לדלג לתוכן

דוקהה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דוּקְּהַהפאלי: dukkha, בסנסקריט: दुःख) הוא מושג מרכזי בבודהיזם,[1] בג'יינזם ובהינדואיזם, וניתן לתרגם אותו למספר מונחים כמו "סבל", "כאב", "אי-נוחות", "חוסר סיפוק", "אי שביעות רצון", "חרדה", "אומללות" ו"תסכול". המשמעות תלויה בהקשר, ויכולה להתייחס באופן ספציפי יותר ל"חוסר שביעות רצון" או "אי-נוחות" הנובעים מהשתוקקות והיאחזות ב'דברים' חולפים (אובייקטים חושיים, כולל מחשבות), תוך ציפייה להנאה או עונג מהם ובורות לגבי חולפיותם.[2][3][4][5]

בבודהיזם, אמת הדוקהה היא האמת הראשונה מתוך ארבע האמיתות הנאצלות, שהן הבסיס לתפישת העולם הבודהיסטי. זו האמת בדבר קיומו של הסבל: החיים בעולם מכילים גם חוסר סיפוק, וכוללים סבל, הסבל הוא אוניברסלי ונגרם על ידי השתוקקות (טנהא, שהיא האמת השנייה מתוך ארבע האמיתות האצילות). בבודהיזם הדוקהה מהווה אחד משלושת סימני הקיום. המונח מופיע גם בכתבי הקודש של ההינדואיזם, כמו באופנישדות, בדיונים על מוֹקְשָׁה (הגאולה הרוחנית).[6][7]

המטרה העיקרית בבודהיזם היא הגעה לנירוואנה אשר מהווה את השחרור המוחלט מדוקהה. לפני הגעה להארה דוקהה שרויה בכל ומהווה חוק טבע, בדומה לחוק המשיכה.

ישנה הבחנה ברורה בין תחושה פיזית של כאב לבין דוקהה בתפישה הבודהיסטית. למשל כשאדם חווה מיגרנה, הוא לרוב משתוקק שהתחושה הכואבת תיעלם וסולד ממנה, דבר המוביל לדוקהה. עם זאת, כתוצאה מתרגול בודהיסטי, אם הוא מסוגל לחוות אותה מבלי סלידה ממנה או השתוקקות שהיא תיעלם, הוא אינו חווה דוקהה.

השהות של אדם בעולם היא זמנית (ומסתיימת במוות) וגם במהלך החיים אי-אפשר לצפות לכך שהאדם יהיה תמיד מסופק ושבע רצון. הסיבות לכך יכולות להיות מחלה או בעיות בריאות, מוות במשפחה, בצורת, שיטפון, מלחמה, אי-סדר אזרחי, אהבה נכזבת, דיכאון, אי סיפוק מקצועי, בעיות ביחסים עם בני משפחה או אנשים אחרים, חוסר יכולת לספק צרכים ורצונות, ההבנה שהחיים לא עומדים בציפיות שהיו לאדם, והידיעה שתענוג לא יכול להימשך לנצח.

בתפישה הבודהיסטית, לאחר המוות אנו מתגלגלים לצורות חיים אחרות תחת אותם חוקים ומגבלות של השתוקקות וסלידה בסמסרה. הגעה לנירוואנה משחררת סופית את האדם מגלגל הקיום כאשר הוא מחליט סופית לצאת ממנו.

