דזידר פרידמן

דזידר פרידמן
לידה	24 בנובמבר 1880; בוסקוביץ, צ'כיה
פטירה	אוקטובר 1944 (בגיל 63); אושוויץ, גרמניה הנאצית
מדינה	אוסטריה
מקום מגורים	וינה
מפלגה	מפלגת חזית המולדת האוסטרית
בן או בת זוג	אלה פרדימן

דזידר פרידמן (בגרמנית: Desider Friedmann, נולד ב-24 נובמבר 1880 בוסקוביץ', נרצח באוקטובר 1944, אושוויץ) היה פעיל ציוני, חבר פרלמנט, עורך דין וראש הקהילה היהודית האחרון בווינה לפני מלחמת העולם השנייה.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דזידר פרידמן נולד בעיר בוסקוביץ' שבמוראביה. הוריו, סמואל, סוחר במקצועו, ואמו, צלסטינה לבית פולק, חינכו את שבעת ילדיהם חינוך מסורתי. האב, סמואל כיהן כגבאי הקהילה היהודית בבוסקוביץ'. דזידר סיים לימודיו בגימנסיה בעיר ברין בצ'כיה ואת לימודיו האקדמיים המשיך בווינה, אוסטריה. ב־23.9.1904 הוענק לפרידמן תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת וינה. פרידמן היה ציוני נלהב מגיל צעיר. בווינה, פגש את בנימין זאב הרצל והושפע מאוד מרעיונותיו. במסגרת עבודתו המקצועית כמשפטן, שימש פרידמן כיועץ המשפטי של הביטאון היהודי ציוני שייסד הרצל די ולט (העולם).

בתקופה זו גדלה אוכלוסיית יהודי וינה ו ב 1934 מנתה כ 180,000 איש (10% מכלל אוכלוסיית וינה) בשנת 1920 נבחרו נציגי הציונים לראשונה לוועד הקהילה היהודית בווינה ופרידמן התמנה כסגן יו"ר הקהילה.

בינואר 1921 נשא פרידמן את אלה שטיאסני לאישה, באותה שנה נולדה בתם הבכורה ארנסטינה-רות ובשנת 1923 נולדה בתם השנייה הדוויג -לאה. בבחירות 1933 השיגו הציונים רוב בקהילת וינה ופרידמן נבחר לעמוד בראשה. ניצחון הפלג הציוני בבחירות 1933 היה יוצא דופן וקהילת וינה בהנהגת פרידמן הייתה לקהילה היהודית הראשונה במרכז אירופה בעלת רוב ציוני. בשנת 1934 נבחר לפרלמנט האוסטרי. ד"ר פרידמן כיהן כיו"ר הקהילה היהודית עד הכרזת הסיפוח של אוסטריה לגרמניה (האנשלוס) וסילוקו ומעצרו על ידי הנאצים במרץ 1938. בכל שנות כהונתו פעל פרידמן רבות למען יהודי הקהילה. אוסטריה באותם ימים הייתה נגועה באנטישמיות בקרב ארגונים רבים. ד"ר פרידמן והנציגים הציונים האחרים פעלו מראשית צעדיהם למען חינוך יהודי ועברי מגיל הגן דרך בית הספר העממי והגימנסיה. בנוסף, ד"ר פרידמן ומנהיגי הקהילה פעלו ותמכו בארגון הספורט היהודי המפורסם הכח וינה במיוחד במצבים שאגודות ספורט אוסטריות אנטישמיות לא אפשרו לארגון היהודי להשתמש במתקניו.

בשנת 1938 נקבע משאל עם באוסטריה על השאלה האם אוסטריה תסופח לגרמניה. ד"ר פרידמן יצא בשליחות הקנצלר האוסטרי קורט שושניג לגיוס כספים בארצות הברית ואנגליה כדי לממן תעמולה נגדית לתעמולה של מפלגות הנאציות (שתמכו בסיפוח). פרידמן תמך בקיום המשאל ואמר ש"המשאל יבטא בבירור שהעם דוחה את הנאציזם" ו"מצופה מכל יהודי לעשות מעשה פטריוטי" (ולהצביע נגד הסיפוח). זוהי התבטאות אמיצה ביותר בהתחשב בכך שאוכלוסייה ניכרת של אוסטריה הייתה בעלת נטיות פרו־נאציות.

בזמן שהותו באנגליה גרמניה הנאצית סיפחה את אוסטריה (האנשלוס) וד"ר פרידמן מיהר לחזור לאוסטריה כדי להיות עם קהילתו. פרידמן גם קיווה שבעזרת קשריו הבינלאומיים הרבים יוכל לעזור לבני עמו.

