דיולה הבשי
לידה |
21 בנובמבר 1890 אוז'הורוד, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה |
25 בפברואר 1970 (בגיל 79) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
ענף מדעי | כלכלה, קומוניזם |
מקום קבורה | בית הקברות קרפשי |
מקום לימודים | האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (1912) |
פרסים והוקרה | פרס קושוט (1959) |
דיולה הבשי (בהונגרית: Hevesi Gyula; אוז'הורוד, 21 בנובמבר 1890 – בודפשט, 25 בפברואר 1970) היה מהנדס כימי, כלכלן ופוליטיקאי הונגרי-יהודי. הוא היה גם קומיסר עם (שר, חבר ממשלה), זוכה פרס קושוט, וחבר האקדמיה ההונגרית למדעים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבשי נולד במשפחה יהודית כבנם של אדולף הבשי ומריה פולאצ'ק. הוא המשיך את לימודיו בתיכון בבית הספר התיכון ברחוב לובאג בבודפשט. לאחר מכן למד הנדסה כימית ב"אוניברסיטה המלכותית לטכנולוגיה על שם יוזף" (היום שמה אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה), שם סיים את לימודיו בשנת 1912. בשנים 1913–1914 עבד כיועץ טכני במנהלת הספא בפיישטיאני, ואחר כך עד שנת 1918 כמהנדס מפעל ובהמשך כמהנדס מחקר בחברת "נורות ליבון וחברת החשמל המאוחדים בע"מ". הוא ארגן והוביל, עד שנת 1919, את "האיגוד הלאומי למהנדסים מועסקים", הארגון ההנדסי הסוציאליסטי הראשון בעולם.[1] במהלך מלחמת העולם הראשונה השתתף בעבודתם של סוציאליסטים מהפכניים.
ב-29 בדצמבר 1918 התחתן הבשי בבודפשט עם אירמה רוטבַּרט (לימים אשתו של ארווין שינקו), בתם של יאקאב רוטברט וינקה רוזנוולד,[2] אולם נישואים אלה הסתיימו במהרה בגירושים. הוא התחתן בשנית בבודפשט ב-19 ביולי 1919, עם יולן שטרן, בתם של מוזס שטרן ורגינה אושפיץ.[3]
בין השנים 1918–1919 ערך את כתב העת התאורטי של מפלגת הקומוניסטים בהונגריה (KMP), "אינטרנציונלה", יחד עם אלדאר קומיאט. באותה תקופה הוא היה חבר הוועד המרכזי של ה-KMP, ובמהלך הרפובליקה הסובייטית ההונגרית היה תחילה סגן קומיסר עם לסוציאליזציה במשך שבועיים, ולאחר מכן במשך שלושה וחצי חודשים קומיסר העם לייצור סוציאלי (בין היתר עם מתיאש ראקושי). לאחר נפילת הרפובליקה נמלט לווינה, לברלין ואחר כך לאיטליה, שם עבד בחברת החשמל של בולוניה (Società Bolognese di Elettricità). הוא נאסר ונכלא שם ואחרי שחרורו התגורר בסן מרינו זמן קצר. לאחר שגורש מאיטליה נסע לברית המועצות ועבד תחילה בלנינגרד ואחר כך במוסקבה. שם הקים את "המכון המרכזי למידע טכנולוגי וכלכלי". בשנת 1938 נעצר שוב ועד שנת 1946 היה כלוא במחנה עבודה (גולאג). לאחר שחרורו שהה בעיר אלכסנדרוב עד לקיץ 1947 עקב האיסור שהוטל עליו לשהות במוסקבה.
” | דעתו של בעלי הייתה שיאנוש קאדאר הזמין אותו לוועד המרכזי של המפלגה מכיוון שהיה סקרן איזה אדם הוא. כשדיולה חזר הביתה מהוועד המרכזי, הוא בכה ולא אמר "חברים", אלא "אלה", "הם". הוא אמר פעם, "הייתי רוצה לראות חבר בוועד המרכזי של המפלגה שמוותר על כל הטבות". | “ |
– אולה, אשתו על דיולה הבשי. |
הוא חזר להונגריה בשנת 1948.
בשנים 1949–1951 היה נשיא "המשרד הלאומי לפטנטים".
בשנת 1948 מילא תפקיד משמעותי בהקמת הפדרציה של "האגודות מדעיות וטכנולוגיות" ו"הוועדה הלאומית לפיתוח טכנולוגי" בשנת 1961.
באוקטובר 1949 נבחר לחבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים, ובמאי 1956 הוא הפך לחבר מן המניין. בשנים 1951 עד 1958, ואחר כך בין השנים 1967 עד 1970, השתתף בניהול המוסד כחבר דירקטוריון.
בשנים 1949–1956 שימש הבשי כמזכיר של אגף באקדמיה. בשנים 1956 עד 1960 היה מזכיר האקדמיה, ואחר כך, בין השנים 1960 עד 1967, סגן נשיא האקדמיה. בשנים 1960 עד 1969 היה מנהל קבוצת המחקר לכלכלה תעשייתית של האקדמיה ההונגרית למדעים.