הבודהיזם הקדום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

'דוקהה' הוא אחד משלושת סימני הקיום, כלומר אניתיא (ארעיות, "חולף, נעלם במהרה, בלתי קבוע"), דוקהה ("לא מספק"), "אנטא" (ללא מהות מתמשכת).[8][9]

סוטרות שונות מסכמות איך תהליכים קוגניטיביים מביאים לסלידה מדברים וחוויות לא נעימות (דוקהה), ויוצרים תהליך פגום יחד עם התהליך המשלים של אחיזה והשתוקקות לדברים וחוויות נעימות (סוקהה). זה מתבטא כסמסרה, תהליך מתמשך של מוות ולידה מחדש,[10][11] אבל גם באופן ישיר ולא מטפיזי יותר במבנה-תהליך של חמש הסקנדות:

  1. לידה היא דוקהה, התבגרות היא דוקהה, הזדקנות היא דוקהה, מחלה היא דוקהה, מוות הוא דוקהה.
  2. עצב, קינה, כאב, אבל וייאוש הם דוקהה.
  3. התקשרות עם מי ומה שלא אוהבים היא דוקהה; פרידה ממי ומה שאוהבים היא דוקהה.
  4. לא לקבל את מה שרוצים היא דוקהה.
  5. לסיכום, חמש קטגוריות ההיאחזות (סקנדות) הן דוקהה.

הדגש הקדום הוא על החשיבות של פיתוח תובנה לגבי טבעה של דוקהה, התהליך הפגום של היאחזות והשתוקקות שמתחיל במגע חושי, כפי שמתואר בסקנדות, ואיך אפשר להתגבר על תהליך פגום זה, על ידי אימון המיינד (citta) שמגיע לשיאו בתהליך הדהינות (dhyanas). זה מסוכם בתורת ארבע האמיתות הנאצלות ובביטויים נוסחתיים אחרים של הדרך הבודהיסטית להתעוררות.

חלק מהפילוסופים המודרניים הדגישו שהפסקת דוקהה אינה רק אמצעי למטרה אחרת אלא היא עצמה הטוב העליון באתיקה הבודהיסטית הקדומה. דניאל ברייר מפרש את הקאנון הפאלי כמציג את הפסקת הסבל – ולא מצב חיובי או של אושר – כמטרה הסופית. לפי השקפה זו, "זה לא המצב החיובי של נירוונה שנחשב לטוב האולטימטיבי על פי המסורת הבודהיסטית הפאלית, אלא הצד השלילי שלו – הפסקה ומיגור הסבל".[12]

בתוך הסוטרות הבודהיסטיות, לדוקהה יש משמעות רחבה, והוא גם פורט לשלוש קטגוריות:[13]

  • דוקהה-דוקהה (dukkha-dukkha), סלידה מסבל פיזי – זה כולל את הסבלים הפיזיים והנפשיים של לידה, הזדקנות, מחלה, מוות; מצוקה בגלל מה שלא רצוי.
  • ויפרינמה-דוקהה (viparinama-dukkha), התסכול של היעלמות אושר או תענוג – זהו הדוקהה של חוויות נעימות או מאושרות שמשתנות ללא נעימות כאשר הסיבות והתנאים שיצרו את החוויות הנעימות חדלים.
  • סקנדה-דוקהה (sankhara-dukkha), חוסר השביעות רצון מ"דברים" משתנים וחולפים – חוסר היכולת של דברים מותנים לתת לנו אושר מתמשך. זה כולל "חוסר שביעות רצון בסיסי החודר את כל הקיום, את כל צורות החיים, כי כל צורות החיים משתנות, ארעיות, חולפות, והן ללא מהות בלתי תלויה בתנאים, פנימית עצמאית או קבועה כלשהי."[14] ברמה זו, המונח מציין חוסר שביעות רצון מתמשכת, או תחושה שדברים אף פעם לא עומדים בציפיות או בסטנדרטים שלנו. חלק מרכזי מכך היא חוסר האפשרות לאחוז בעצמי קבוע ונפרד, לצד הנטייה לנסות ולהיאחז ב"עצמי", אשר מביאה לחוויה מעודנת ותמידית של אי-נחת.

