דוד פז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד פז
לידה 9 בפברואר 1946 (בן 78)
תל-אביב, ישראל
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עיתונאי ומתרגם ישראלי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד פז (נולד ב-9 בפברואר 1946) הוא עורך, עיתונאי ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פז החל לעבוד בכתיבה בגיל חמש-עשרה, כמתרגם של ספרי כיס בהוצאת מ. מזרחי. פז תרגם כ-22 ספרים.

ב-1965, במקביל לשירותו הצבאי בחיל האוויר, שימש כעורך-משנה של השבועון חדשות קולנוע וכעורך הספר אלי כהן, האיש שלנו בדמשק, פרי עטו של אחיו, אלי בן-חנן. הספר, שגולל את עלילותיו של המרגל הישראלי שחדר לצמרת השלטון בסוריה, נלכד ונתלה – היה רב-מכר, שתורגם לשש שפות ונמכר בעשרות אלפי עותקים בארץ ובחו"ל.

ב-1966, אחרי השחרור משירות צבאי, ובחלק מהזמן גם במהלכו, ערך ביטאונים מזדמנים ובהם רכב ותחבורה (יחד עם העיתונאי אריה אבנרי), הד חמ"ץ (ביטאון המשטרה הצבאית) ופופ (צהובון חתרני, קו-פרודוקציה עם המשורר דוד אבידן). ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ערך מגזינים 'צבאיים' – צל"ש (סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים) ופייטר (סיפורי גבורה בצבאות זרים) וגם ירחון שעשועונים ותשבצים. באותה שנה חבר לאורי אלוני, ויחד וביחד ערכו את מגזין הבידור והמוזיקה הקלה פופ.

באמצע שנת 1969 שוב הצטלבו דרכיהם של פז ואלוני, וביחד הביאו לאוויר העולם את מגזין הפופ להיטון,[1] שנהנה מפופולריות חסרת תקדים בקרב הדור הצעיר. ב-1976 אוחד להיטון עם השבועון עולם הקולנוע. פז ערך את השבועון במשך קרוב ל-13 שנים (1982-1969), שהניבו כ-650 גיליונות, ומשם התקדם למיזם הבא – עולם האשה.

באמצע 1987 פנה אליו צבי אלגת, עורך השבועון לאשה, בשליחותו של נוני מוזס, לאחר שאלגת המליץ על פז לעורך כתב העת. באפריל 1988 יצא גיליון הבכורה של ראש 1. אלגת עזב לאחר שיצאו 56 גיליונות.

המגזין הבא שאותו הקים וערך היה פנאי פלוס. פז קיבל על עצמו להקים ולערוך מגזין טלוויזיה צבעוני בסגנון TV Guide האמריקני. 30 הגיליונות הראשונים של פנאי פלוס (אוגוסט 1989-מרץ 1990) צורפו חינם לשבועון לאשה. הבאים אחריהם כבר יצאו למכירה בדוכנים.

בפברואר 1991 התמנה פז לעורך-משנה בלאשה, תפקיד אותו מילא במשך כתשע שנים. במסגרת זו ערך מוספים מיוחדים שצורפו לשבועון, דוגמת מור (מגזין בריאות), ילד שלי (מגזין הורים וילדים) ואחרים. במקביל, ובמהלך אותו עשור, ערך פז מגזינים נוספים. ביניהם, הישראלי של לונדון (ירחון לישראלים באנגליה, 1991-1990), ירוק כחול לבן (מגזין לאיכות הסביבה, 2001-1994), מעוף הציפור (ביטאון חברת הביטוח הפניקס, 61 גיליונות, 2004-1994) ושריון (ביטאון חיל השריון, 1998-19943). אקורד הסיום שלו בלאשה היה אלבום ענק (400 עמודים), אשה 2000, שהופק לציון יובל ה-50 לשבועון.

בשנת 2000, לאחר שפרש מקונצרן ידיעות, הקים פז חברה לשירותי עריכה והוצאה לאור. במסגרת זו ערך והפיק מספר פרויקטים, בהם מבט-על (מגזין לייף-סטייל לאנשי עסקים), כסף פרטי (מגזין כלכלי), VPR (מגזין תדמית עבור משרד יחסי ציבור). כתב מספר רב של ערכים לאתר האינטרנט אנשים ישראל, מיזם של הטכניון בחיפה. ב-2011 כתב וערך במשך קרוב לשנה מדור נוסטלגי שנקרא בחזרה ללהיטון, עבור אתר XNET מבית ידיעות אחרונות.

בין לבין המשיך לטפח את הקריירה הספרותית שלו כעורך, מתרגם ומפיק של ספרים במספר סוגות. נכון לאמצע 2023, סך-כל הספרים שבהם טיפל (כולל חמישה ספרים שתרגם לאנגלית וזמינים בפורמט דיגיטלי ב-Amazon), עמד על 25.

ב-2012 נכנס לתחום חדש ומאתגר: סיוע בכתיבה ובעריכה של עבודות סמינריוניות לסטודנטים, כולל עבודות דוקטורט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]