תקופת השלטון הנאצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנשלוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ, חמישה ימים לאחר האנשלוס, פשטו קצינים נאצים ובראשם אדולף אייכמן על משרדי הקהילה היהודית. הנאצים תפסו את רשימת התורמים לקיום משאל העם שיזם הקנצלר שושניג בניסיון למנוע את הסיפוח לגרמניה ועצרו את צמרת ההנהגה היהודית ובראשם יו"ר הקהילה ד"ר פרידמן (מספר העציר של ד"ר פרידמן היה 13921). משרדי הקהילה נסגרו בהוראת הנאצים. בשל תמיכתו ועזרתו הפעילה לקיום משאל העם הותקף ד"ר פרידמן בעיתונות וכונה בשלל כינוי גנאי והוצג כבוגד. העצורים הוחזקו בקסרקטין המשטרה Elisabeth-Promenade ברובע התשיעי של וינה.^{[דרושה הבהרה]} בין 1–2 אפריל 1938 נשלח מוינה למחנה הריכוז דכאו בגרמניה, הטרנספורט הראשון "טרנספורט הפרומיננטים". הטרנספורט כלל 151 עצירים שהוגדרו כ"עצירים הזקוקים להגנה". שליש מהעצירים היו יהודים. בין העצירים שנכללו ב"טרנספורט הפרומיננטים" היו פקידי הממשל של שושניג, קומוניסטים, סוציאליסטים, סוחרים אמידים וחברי ההנהגה היהודית וביניהם ד"ר פרידמן. יומיים לפני חג הפסח, ב-13 באפריל, שוחרר ד"ר פרידמן מוכה, חבול ומושפל וחזר לוינה. בווינה חויב פרידמן להתייצב מדי יום במטה הגסטאפו במלון מטרופול. ב 25.9.1938 נעצר פרידמן פעם נוספת ונשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד בגרמניה. לא ידועות כל הסיבות למעצר בבוכנוואלד למעט ההחלטה להחזיק בד"ר פרידמן לצורך מתן עדות ב"משפט הבגידה" נגד הקנצלר האוסטרי המודח שושניג. לאחר כתשעה חודשים ב-10.5.1939 שוחרר פרידמן מבוכנוואלד והוחזר לוינה. עד אותה עת מחצית מיהודי אוסטריה הצליחו להימלט. בבוקר 24.9.1942 הועלו ד"ר פרידמן ואשתו אלה בתחנת Aspangbahnhof על רכבת לגטו טרזיינשטט. מספר הטרנספורט 42/986 וזהו הטרנספורט האחד־עשר שיצא מוינה לטרזיינשטט. בטרנספורט זה נכללו 1,300 יהודים רובם קשישים ומסיבה זו כונה "טרנספורט הקשישים". בטרנספורט זה נכללו מנהיגים יהודים וביניהם ד"ר פרידמן ואשתו אלה וסגנו המהנדס רוברט שטריקר.

גטו טרזינשטט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיטו טרזיינשטאט השתלב ד"ר פרידמן בהנהגה היהודית. בפקודת היום מספר TB- 227 מיום 3.10.1942 שהוציא יעקב אדלשטיין "זקן היהודים" פורסם שד"ר דזידר פרידמן התמנה כחבר ב"מועצת הזקנים" של גטו טרזיינשטאט. הערה: את הביטויים "זקן" ו"מועצת הזקנים" אימצו הנאצים ומקורם ב"פרוטוקולים של זקני ציון" בתאריך 24.11.1942 התמנה ד"ר פרידמן לממלא מקום "זקן היהודים" (פקודה TB-257) בפקודת יום TB-295 מיום 3.3.1942 פורסם שד"ר פרידמן הודח מ"מועצת הזקנים" מאחר ש"הרשה לעשן בנוכחותו". בהמשך פרידמן נכלא ושוחרר ממאסרו לאחר כחודש בהתערבותו של "ראש המשטרה היהודית" ד"ר קרל לווינשטיין. (בגטו העישון היה אסור ועונשים כבדים היו צפויים למי שייתפס מעשן או אף מי שעישנו בנוכחותו). בשנת 1943 החליטו הנאצים על הקמת בנק של "המנהל העצמי היהודי" בגטו טרזיינשטט. בפועל לבנק לא הייתה כל חשיבות כלכלית והוא נועד לצרכים תעמולתיים. ד"ר פרידמן מונה ב-26.6.1943 כמנהל הבנק (פקודה TB-336) בשל היותו נכבד יהודי בעל שם. פרידמן אולץ להציג את המערכת הבנקאית בטרזיינשטט בפני משלחת הצלב האדום הבינלאומי בעת ביקורה במחנה ולהשתתף בכפייה, כשאר אסירי הגטו בהסרטת סרט התעמולה התיעודי "טרזיינשטט - התיישבות יהודית". בתאריך 16.1.1944 התמנה ד"ר פרידמן בשנית ל"מועצת הזקנים" (פקודה TB-401)

מטרזיינשטט יצאו כל העת "משלוחי יהודים" מזרחה למחנות ההשמדה. ב-12.10.1944 בשעה 11.30 הוחל בהעמסת יהודים על טרנספורט נוסף מטרזיינשטט לאושוויץ. היה זה הטרנספורט השביעי (סימונו EQ) מתוך סדרה של אחד עשרה הטרנספורטים האחרונים שיצאו מטרזיינשטט לאושוויץ. הטרנספורט כלל 1,500 איש והגיע לאושוויץ ב־14.10.1944. אל משלוח זה צורפו "על פי הוראה מיוחדת" (שם קוד נאצי להמתה מידית), מנהיגי היהודים, רוב חברי "מועצת הזקנים" עם בני משפחותיהם וביניהם ד"ר דזידר פרידמן ואשתו אלה לבית שטיאסני.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דזידר פרידמן נישא לאלי שטיאסני (1897–1944) ונולדו להם שתי בנות: ארנסטינה (טינה) רות (2019-1921) והדיוויג (הדי) לאה (1923–2013). שתי הבנות עלו לישראל לפני מלחמת העולם השנייה.