לשנת 1989.

ב-1966 דחה הוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה בקשה מטעם יהודי קייב לחדש את פעולת התיאטרון היידי. קייב הוסיפה לשמש מרכז לסופרים ביידיש, רבים מהם יוצאי מחנות מתקופת סטלין, כגון: איציק קיפניס, הירש פוליאנקר, נתן זבארה, אלי שכטמן ויחיאל פאליקמן. באותה השנה נהרו רבבות יהודים מאוקראינה כולה לדוכן הישראלי בתצוגה חקלאית בין-לאומית בענף הלול וכעבור שנה, בעקבות מלחמת ששת הימים, ניתן ביטוי פומבי לרגשות היהודים בניסיונות חוזרים להביע את זהותם הלאומית ביום-השנה לטבח באבי-יאר.

ב-1968 נאסר המהנדס היהודי בוריס קוצ'ובייבסקי באשמת "הוצאת דיבה על המשטר הסובייטי", לאחר שביקש היתר יציאה לישראל בשבילו ובשביל אשתו הלא-יהודיה; בקיץ 1970 חתמו עשרה יהודים מקייב על מכתב גלוי שלפיו ויתרו על אזרחותם הסובייטית וביקשו להיות אזרחי מדינת ישראל.[1]

למרות התנגדות המשטר הסובייטי לפעילות דתית, היו באוקראינה קהילות יהודיות ששמרו על אורח חיים יהודי אורתודוקסי, כולל תפילות וכשרות. בין קהילות אלו ניתן למנות את קהילת קורוסטן וקהילת אוברוץ', שתיהן במחוז ז'יטומיר שבצפון המדינה. בקהילות אלו התקיימה תפילה יומיומית במניין במשך כל שנות השלטון הסובייטי לאחר המלחמה.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלייה לישראל בראשית שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת החדש בעיר ז׳אפרוז׳יה
נשיא אוקראינה מאז 2019 והיהודי הראשון שנבחר לכהן בתפקיד, וולודימיר זלנסקי

מיד לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1991, סבלה אוקראינה ממשבר כלכלי חריף שהיה גורם חשוב בעליה של מאות אלפים מיהודי אוקראינה למדינת ישראל. העולים היו בחלקם הגדול, משכילים ובעלי מקצוע בתחומי ההנדסה והרפואה, והתאקלמו היטב במשק הטכנולוגי המפותח של מדינת ישראל. העלייה מאוקראינה, כמו עליות ממדינות אחרות בגוש הסובייטי לשעבר, תרמו לפריחה הכלכלית של מדינת ישראל בשנות האלפיים.

שיקום וחידוש הקהילות היהודיות באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות האלפיים, נפסקה עליית יהודי אוקראינה כמעט לחלוטין. מנגד החל תהליך אינטנסיבי של שיקום וחידוש הקהילות בערים השונות באוקראינה. להתחדשות ולהתחזקות של יהדות אוקראינה מאז תחילת שנות האלפיים ישנן מספר סיבות ובהן :

  1. פעילות אינטנסיבית של שליחי חב״ד בעיקר בקהילות שקשורות מבחינה היסטורית לחסידות חב״ד כמו דניפרו, מיקולאייב, חרסון וז'יטומיר.
  2. תמיכה של נדבנים וארגונים מיהודי ארצות הברית שמוצאם מאוקראינה.
  3. יהודים אוקראינים שהיגרו בעבר לארצות שונות כמו גרמניה, ישראל וארה״ב ושבו לאוקראינה בגלל השיפור במצב הכלכלי.
  4. תושבים אוקראינים ממוצא יהודי שהסתירו את זהותם בזמן השלטון הסובייטי ושבו להתקרב ליהדות לאחר נפילת ברית המועצות.

בהתאם לנתוני איחוד הקהילות היהודיות באוקראינה, עומד מספר היהודים במדינה על כ-360 אלף. נתונים אלו גבוהים בהרבה מהמספרים שהיו ידועים בשנת 2001. הסיבה המשוערת לגידול במספר היהודים, היא העובדה שבעבר יהודים רבים הסתירו את יהדותם ועכשיו חשפו את מוצאם היהודי.

שתי הקהילות הגדולות באוקראינה הן הקהילות של קייב ודניפרו, שמונות כ"א מעל לחמישים אלף יהודים.

יש כמאה קהילות גדולות וקטנות. הקהילות הידועות הן: קייב, דניפרו, ברדיצ'ב, אודסה, ז'יטומיר, מיקולאייב, חרקוב, לבוב, צ'רנוביץ', דונצק, ואומן.

באוקראינה עשרות בתי ספר יהודים פעילים באופן יומיומי וכן נפתחו שלוש מכללות אקדמיות בדניפרו, באודסה ובז'יטומיר.

על פי נתונים אשר הוצגו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, פחות מ-20% מכל יהודי רוסיה ואוקראינה חשופים לתוכניות בנושאי יהדות או חינוך.

בשנת 1991 הוקם התאחדות הארגונים והקהילות היהודיות של אוקראינה - ארגון גג של יהודי אוקראינה.

בבחירות לנשיאות אוקראינה 2019 ניצח המתמודד היהודי, וולודימיר זלנסקי. בתחילה ניצח בסיבוב הראשון עם 30 אחוזי תמיכה ועלה לסיבוב השני שבו התמודד מול הנשיא המכהן פטרו פורושנקו, שגרף 15 אחוזי תמיכה בלבד בסיבוב הראשון. לאחר מכן זלנסקי נבחר רשמית לכהן כנשיא המדינה, אחרי שזכה גם בסיבוב השני ברוב של יותר מ־73% מהקולות. עם בחירתו, זלנסקי הפך לנשיא הצעיר ביותר בתולדות אוקראינה (בן 41), ליהודי הראשון בתפקיד, ולנשיא הפופולרי ביותר בעת בחירתו מבחינת אחוז הקולות (73%); השיא הקודם היה שייך לקראבצ'וק, שנבחר ברוב של 61% מהקולות בבחירות 1991.

הפעילות בקייב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר קיימות הקהילות הבאות:

בקייב פועלים שישה בתי ספר, מהם שלושה של חב"ד. בעיר יש גם סניף של ישיבת "אש תורה". כיום קיימת התעוררות יהודית גדולה באוקראינה אם כי עדיין ישנם יהודים המעדיפים להסתיר את זהותם. שלוחי חב"ד מנהלים פעילות ענפה הכוללת חיזוק החינוך היהודי ופתיחת מוסדות כמו בתי ספר ומקוואות. בשנת 2010 נפתח בבית הכנסת המרכזי 'ברוצקי' מכון להכשרת רבנים המגיעים מארצות הברית ומישראל לשנת לימודים והכנה למבחני הרבנות.

השפעת מלחמת האזרחים באוקראינה על הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלחמת האזרחים באוקראינה התרחשה ועודנה מתרחשת באזור הדונבאס שהוא אזור עשיר בתעשייה ובמכרות. באזור זה קיימות שלוש קהילות יהודיות מאורגנות בדונצק, לוהנסק ומאקאיבקה. מאז תחילת המלחמה נמלטו מהאזור כשבעת אלפים יהודים. ארבעת אלפים מתוכם עלו לישראל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דנייפרופטרובסק – מרכז מנורה - באתר ״איחוד הצלה״

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 קהילת יהודי קייב, מאגרי המידע הפתוחים של מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות. 20-02-2019
  2. ^ Weinryb, Bernard Dov. The Jews of Poland: A Social and Economic History of the Jewish Community in Poland from 1100 to 1800. Jewish Publication Society (1973). ISBN 9780827600164. עמוד 197



השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל