סרז' קלרספלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרז' קלרספלד
Serge Klarsfeld
קלרספלד, 2015
קלרספלד, 2015
לידה 17 בספטמבר 1935 (בן 88)
בוקרשט, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפתצרפת צרפת
השכלה המכון למדע המדינה פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ביאטה קלרספלד עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ארנו קלרספלד, לידה קלרספלד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד (1 בינואר 2014)
  • פרס פטרארקה (2015)
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (19 במאי 2018)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד (13 ביולי 2022)
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (20 ביולי 2015)
  • Zellidja Bourse עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
www.klarsfeldfoundation.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סרז' קלרספלד (ברומנית: Serge Klarsfeld; נולד ב-17 בספטמבר 1935) הוא פעיל[דרושה הבהרה] צרפתי יליד רומניה, וצייד נאצים הידוע בתיעוד השואה במטרה לבסס את התיעוד ולאפשר העמדה לדין של פושעי מלחמה. מאז שנות השישים הוא עשה מאמצים בולטים להנציח את הקורבנות היהודים של שואת יהודי צרפת. קלרספלד הוא תומך נלהב בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרז' קלרספלד נולד בבוקרשט למשפחה יהודית. המשפחה עברה לצרפת לפני שהתחילה מלחמת העולם השנייה. בשנת 1943 נעצר אביו על ידי האס אס בניס במהלך פשיטה, שעליה הורה אלויס ברונר. האב גורש לאושוויץ ולא שרד. סרז' הצעיר טופל בבית יתומים יהודים שהופעל על ידי אוז"ה. אמו ואחותו שרדו גם הם את המלחמה בצרפת של וישי, בסיוע תנועת ההתנגדות הצרפתית החל מסוף שנת 1943.[1]

קרלספלד עזר בהקמתו והוביל את הארגון: "Association des fils et filles des déportés juifs de France" או FFDJF (ארגון בניהם ובנותיהם של מגורשי יהודים מצרפת). זהו אחד הארגונים, שתיעדו את מקרי הגירוש של היהודים ואיתר בכירים נאצים וצרפתים משתפי פעולה כדי להעמידם לדין. בין אלה שאיתר היו פושעים כמו קלאוס ברבי, רנה בוסקה, ז'אן לגוואי, מוריס פאפון ופול טובייה, שהיו מעורבים ברצח מאות אלפי יהודים במלחמת העולם השנייה. בני הזוג קלרספלד היו בין אלה שהגישו תיקים עשרות שנים אחרי המלחמה, לעיתים בסוף שנות התשעים, נגד פקידים נאצים ומשתפי פעולה בגין פשעים נגד האנושות.

בשנים שלפני 1989, התפרקות ברית המועצות, סרג' קלרספלד ואשתו ביאטה מחו לעיתים קרובות על תמיכת הגוש המזרחי באש"ף ובאנטי ציונות.

הכרה על עבודתם כללה את אות לגיון הכבוד הצרפתי בשנת 1984.[2] בשנת 1986 עובד סיפורם לסרט טלוויזיה אמריקאי בכיכובם של טום קונטי, פארה פוסט וג'רלדין פייג'. בשנת 2008 הופק סרט טלוויזיה צרפתי המספר את סיפורם של בני הזוג.

ב-1 בינואר 2014 שודרגו דרגות לגיון הכבוד של בני הזוג ל-"Grand officier".[3][4]

ב-26 באוקטובר 2015, מינה אונסק"ו את בני הזוג ל"שגרירי כבוד ושליחים מיוחדים לחינוך בנושא השואה ומניעת רצח עם".[1]

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 נישא לביאטה[5]. בני הזוג התיישבו בפריז. בנם, ארנו קרלספלד (נולד ב-1965), הפך לעורך דין המתמחה בזכויות האדם ועבד אצל ניקולא סרקוזי בזמן שהיה שר הפנים.

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 גילה הארכיון של השטאזי כי התקפתה של ביאטה קלרספלד על הקנצלר הגרמני קורט גאורג קיזינגר (סטרה לו בפומבי) ב-7 בנובמבר 1968[6] בוצעה בהסכמה ותמיכת ממשלת מזרח גרמניה, שניהלה קמפיין נגד פוליטיקאים מערב גרמנים.[7][8] הקנס, 2,000 מארק שולם על ידי השטאזי.[9][10] בני הזוג ניהלו מגעים עם השטאזי.[11] לדברי נציב המדינה לארכיון השטאזי בסקסוניה, הם שיתפו פעולה עם השטאזי בשנות ה-60 בסחיטת פוליטיקאים מערב גרמניים בגין פעילותם בזמן מלחמת העולם השנייה.[12]

בשנת 1974 הורשעו סרז' וביאטה קלרספלד במערב גרמניה באשמת עבירה של ניסיון חטיפה של קורט לישקה, לשעבר ראש הגסטפו. לאחר הרשעתם, נידונו כל אחד לחודש מאסר.[13] בית המשפט הגרמני גזר על לישקה עונש של עשר שנות מאסר, בקובעו שלישקה ידע היטב מה יהיה גורל היהודים שגירש[14]. בהמשך קוצר עונשו. לישקה השתחרר מהכלא ב-1985, וכעבור ארבע שנים נפטר.

