לאשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Internet-news-reader.svg לאִשה
לוגו לאשה
סוג שבועון
פורמט שבועון נשים
מו"ל ידיעות אחרונות
בעלים קבוצת ידיעות אחרונות
עורכת קרינה שטוטלנד
נוסד ינואר 1947
שפה עברית
מערכת רחוב המסגר 9, תל אביב
תפוצה שבועון הנשים הנפוץ ביותר בישראל
מדינה ישראל
www.laisha.co.il

לאִשה - שבועון ישראלי הפונה לקהל נשים וגם לגברים. הוא המגזין הנפוץ ביותר בישראל - ובשנת 2010 הגיע שיעור החשיפה שלו לאוכלוסייה ל-13 אחוז.[דרוש מקור] בין השנים 1999–2014 הייתה אורנה ננר העורכת הראשית של המגזין. נכון לשנת 2014 העורכת הראשית שלו היא קרינה שטוטלנד, והעורכת האחראית שלו היא מרים נופך-מוזס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בינואר 1947 צורף לעיתון "ידיעות אחרונות" מוסף בן ארבעה עמודים שכותרתו "ידיעות אחרונות לאשה". דבר המערכת הציג את מטרת המוסף:

אמנם, האישה יש לה חלק בכל שטחי החיים הציבוריים והתרבותים שלנו. היא יכולה להיות שותפה לבעלה בהתעניינותו בכלכלה, בספורט, בשחמט, בספרות, באמנות וכו'. היא יכולה לקרוא אתו את כל המדורים המיוחדים שלו. אבל היא מקופחת בכל מה שנודע לשטחים הממלאים את עולמה המיוחד שלה: ניהול ביתה, חינוך ילדיה, תפירת שמלותיה וכו'. 'ידיעות אחרונות לאשה' הוא ניסיון למלא את החסר הזה: להראות לאשה הארצישראלית כיצד לכלכל את ענייניה בתנאים המיוחדים שלה, כיצד לחסוך כסף ובכל זאת לקיים את כל מצוות האופנה, כיצד להזין את בני ביתה בצורה רציונלית וזולה, כיצד למצוא את דרך-הביניים המבורכת בין פינוק ילדיה להזנחתם וכו'. וגם הנערה העברית תמצא ב'ידיעות אחרונות לאשה' חומר שנכתב בשבילה: כיצד להכשיר את השמלה דאשתקד לעונה נוספת, על ידי שינויים קלים שאפשר לה לעשותם בעצמה, או על ידי תוספת קישוט שאינה מכבידה על תקציבה המצומצם. כיצד לשמור על חינה ולהגבירו. ונוסף על אלה ישתדל 'ידיעות אחרונות לאשה' לשקף את תפקידיה ובעיותיה המיוחדים של האישה בקרב הציבור העברי במולדת.

ב-23 ביולי 1947 החל "לאשה" לצאת לאור כשבועון עצמאי, בעריכת חמדה נופך-מוזס, משפטנית במקצועה. מהגיליון הראשון הודפסו 200 עותקים, ומחיר הגיליון היה 20 מיל.

בשנת 1950 ערך "לאשה" את תחרות מלכת היופי הראשונה, מסורת שנמשכת עד היום.

בשנותיו הראשונות הציגו עמודי השער של השבועון נשים עובדות: מורות, לוחמות, אחיות וחקלאיות, וגם את פולה בן-גוריון, אשת ראש הממשלה, ביומה הראשון בשדה בוקר. בהמשך עברו עמודי השער להתמקד בידועניות נאות: מלכות יופי, דוגמניות, זמרות שחקניות וכדומה. הדוגמנית גלית גוטמן הופיעה בשער השבועון 27 פעמים, יותר מכל אדם אחר. ב-70 שנותיו הראשונות זכו רק כעשרה גברים להופיע בשער "לאשה", ובהם צביקה פיק, יאיר לפיד, יהודה לוי וליאור אשכנזי. בשער לא שגרתי, תחת הכותרת "לא תאנסו אותנו לשתוק", הופיעו 22 נשים שעברו תקיפה מינית.

התייחסות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועון הוא הנפוץ ביותר בישראל, וניתן למצוא אותו בחדרי המתנה רבים, כגון אלה של רופאים ועורכי דין, לנוחות הממתינים. מאפיין זה מגדיל את החשיפה לשבועון, כשאל קוראיו הקבועים מצטרפים קוראים מזדמנים רבים. חרף הפופולריות שלו, יש המבקרים את רמתו האינטלקטואלית, ומכנים אותו "לטיפשה".[1] גישה זו משתקפת גם בשיר "ישנן בנות" של יורם טהרלב, שבו הדוברת היהירה אומרת: "ישנן בנות אשר קוראות ללא בושה את השטויות ב'לאשה' וזה, אם תשאלו אותי, כל עולמן התרבותי!".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארי ליבסקר ורותי זוארץ, ‏שלא יקראו ללאשה לטיפשה, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2005


Telecom-icon.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא תקשורת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.