טניס שולחן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פינג פונג" מפנה לכאן. לערך העוסק בלהקה ישראלית שהשתתפה באירוויזיון, ראו פינג פונג (להקה).
משחק טניס שולחן כחלק מתחרות
שחקנית טניס שולחן מיפן

טניס שולחן, ידוע בכינויו פינג פונגסינית 乒乓球 וביפנית 卓球) הוא משחק שולחן בכדור המשוחק על ידי שני שחקנים או ארבעה (במשחקי זוגות). המשחק משוחק בעזרת מחבט וכדור על גבי שולחן מיועד. מטרת המשחק היא לחבוט בכדור כך שינחת בצדו השני של השולחן, והיריב לא יוכל להחזירו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים משחקים טניס שולחן על שולחן בגן משחקים (גרמניה, 1976)

מקורו של טניס השולחן הוא באנגליה בסוף המאה התשע עשרה, לרוב הוא שוחק בשעות שלאחר ארוחת הערב, בתור בידור. הוא שוחק בתור חיקוי של הטניס המקורי אבל בסביבה ביתית. אביזרי המשחק היו בדרך כלל חפצים ביתיים, שורה של ספרים היוותה את הרשת, הכדור היה פקק של בקבוק שמפניה וקופסאות טבק היו המחבטים. בעקבות העלייה בפופולריות המשחק, התפתחה תעשיית אביזרי המשחק וכך עברו למחבטים עשויים קלף. טניס שולחן במשחקים האולימפיים קיים החל מאולימפיאדת סיאול (1988). כיום המשחק נפוץ מאוד באסיה ובאירופה והשחקנים הטובים ביותר כיום מגיעים מסין [דרוש מקור].

אופי המשחק השתנה במשך השנים. מחבטי הספוג נכנסו לשימוש בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים ואיפשרו משחק הגנה והתקפה מגוון הרבה יותר מאשר קודם לכן. אחד השינויים שאיפשרו מחבטי הספוג היה חבטות הספין (spin, ר' בהמשך). שינויים בחוקה (ר' בהמשך) הביאו אף הם לשינוי באופי המשחק: הגדלת הכדור הביאה לכך שכל נקודה משוחקת זמן רב יותר, אך מצד שני הוחלט על הורדת מספר הנקודות הדרושות לניצחון בכל מערכה.

ציוד וכללי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

טניס שולחן הוא משחק קצבי ומהיר מאוד המצריך מאמץ, כושר גופני, תרגול ממושך ואימונים סדירים על מנת לרכוש מיומנות גבוהה. המשחק משוחק בעזרת כדור קטן וקל מאוד (2.7 גרם), הכדור הוא חלול והוא בעל קוטר של 40 מילימטר (עד שנת 2000 קוטר הכדור היה 38 מ"מ). מידות שולחן המשחק הן: אורך: תשע רגליים (2.74 מטר), רוחב: חמש רגליים (1.525 מטר) וגובהו מעל הקרקע הוא 30 אינץ' (76 סנטימטר). השולחן מחולק באופן שווה לשני חלקים שביניהם מפרידה רשת שגובהה חצי רגל (15.25 סנטימטר). השחקנים משתמשים במחבט אשר עשוי לרוב מעץ המכוסה גומי משני צדדיו. צידו האחד של המחבט צבוע אדום, והשני שחור.

Ttennis.png

כל שלב משחק מתחיל בהגשה שמתבצעת על ידי זריקת הכדור באוויר וחבטה בו כך שיפגע תחילה בחצי השולחן הקרוב ולאחר מכן יקפוץ לצידו של היריב. פסילת ההגשה מתבצעת במקרים הבאים:

  • אי חבטה בכדור
  • אי קפיצת הכדור בצד של החובט לאחר החבטה
  • זריקת הכדור באוויר בעת ההגשה לגובה של פחות מ-16 ס"מ
  • הסתרת הכדור של המגיש מהמקבל באחד משלבי ההגשה
  • אי פגיעה של הכדור בצד השולחן של היריב לאחר החבטה (בעקבות פגיעה ברשת, חבטה מחוץ לתחומי המגרש וכו')

כל פסילה מקנה ליריב נקודה. על היריב להחזיר את הכדור כך שיקפוץ רק בצד הרחוק ממנו (ולא גם בצד הקרוב כמו בהגשה). מכאן ואילך, שני היריבים צריכים להחזיר את הכדור לצד השולחן הרחוק מהם, ואם לא עשו כן - מוענקת לשחקן השני נקודה. כן מוענקת לשחקן השני נקודה אם נגע הכדור בחלק מגוף השחקן שאינו היד האוחזת במחבט, מן המרפק ומטה, או אם נגע השחקן בשולחן בעת שהמשחק היה פעיל. כדי לנצח משחקון יש לזכות ב-11 נקודות בהפרש שתי נקודות לפחות (לפי הכללים שהיו נהוגים עד לשנת 2001 צריך היה לזכות ב-21 נקודות). בדרך כלל משחקים חמש או שבע מערכות במשחק (וזה מכונה "הטוב מחמש" או "הטוב משבע")

הגשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אחד מהשחקנים ניתנות שתי חבטות הגשה ברציפות (עד 2001 היו חמש הגשות רצופות לכל אחד).