התקפה על הזוג קלרספלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפעילות והשיטות של בני הזוג קלרספלד עוררו מחלוקת. ב-9 ביולי 1979 היו בני הזוג יעד לטרור. מכונית ליד ביתם בצרפת התפוצצה. איש לא היה במכונית כשהפצצה התפוצצה, ואף אחד לא נפצע בסביבת הפיצוץ. אנשים המתיימרים לייצג את ארגון ODESSA קיבלו אחריות לפיגוע.

אקטיביזם מאוחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני הזוג היו מעורבים בציד נאצים גרמנים ופקידים במשטר וישי האחראים לפגיעות הקשות ביותר בשואה, על מנת להעמידם לדין בגין פשעי מלחמה. נגד כמה פקידים הוגשו כתבי אישום בין השאר עקב עבודתם של בני הזוג קלרספלד. בין היתר הביא לתפיסתם ולהרשעתם של:

בשנות השבעים שקלו בני הזוג לחטוף את קלאוס ברבי באופן דומה למוסד שחטף את אייכמן, אך התוכנית לא יצאה לפועל. במקום זאת הם החליטו להפעיל לחץ בינלאומי על בוליביה כדי להסגירו לצרפת.

עד 1995 הוגשו כתבי אישום רק נגד ארבעה בכירים בצרפת של ווישי בגין פשעי מלחמה, פול טובייה ובאותה שנה רק פול טובייה עמד למשפט.[15] בדומה לטובייה, מוריס פאפון הורשע בפשעי מלחמה בשנת 1998.

בני הזוג קלרספלד המשיכו לפרסם את פעילותם בזמן המלחמה של פוליטיקאים בולטים בגרמניה ובאוסטריה. בשנת 1986 פעלו נגד מזכ"ל האו"ם לשעבר קורט ולדהיים, שנבחר לנשיא אוסטריה על רקע האשמות כי הוא הסתיר את פעילותו בזמן המלחמה כקצין ורמאכט.

בשנת 1996, במהלך הלחימה ביוגוסלביה לשעבר, הצטרפו בני הזוג לדרישה להעמיד לדין את רדובאן קאראג'יץ' ורטקו מלאדיץ' בגין פשעי מלחמה ורצח עם.

אקטיביזם בצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת בשנת 1979 בני הזוג הקימו את "l'Association des fils et filles des déportés juifs de France" (אגודת הבנים והבנות של יהודים שגורשו מצרפת) או FFDJF. הארגון הגן על עניינם של צאצאי המגורשים, ודרש להכיר באירועי השואה ולהעמיד לדין את האחראים. בשנת 1981 הזמינה העמותה מצבת זיכרון בישראל ליהודי צרפת המגורשים. המצבה נושאת את שמם, תאריך ומקום לידתם של 80,000 הקורבנות, יהודי צרפת. נטעו כ-80,000 עצים ועוצב יער זיכרון. סרז' קלרספלד הוא גם סגן נשיא הקרן לזכר השואה.

בשנת 1989 FFDJF הייתה אחד הארגונים שהגישו תביעה נגד רנה בוסקה, ראש המשטרה הצרפתית בממשלת וישי, בגין פשעים נגד האנושות. הוא הועמד לדין על ידי ממשלת צרפת בשנת 1991, אך נהרג ב-1993 זמן קצר לפני תחילת משפטו.

עבודתם של בני הזוג למען צאצאי המגורשים היהודים הוכרה רשמית על ידי הנשיא ז'אק שיראק בנאום בשנת 1995.[16] הוא הודה באחריותה של האומה הצרפתית לגורל היהודים בשטחה במהלך מלחמת העולם השנייה. הממשלה העבירה חוק ב-13 ביולי 2000 לקביעת פיצויים ליתומים שהוריהם היו קורבנות רדיפות אנטישמיות.