הבודהיזם הסיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורת הבודהיסטית הסינית הושפעה מהטאואיזם ומהתאוריית הקונפוציאניזם הטוענת שדוקהה קשור לתיאוריה של שבע רגשות של מחלה פנימית דרך היווצרות רוח הפו, מונח שמתייחס למושג הפסיכולוגי המערבי של אגו או ההתייחסות התאולוגית לנשמה האנושית. תיאוריה זו מפורטת ביישום הרפואה הסינית המסורתית לטיפול ומניעה של כאב וסבל ממחלות ובורות.[15][16]

סבל פשוטו כמשמעו והתעוררות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעוררות, כלומר התעוררות למיינד האמיתי של ריקות וחמלה, אינה בהכרח מסיימת סבל פיזי. במסורת הבודהיסטית, סבל לאחר התעוררות מוסבר לעיתים קרובות כפעולה או התרת הקארמה של החיים הנוכחיים הקודמים של האדם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דוקהה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כתיבת המושג בעברית נלקחה מאתר דהמדאנה – ספרות בודהיסטית בעברית
  2. ^ Huxter, Malcolm (2016). Healing the Heart and Mind with Mindfulness: Ancient Path, Present Moment. Routledge. ISBN 978-1-317-50540-2.
  3. ^ Harvey, Peter (2015). "Dukkha, Non-Self, and the Teaching on the Four Noble Truths". In Emmanuel, Steven M. (ed.). A Companion to Buddhist Philosophy. John Wiley & Sons. ISBN 978-1-119-14466-3.
  4. ^ Anderson, Carol (2013). Pain and Its Ending: The Four Noble Truths in the Theravada Buddhist Canon. Routledge. ISBN 978-1-136-81332-0.
  5. ^ Nyanatiloka Thera (2004). "dukkha". Buddhist Dictionary: Manual of Buddhist Terms and Doctrines (5 ed.). Kandy: Buddhist Publication Society. ISBN 9789552400193.
  6. ^ Brihadaranyaka Upanishad 4 April 2014, trans. Patrick Olivelle (1996),
  7. ^ Paul Deussen (1980). Sixty Upaniṣads of the Veda, Vol. 1. Motilal Banarsidass (Reprinted). pp. 482–485, 497. ISBN 978-81-208-1468-4.
  8. ^ Beckwith, Christopher I. (2015). Greek Buddha: Pyrrho's Encounter with Early Buddhism in Central Asia (PDF). Princeton University Press. ISBN 9781400866328.
  9. ^ Beckwith: "The Buddha says All dharmas [=pragmata] are anitya "impermanent" dukkha "unsatisfactory, imperfect, unstable" anatman "without an innate self-identity"
  10. ^ Williams, Paul (2002), Buddhist Thought, Routledge, ISBN 0-415207010
  11. ^ Paul Williams: "All rebirth is due to karma and is impermanent. Short of attaining enlightenment, in each rebirth one is born and dies, to be reborn elsewhere in accordance with the completely impersonal causal nature of one's own karma. The endless cycle of birth, rebirth, and redeath, is samsara."
  12. ^ Vinding (2020). Suffering-Focused Ethics: Defense and Implications. p. 29. Daniel Breyer, who argues that the cessation of suffering is considered the highest good in the Pāli tradition of Buddhism in particular: "It is not the positive state of nirvāṇa that counts as the ultimate good according to the Pāli Buddhist tradition, but its negative counterpart—the cessation and elimination of suffering."
  13. ^ "What Are the Three Kinds of Suffering?"https://www.lionsroar.com/buddhism-by-the-numbers-the-three-kinds-of-suffering/
  14. ^ Bikkhu Bodhi, dead link
  15. ^ "Huang di nei jing su wen". Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA. Retrieved 11 September 2023.
  16. ^ Soothill, William Edward; Hodous, Lewis (2006). A dictionary of Chinese Buddhist terms: with Sanskrit and English equivalents and a Sanskrit-Pali index (Repr. - Transferred to digital printing ed.). London New York, NY: Routledge. ISBN 978-0-7007-1455-1.