פנאי פלוס
 | |
| סמליל כתב העת | |
| תדירות | עיתון שבועי |
|---|---|
| פורמט | שבועון |
| מו"ל | ידיעות אחרונות |
| בעלים | קבוצת ידיעות אחרונות |
| עורך ראשי | ליאת לוי-קופלמן |
| תאריכי הופעה | 1989 – 28 באוקטובר 2020 (כ־31 שנים) |
| שפה | עברית |
| מערכת | רחוב המסגר 9, תל אביב-יפו |
| תפוצה | שבועון הבידור הנפוץ ביותר בישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| אתר השבועון (שייך ל-ynet) | |
פנאי פלוס, או Pplus,[1][2] הוא אתר אינטרנט ולשעבר גם שבועון ישראלי מבית "ידיעות אחרונות", שסקר את עולם הבידור והטלוויזיה בישראל ובעולם. למגזין היו מספר מדורים: כתבות, קולנוע, מוזיקה, תרבות, אוכל, תשבצים ועוד. המדור הנחשב כמאפיין ביותר את המגזין היה מדור צילומי הפפרצי "מחיר התהילה" - במדור זה, שפיתח זן חדש של מדורי רכילות בתקשורת הישראלית, מוצגות דמויות פופולריות בחיי השגרה שלהן, לעיתים ללא ידיעתן[3]. מדי שנה היה מוציא גיליונות נושא מיוחדים, כגון "היפים והנכונים" ו"שיק או שוק", שעודנם משתחררים באינטרנט.
החל מנובמבר 2020 הוא פועל כאתר אינטרנט בלבד דרך אתר ynet, ואינו מודפס כשבועון[4].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השבועון "פנאי פלוס" החל להופיע בשנת 1989 כמוסף של השבועון "לאשה" ותחילה היה בעיקר מדריך לשידורי הטלוויזיה, ואחר כך שווק כמגזין עצמאי[5].
בשנים 1994–2005 ארגן השבועון את "פרס מסך הזהב", בו ניתנו פרסים על הישגים בתחום הטלוויזיה[6].
בשנת 1999, הקימה תמי מוזס-בורוביץ', יחד עם עופר נמרודי (אז בעל השליטה בעיתון מעריב), את שבועון הטלוויזיה "רייטינג", שהתחרה ב"פנאי פלוס". עד לשנת 1998 הייתה מוזס-בורוביץ' בעלת מניות בקבוצת "ידיעות אחרונות", אז מכרה את מניותיה לאיש העסקים אליעזר פישמן ומיד פתחה את השבועון המתחרה. "רייטינג" התמקד בעיתונות צהובה וזכה תחילה להצלחה רבה[7]. הוא שווק ללקוחות רשת קלאבמרקט בה הייתה שותפה מוזס-בורוביץ' והחל לפגוע בתפוצה של "פנאי פלוס". בשנת 2005 מכרה מוזס-בורוביץ' את חלקה ב"רייטינג" לקבוצת מעריב החזקות[8]. בשנים הבאות דעכה תפוצתו והוא נסגר ב-2011[7].
ב-5 בדצמבר 2007, לא הופץ השבועון כמתוכנן עקב צו איסור פרסום על אחת הכתבות[9]. בשבוע האחרון של נובמבר בשנת 2008 חגג השבועון את גיליון ה-1,000.
במרץ 2014 השיק המגזין פנאי פלוס את אתר האינטרנט שלו - Pplus, אשר החליף את מדור הרכילות באתר "ynet". את האתר ערך אייל גיבלי.
ב-11 במאי 2018 חגג השבועון את גיליון ה-1,500.
בתחילת אוקטובר 2020 פורסם על סגירתו הצפויה של השבועון בסוף החודש, והגיליון האחרון אכן יצא ב-28 באוקטובר[10]. הסגירה הייתה על רקע המשבר הכלכלי החריף שאליו נקלעה קבוצת ידיעות אחרונות בעקבות התחרות עם החינמון ישראל היום[11][12].
גיליון "היפים והנכונים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדי שנה מאז 2005, ובהשראת רשימת "50 האנשים הכי יפים בעולם" של המגזין "פיפל", מפורסם ב"פנאי פלוס" דירוג 50 האנשים "היפים והנכונים" בתעשיית הבידור הישראלית. האישים שדורגו במקום הראשון בכל שנה הם:
עיתונאים וכותבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השנים כתבו בפנאי פלוס עיתונאים צלמים וכותבים שונים, בהם יצחק בירן, שמואל יערי, חנוך גריזיצקי, חגית גינזבורג, שי פרץ, הדס בשן, נמרוד דביר, יעקב בר און, נחום מוכיח, אפרת שלום, יסמין אבן, אהרן מורג, רון לוונטל ויובל אברמוביץ'.