ב-7 ביולי 2010 הוענק לסרז' קלרספלד תואר לגיון הכבוד ידי ראש הממשלה פרנסואה פיון בהוטל מתיניון, בית המגורים הרשמי של ראש ממשלת צרפת.[17][18]

בינואר 2012 חתמו בני הזוג קלרספלד, יחד עם הזמר הצרפתי-ארמני שארל אזנבור, הבמאי רוברט גוידיג'יאן והפילוסופים ברנאר-אנרי לוי ליב ומיכל אונפריי, על פנייה לפרלמנט הצרפתי לחוקק הצעת חוק לקביעת עונשים לאנשים המכחישים את רצח העם הארמני.[19][20]

ביולי 2018 בריאיון ל-CNN, ציינו בני הזוג כי הם מפסיקים את פעילותם, ציד נאצים ויעסקו יותר בצדק חברתי.[21] כיום הם עוסקים בזכויות אדם וחברה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978 פרסם סרז' קלרספלד את "Mémorial de la Déportation des Juifs de France", ספר המפרט את שמותיהם של למעלה מ-80,000 יהודים שגורשו מצרפת למחנות ריכוז או נהרגו בצרפת. עותקים של הרשימות המקוריות שהוקלדו לכל רכבת גירוש, שנמצאו על ידי בני הזוג קלרספלד בארכיון הקהילה היהודית בפריז, היו הבסיס לשם, מקום, תאריך הלידה והלאום של כל המגורשים שהיו רשומים על פי לכל רכבת גירוש. הספר מתעד למעלה מ-75,700 יהודים שגורשו למחנות הריכוז מצרפת וקובע כי רק 2,564 מהמגורשים שרדו את המלחמה. מרבית המגורשים נשלחו ממחנה הריכוז דראנסי.[22][23] בשנת 2012 פרסם קלרספלד גרסה מעודכנת של ספר הזיכרון, שהוסיפה שמות של נשים. רשימה זו ממוינת בסדר אלפביתי. החל משנת 2018, ספר הזיכרון זמין גם באינטרנט.[24]

סרז' קלרספלד ואשתו ביאטה כתבו יחד אוטוביוגרפיה "ציד האמת: זיכרונותיהם של ביאטה וסרז' קלרספלד", שיצא לאור בשנת 2018.[25]

שיתוף פעולה עם השטאזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2012 הצהיר לוץ רתנוב, נציב המדינה הממונה על ארכיון השטאזי בסקסוניה, כי בני הזוג שיתפו פעולה עם השטאזי בשנות ה-60. הם מסרו להם חומר המכיל מידע מפליל על פעילות המלחמה של פוליטיקאים מערב גרמנים.[26] שיתוף הפעולה של ביאטה וגם של סרז' קלרספלד עם השטאזי והמגעים שניהלו עמם, תועד גם בספר חדש של קציני השטאזי לשעבר, גונטר בוהנסק והרברט ברמר.[11]

שנים מאוחרות יותר בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2015 קיבלו ביאטה קלרספלד ובעלה סרז' את הצלב הפדרלי הגרמני, כהוקרה על מאמציהם להביא את פושעי המלחמה הנאצים לדין.