ישנן כמה סוגי הגשות:

  1. הגשה מסובבת - מטרתה לסובב את זווית ההעפה של הכדור, ולגרום לכך שהכדור יפגע בצדו של היריב ולאחר מכן יטה לאחד מן הצדדים ו"יברח" מהמגרש (תלוי לאן הסיבוב מופנה).
  2. הגשה חתוכה - מטרתה לחתוך את הכדור ולגרום לכדור לרדת בעת שהיריב מנסה להעביר אותו לצדו של היריב (דבר שגורם לכדור להתקל ברשת ולהישאר בצד היריב).
  3. הגשה מהירה - מטרתה היא לבלבל את היריב, וליצור רושם של הגשה חתוכה, ולמעשה לגרום לכדור לנוע מהר לכיוון הצד של היריב.
  4. הגשה לפינה-הגשה שמוגשת לצד המגרש כך שליריב יהיה קשה להגיע אליה.

בדרך כלל ההגשות האלו נחשבות להגשות הקשות ביותר.

מטרת ההגשה היא לתת למגיש יתרון בנקודה הזו. כשמגישים לצד ימין למשל, המגיש קובע שהנקודה הזו תתקיים בצד ימין, עד שהמגיש יחבוט את הכדור שמאלה. כשמגישים הגשה מסובבת, ליריב קשה יותר לענות על ההגשות, ואז הוא עונה על ההגשה חלש יותר, והמגיש יכול לשנות את כיוון הכדור בחוזקה.

מכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה סוגי מכות:

  1. חיתוך (chop) - מכה חתוכה. מרובה במענה להגשות של היריב. על מכות אלה מומלץ לענות בצ'ופים או בספינים.
  2. קונטרה - מכות פשוטות. משמשות בתור המכות החזקות ביותר. על מכות אלה מומלץ לענות בקונטרה ובספין.
  3. ספין - משיכה. המכה הקשה ביותר לביצוע בטניס שולחן. נחשבת גם למכה המהירה ביותר, וקשה מאוד לענות עליה. במשחקים מקצועיים השחקנים משתמשים לרוב בספין. מומלץ לענות על מכות אלו בבלוק, ספין או בקונטרה.
  4. חסימה (block) - המכה הקלה ביותר, מטרת הבלוק להדוף מכות חזקות ולהחזירן ללא כל סיבוב לצדו של היריב.
  5. פליפ - משיכה. מכה הדומה לספין, אלא שזו נועדה למשוך כדורי צ'ופ קצרים. מומלץ לענות בבלוק או בקונטרה.

אליפות העולם בטניס שולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אליפות העולם בטניס שולחן

אליפות העולם בטניס שולחן היא תחרות טניס שולחן החשובה ביותר בעולם. לראשונה נערך האירוע בשנת 1926 בלונדון, בריטניה. משנת 1928 - 1957 נערך האירוע בכל שנה למעט בתקופת מלחמת העולם השנייה (האליפות חודשה בשנת 1947) ומשנת 1957 האליפות נערכת בכל שנתיים. משנת 2000 נערכת אליפות נפרדת לקבוצות בכל שנתיים, בשנה שבה לא נערכת אליפות אישית וזוגות.

באליפויות העולם הראשונות, לפני מלחמת העולם השנייה, שלטו נבחרת הגברים של הונגריה עם 9 תארים ונבחרת הנשים של צ'כוסלובקיה עם 3 תארים. לאחר המלחמה שלטה נבחרת הגברים של צ'כוסלובקיה עם 4 תארים ונבחרת הנשים של רומניה עם 5 תארים. בשנות ה-60 החלה שליטה של נבחרת הגברים והנשים של יפן שזכתה ב-12 תארים. משנות ה-70 החלה שליטה מוחלטת של נבחרות הנשים והגברים מסין שזכו ב-40 תארים. לתקופה קצרה בשנות ה-90 זכתה נבחרת הגברים של שוודיה ב-4 תארים.

טניס שולחן במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טניס שולחן במשחקים האולימפיים

טניס שולחן הוא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת סיאול (1988). לאורך השנים זכו טניסאי שולחן ונבחרות מ-12 מדינות במדליות אולימפיות. הענף נשלט באופן מובהק על ידי סין. מתוך 24 מדליות הזהב שחולקו עד כה, זכו טניסאי השולחן הסינים ב-20.

טניס שולחן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טניס שולחן בישראל

רוב אגודות טניס השולחן הפועלות בישראל מרכזות ספורטאים חובבים. מדי שנה מקיים "איגוד טניס השולחן בישראל" את אליפות ישראל, בה לוקחים חלק כל שחקני הענף הפעילים, מילדים ועד בוגרים.

אלופי ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלופי ישראל לשנת 2016.[1]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורב[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוגות מעורבים: חני פלדמן (אליצור קריית־אתא) ורון דוידוביץ' (הפועל נצרת־עילית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספי פסטרנק, טניס שולחן: יניב שרון ונטלי רובמן אלופי ישראל, באתר ynet, 28 באפריל 2016