דוקהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דֻקְּהַה היא מונח מרכזי בבודהיזם, וניתן לתרגם אותה למספר מונחים כמו חוסר סיפוק, צער, סבל, אי שביעות רצון, כאב, אי נוחות, חרדה, אומללות ותסכול. אמת הדוקהה היא האמת הראשונה מתוך ארבע האמיתות האצילות, שהן הבסיס לתפישת העולם הבודהיסטי.

זו האמת בדבר קיומו של הסבל: החיים בעולם מכילים גם חוסר סיפוק, וכוללים סבל, הסבל הוא אוניברסלי ונגרם על ידי התאווה (טנהא, שהיא האמת השניה מתוך ארבע האמיתות האצילות).

בודהה עצמו דיבר על שלושה סוגי דוקהה:

  • דוקהה-דוקהה, (כאב של כאב) הוא הסבל המובן מאליו הנובע למשל מ:
  1. כאב פיזי
  2. מחלה
  3. הזדקנות
  4. מוות
  5. אובדן של אלו אשר אהבנו
  • ויפארינאמה-דוקהה (כאב של שינוי) הוא סבל הנגרם כתוצאה משינוי. למשל:
  1. אבדן של אובייקט שהיה חשוב עבורנו (ובתוכו הגוף או חלקים מהגוף. למשל: הזדקנות)
  2. חוסר היכולת להמשיך רגעי אושר
  3. צפיות שנכזבו
  • סאנקהרה-דוקהה (כאב של תצורה) הוא צורה עדינה של סבל או חוסר הרמוניה הטבוע בטבעם של דברים מותנים. דוקהה זו נובעת מהעובדה שאין עצמי נפרד וקבוע שבו ניתן להיאחז. בד-בבד ישנה נטייה להיאחז ב'עצמי'. חוסר האפשרות לאחוז בעצמי קבוע, נפרד מביאה לחוויה מעודנת ותמידית של אי-נחת

השהות של אדם בעולם היא זמנית (ומסתיימת במוות) וגם במהלך החיים אי-אפשר לצפות לכך שהאדם יהיה תמיד מסופק ושבע רצון. הסיבות לכך יכולות להיות מחלה או בעיות בריאות, מוות במשפחה, בצורת, שיטפון, מלחמה, אי-סדר אזרחי, אהבה נכזבת, דיכאון, אי סיפוק מקצועי, בעיות ביחסים עם בני משפחה או אנשים אחרים, חוסר יכולת לספק צרכים ורצונות, ההבנה שהחיים לא עומדים בציפיות שהיו לאדם, ואפילו ההבנה שתענוג לא יכול להימשך לנצח.

הסבל או אי שביעות הרצון הזו היא הדוקהה.

מבלי להתעלם מהתנאים הסביבתיים, קובע הבודהה שדוקהה נובעת בראש מגורמים פנימיים כמו תאווה, חמדנות, תשוקה, קינאה, שנאה.

על פי הבודהיזם, אדם המגיע לנירוואנה מגיע למצב נפשי בו השנאה או החמדנות כבר אינם שליטים על רוחו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]