  • פעילויותיהם של בני הזוג קשורות במציאת פושעי מלחמה נאציים היו הנושא לסרט "צייד הנאצים: סיפורה של ביאטה קלרספלד" (1986), סרט אמריקאי שנעשה לטלוויזיה.
  • הסרט התיעודי משנת 2007 "La traque des nazis" עסק בפעילותם של שמעון ויזנטל ושל בני הזוג.
  • הדרמה "La traque" משנת 2008, סרט צרפתי שנעשה לטלוויזיה, שנכתב על ידי אלכסנדרה דמן ולורן ג'אוי וביים לורן ג'אוי, על בסיס סיפורם של בני הזוג.
  • הסרט התיעודי משנת 2001 "מרלן דיטריך: השיר שלה", מזכיר את תמיכתה בפעילות האנטי-נאצית של קלרספלד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סרז' קלרספלד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "UNESCO Honours Beate and Serge Klarsfeld, for their work to preserve the history and teaching of the Holocaust". UNESCO. 26 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Klarsfeldfoundation.org". Klarsfeld Foundation. אורכב מ-המקור ב-2012-03-08. נבדק ב-2012-03-09.
  3. ^ "La légion d'honneur pour Michèle Morgan, Alain Decaux, Serge Klarsfeld". La Dépêche (בצרפתית). 2 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Jennifer Schuessler. Arts, Briefly. The New York Times, 2 January 2014, p. C2, under "Danielle Steel Awarded French Legion of Honor": "Among the other honorees were the Nazi hunter Serge Klarsfeld."
  5. ^ אריאל בולשטיין, התשוקה לעשות צדק, באתר ישראל היום, 7 ביולי 2022
  6. ^ Axel Frohn (2008-11-07). "Klarsfeld-Skandal: Klatsche für den Kanzler" (בגרמנית). נבדק ב-2016-12-31.
  7. ^ "Bundespräsidentschafts-Kandidatin - Klarsfelds Ohrfeige war mit DDR abgesprochen" [Klarsfeld Slap Prearranged with GDR]. Berliner Morgenpost (בגרמנית). Berlin. 2012-03-03. נבדק ב-2012-03-09.
  8. ^ "Bundespräsidentenwahl: Klarsfeld hatte Aktionen gegen Kiesinger mit DDR besprochen" [Klarsfled Arranged Action Against Kiesinger with GDR] (בגרמנית). FAZ. נבדק ב-2012-03-09.
  9. ^ "Präsidentschaftskandidatin der Linken: SED-Geld für Klarsfeld?" [Presidential Candidate of the Left: SED-Cash for Klarsfeld?]. Bild (בגרמנית). 8 במרץ 2012. נבדק ב-2012-03-09. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Angeblicher SED-Dank: Klarsfeld soll 2000 Mark für Kiesinger-Ohrfeige erhalten haben" [Alleged SED Reward: 2000 Marks to Klarsfeld for Kiesinger Slap]. Spiegel Online (בגרמנית). נבדק ב-2012-03-09.
  11. ^ 1 2 Von Matthias Meisner (2012-02-29). "Präsidenschaftskandidatin der Linkspartei: DDR-Bürgerrechtler Rathenow hinterfragt Klarsfelds Stasikontakte" [Presidential Candidate of the Left party: DDR Human Rights Campaigner Rathenow Scrutinizes Klarsfelds Contacts With Stasi]. Tagesspiegel (בגרמנית). נבדק ב-2012-03-09.
  12. ^ "Ex-DDR-Bürgerrechtler wirft Klarsfeld Stasi-Kontakte vor" [Ex GDR Human Rights Campaigner Accuses Klarsfeld as Stasi Contact] (בגרמנית). Stern.De. 2012-02-06. אורכב מ-המקור ב-2012-03-04. נבדק ב-2012-03-09.
  13. ^ "Versuchte Entführung von Kurt Lischka - Politik - WDR.de". נבדק ב-2012-03-09.
  14. ^ הארי טרימבורן, לישקה ידע היטב שהיהודים שגירש יושמדו, מעריב, 12 בפברואר 1980
  15. ^ MARY DEJEVSKY, "Killer's tale stirs ghosts of Vichy", The Independent (UK), 7 November 1995, 28 May 2012
  16. ^ "(--)" (בצרפתית). (הקישור אינו פעיל, February 2013)
  17. ^ "Discours de M. François Fillon, Premier ministre. Remise des insignes de commandeur de la Légion d'honneur à M. Serge Klarsfeld. Hôtel Matignon" [Speech of Prime Minister François Fillon. Decoration of Serge Klarsfeld with the Insignia of the Commander of the Legion of Honor at Hotel Matignon.] (PDF) (בצרפתית). 7 ביולי 2010. נבדק ב-2012-03-09. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Discours de M. Serge Klarsfeld. Remise des insignes de commandeur de la Légion d'honneur. Hôtel Matignon" [Speech of Serge Klarsfled. Decoration of Serge Klarsfeld with the Insignia of the Commander of the Legion of Honor at Hotel Matignon.] (PDF) (בצרפתית). 7 ביולי 2010. נבדק ב-2012-03-09. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Aznavour, philosophers, Turkish writer call French Senate to ratify bill penalizing Armenian Genocide | Armenia News". NEWS.am. 2009-06-13. נבדק ב-2012-03-09.
  20. ^ "Nouvelles d'Arménie en Ligne" [Armenia News Online] (בצרפתית). Armenews.com. אורכב מ-המקור ב-2016-01-07. נבדק ב-2012-03-09.
  21. ^ Andelman, David (4 ביולי 2018). "From Nazi hunters to warriors against today's fascism". CNN. נבדק ב-5 ביולי 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Hellman, Peter (4 בנובמבר 1979). "Nazi Hunting is Their Life". The New York Times. נבדק ב-2019-02-15. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Klarsfeld Foundation: Chronology". Paris, France: Klarsfeld Foundation. נבדק ב-2019-02-15.
  24. ^ Serge Klarsfeld; Jean-Pierre Stroweis. "Searching the Memorial to the Jews Deported from France in One Step". נבדק ב-2020-07-22.
  25. ^ Hunting the Truth: Memoirs of Beate and Serge Klarsfeld, Farrar, Straus and Giroux, 2018, ISBN 9780374279820.
  26. ^ "Klaus Barbie: Nazi-Jägerin Klarsfeld ist mehr Mythos als Wahrheit - Nachrichten Politik - Deutschland - WELT ONLINE" (בגרמנית). Welt.de. נבדק ב-2012-03-09.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סרז%27_קלרספלד&oldid=38244302"