דוד רימון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דוד רימון
אין תמונה חופשית
לידה 27 בדצמבר 1914
פטירה 22 בנובמבר 2002 (בגיל 87)
עיסוק סופר, פעיל בהגנה, ממייסדי המשטרה הצבאית

דוד רימון (27 בדצמבר 1914, ב' בטבת תרע"ה - 22 בנובמבר 2002, י"ז בכסלו תשס"ג) היה פעיל בהגנה, ממייסדי המשטרה הצבאית וסופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד רימון נולד בפתח תקווה למשורר יוסף צבי רימון ולאמו אסתר מבית שכטין, מווילנה. בילדותו, קיבל חינוך דתי ב'חדר', בבית הספר תחכמוני, וחינוך כללי בבית הספר התיכוני "ספרא" ובביה"ס הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. בין השנים 1942-1938 היה דוד רימון לנשיא התאחדות טניס-השולחן ליד אגודות הספורט לחובבים בא"י ויו"ר ועדת טניס-השולחן בהסתדרות "מכבי". התנדב בהגנה, ואף נפצע פעמיים בהגנה על יער בן שמן (1938). בשנת 1943 היה מזכיר מגבית ההתגייסות וההצלה ומזכיר כופר היישוב. בשנת 1948 היה קצין התרבות הראשון של המשטרה הצבאית והוציא לאור את עלוני המשטרה הצבאית הראשונים. בשנת 1949 היה עורך לשכת העיתונות הממשלתית. כמו כן, ייסד וניהל את הפרסום והתעמולה של מפעל הפיס. באותה שנה הקים בית ספר למסחר 'רימון' בתל אביב, ובית דפוס. במהלך השנים כתב ספרים רבים ללימוד כתיבה במכונה בשיטה עיוורת, שיצאו במהדורות רבות.

פרסם מאמרים בעתונים שונים, בייחוד על תרבות הגוף ומחקרים על התנ"ך, שירים, בדיחות וחידות.

חקר את מכב"י העולמי, החל מראשיתו (חומרים רבים שאסף נמצאים בארכיון של מכב"י בכפר המכבי"ה).

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 נשא לאישה את ריטה (שרה רבקה) לבית דומב, ילידת אנגליה. ילדיו: נעמי פרימט, אפרים אליעזר, רות והרב יוסף צבי. המשיך לנהל את בית ספר 'רימון' ביחד עם רעייתו, והמשיך בריצתו עד לגיל 86. נפטר בגיל 87.

נקודת המפנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1968 לקה בהתקף לב חמור. הרופאים נואשו מחייו. לאחר התייעצות עם פרופ' גוטהיינר, מומחה לספורט, החל בפעילות גופנית. אט אט פיתח שיטה מיוחדת. החל לרוץ בכל בוקר 10 ק"מ (תל אביב, יפו, בת ים וחזרה). השתתף באליפויות עולם רבות. השתתף עשרות שנים בהקפת התבור. שיטתו התפרסמה מאוד, ורופאים רבים מכל העולם באו לחקור את שיטתו. נכתבו אודותיו אלפי מאמרים, בשש עשרה שפות. נתן הרצאות רבות על בריאות וכושר גופני והיה יועץ כושר קרבי של צה"ל.

בשנת תשנ"ח, 1998, קיבל את התואר 'יקיר תל אביב'.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מכבי - חמישים שנות ה"מכבי" בעולם, 1894-1944, הוצאת הסתדרות מכב"י העולמית, התש"ד.
  • המכב"י בארצות הבלקן, התש"ה.
  • מכב"י רוסיה, התש"י.
  • כתיבה במכונה : לימוד כתיבה במכונה עברית בשיטה עיוורת למתחילים ולמשתלמים, בהוצאת ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל. הסתדרות הפקידים. המחלקה לתרבות, התשכ"ה - 1964.
  • אמנות הכתבנות : למזכירות ולכתבניות ולתלמידי כיתות י"ב במגמות מינהל ומזכירות, תל אביב, בהוצאת ספרית "במינהל" מיסודה של הסתדרות הפקידים, התשל"ג - 1973.
  • מהתקף לב לאולימפיאדה העממית, תל אביב, בהוצאת "אגודת רצים למרחקים ארוכים בישראל", התשמ"ה - 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]