העורך הראשון של השבועון היה דוד פז. לאחריו החליפו בתפקיד יגאל גלאי[13]. בין השנים 2004 ל-2010 ערכה את השבועון נירית וייס[14]. בין השנים 2010 ל-2013 אור קניספל[15], ומאז 2013 עורכת העיתון הייתה ליאת לוי-קופלמן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פנאי פלוס- יצחק דנון, כתבים וצלמים בפנאי פלוס לביה"ד: פוטרנו כי אנחנו "סטרייטים" ומבוגרים, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2007
- גלעד פדבה, מדינה עירומה: ארוס, ציוויליזציה וגיליון-העירום של השבועון "פנאי פלוס", מסגרות מדיה 4, דצמבר 2009, עמ' 29-65
- בר זגה, גל גדות או עומר אדם: מהו גיליון "פנאי פלוס" האהוב עליכם?, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 11 במאי 2018
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 https://pplus.ynet.co.il/articles/0,7340,L-6017068,00.html
- ^ 1 2 https://www.ice.co.il/media/news/article/771560
- ^ לורי שטטמאור, כל האמת מאחורי תמונות הפפראצי שאתם רואים בפנאי פלוס, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 17 במאי 2018
- ^ Pplus, הדור הבא: "פנאי פלוס" עובר לדיגיטל, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 30 באוקטובר 2020
- ^ ירחון עסקי חדש לטלוויזיה ופרסום - "פריימטיים", באתר הארץ, 18 בנובמבר 2002
- ^ ערוץ 1 דרש להסיר את תוכניותיו המועמדות בתחרות "מסך הזהב" של "פנאי פלוס", באתר הארץ, 19 באוקטובר 2003
- ^ 1 2 נטע הלפרין, עכבר העיר, כבר לא צהוב: פרידה מהמגזין רייטינג, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2011
- ^ בועז גריילסמר, תמי מוזס-בורוביץ' יוצאת מעסקי העיתונות: מוכרת את חלקה בעיתוני "רייטינג" ו"ביג טיים" לקבוצת מעריב, באתר TheMarker, 4 בספטמבר 2005
- ^ יעל גאוני, השבועון "פנאי פלוס" לא הופץ היום כמתוכנן עקב צו איסור פרסום על אחת הכתבות, באתר גלובס, 5 בדצמבר 2007
- ^ ענת ביין-לובוביץ', מסתמן: קבוצת ידיעות אחרונות סוגרת את פעילות "פנאי פלוס", באתר גלובס, 12 באוקטובר 2020
- ^ אורן פרסיקו, "ידיעות אחרונות": המצב הכלכלי הורע באופן דרמטי, באתר העין השביעית, 28 בינואר 2019
- ^ ענת ביין-לובוביץ', ועד העיתונאים ב"ידיעות אחרונות" עתר נגד הפיטורים בקבוצה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2018
- ^ שרה זלצר, ארגוני יוצרים מסתייגים ממינוי עורך "פנאי פלוס", יגאל גלאי, ליו"ר הרשות השנייה, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2002
- ^ לי-אור אברבך, עורכת "פנאי פלוס", נירית וייס, פורשת לאחר 5.5 שנים בתפקיד, באתר גלובס, 21 ביולי 2010
- ^ יניב פוהורילס, אור קניספל מונה לעורך הראשי של "פנאי פלוס" במקום נירית וייס, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2010
 | ||
|---|---|---|
| אקטואליה | מעריב סופהשבוע • זו הדרך • בראשית | |
| בידור ופנאי | לאשה • פנאי פלוס | |
| המגזר החרדי | משפחה • בקהילה • שעה טובה • יום ליום • הדרך • העדה • כפר חב"ד • בית משיח • המחנה החרדי • החומה | |
| התנועה הקיבוצית | הזמן הירוק • ידיעות הקיבוץ | |
| המגזר הדתי-לאומי | בשבע • מקור ראשון (מוצש) | |
| ילדים ונוער | מעריב לנוער • מעריב לילדים • אותיות וילדים • זרקור | |
| רשתות מקומונים | רשת שוקן • ידיעות תקשורת • קו עיתונות (דתי-חרדי) • השקמה | |
| מקומונים | העיר • כל העיר (ירושלים ומודיעין) • Time Out תל אביב • כלבו – חיפה והצפון • ערב ערב באילת • השבוע באשדוד • צומת השרון • מלאבס – פתח תקווה | |
| בערבית | כל אל-ערב • א-סנארה • אלמיתאק • אח'באר א-נקב • פנורמה • חדית' א-נאס | |
| בשפות אחרות | נובוסטי נדלי (רוסית) • אוי קלט (הונגרית) | |
| שבועונים מהעבר | הארץ שלנו • דבר השבוע • דבר לילדים • העולם הזה • הפועל הצעיר • להיטון • כולנו • משמר לילדים • עיתון מיוחד • פנים אל פנים • קונטרס • רימון • שישי • עולמו של דיסני • רייטינג • ראש אחד • במחנה | |