הבשי היה חבר הוועד המרכזי של מפלגת הפועלים ההונגרית הסוציאליסטית משנת 1959 ועד מותו.
פעילותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמהנדס מחקר של "חברת נורות הליבון המאוחדת", בעזרתו של ארמין הלפגוט, הוא פיתח תהליכים חשובים לייצור נורות ליבון על בסיס גז. במהלך השנים שבילה בברית המועצות פתר את הבעיה של החידוש על בסיס כלכלי של נורות הליבון השרופות, וארגן ייצור בקנה מידה גדול של כלי זכוכית מעבדתיים ומדי חום שונים. בין 1929 ל -1932 פיתח תהליך ייצור תעשייתי מתמשך שאפשר עלייה משמעותית בייצור בתעשיות נורות הליבון ללא כל השקעה נוספת. הוא הציע ליצור "שילוב בתי ספר במפעל" ו"מפעלים להכשרת עובדים" באמצעות הארגון והשיתוף של אוניברסיטה. הוא תמך, כמנהל אגף לפטנטים במועצה העליונה לכלכלה של ברית המועצות, בהפצת תוכנית סטחנוב.[4]
לאחר שובו להונגריה פעל רבות למתן תנופה לממציאים ולחדשנות. בעשורים שלאחר הארגון מחדש של האקדמיה למדעים מילא תפקיד חשוב במתן ההכרה במדעים הטכניים. הוא השתתף בעריכת המילונים הטכניים הרוסי-הונגרי וההונגרי-רוסי הראשונים.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרס האקדמי הגבוה ביותר שלו היה "מדליית הזהב של האקדמיה למדעים" משנת 1963
- בשנת 1950 הוענק לו הדרגה השלישית של "עיטור הרפובליקה העממית ההונגרית" ו"עיטור העמל"
- בשנת 1955 ו -1969 "עיטור הדגל האדום של העבודה"
- בשנת 1958 "עיטור העמל"
- בשנת 1959 הוענק לו הדרג השני של פרס קושוט
- בשנת 1965 הוענק לו מדליית הזהב של "עיטור העמל"
- בשנת 1967 הוענק לו עיטור "למען המולדת הסוציאליסטית"
כתביו העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- התעשייה של ברית המועצות A Szovjetunió ipara (Budapest, 1950)
- בדרך סטחאנוב Sztahánov útján. A magyar újítómozgalom fejlődése és feladatai (előszó: Apró Antal; Budapest, 1950)
- הקשר בין המדע לבין הייצור הסוציאליסטי A tudomány és a termelés szocialista kapcsolatai (Budapest, 1953)
- מדיניות התעשייה של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית Szociális termelés. A Magyar Tanácsköztársaság iparpolitikája (Budapest, 1959)
- מהנדס במהפיכה Egy mérnök a forradalomban. Négy évtized történelmi időkben (Budapest, 1959, 1965)
- ייצור מתמשך. שאלות כלכליות, ארגוניות וחברתיות Folyamatos munkarendek alkalmazásának gazdasági, szervezési és szociális kérdései (Budapest, 1966)
- מחקרים Tanulmányok (bev.: Bognár Géza és Korach Mór; Budapest, 1976)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bölöny József: Magyarország kormányai 1848–1987. Budapest, 1987, Akadémiai.
- Budapest teljes utcanévlexikona. Szerk.: Ráday Mihály. Budapest, é. n. [2004], Sprinter. 375–376. o.
- Hevesi Gyuláné Lányi Olga: „Moszkoviták”. S. a. r.: Szerdahelyi István. Budapest, 1992, Hevesi Gyula Alapítvány.
- Korach Mór: Hevesi Gyula 1890–1970. Magyar Tudomány, 1970. 7–8. sz. 570–575. o.
- Kossuth-díjasok és Állami Díjasok almanachja 1948–1985. Szerk.: Darvas Pálné – Klement Tamás – Terjék József. Budapest, 1988, Akadémiai.
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. דיולה הבשי. Magyar életrajzi lexikon 1900–1990. Főszerk.: Kenyeres Ágnes. Budapest, 2001, Arcanum
- A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 I. (A–H). Főszerk.: Glatz Ferenc. Budapest, 2003, MTA Társadalomkutató Központ. 513–514. o.
- Magyarok a természettudomány és a technika történetében. Életrajzi lexikon A-tól Z-ig. Főszerk.: Nagy Ferenc. Budapest, 1992, Országos Műszaki Információs Központ és Könyvtár. 212–213. o.
- Murányi Gábor: Egy kör négyszögesítése. Kádár-taktika ’57. In uő: A múlt szövedéke. Históriák a megbicsaklott 20. századból. Budapest, 2004, Noran. 123–127. o.
- קטלוג מקוון של ספרית סצ'ני Az Országos Széchényi Könyvtár online katalógusa
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Korach Mór: Hevesi Gyula 1890–1970. Magyar Tudomány, 1970. 7–8. sz. 571. o.
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Budapest IV. ker. polgári házassági akv. 538/1918. folyószáma alatt.
- ^ A házasságkötés bejegyezve a Budapest IV. ker. polgári házassági akv. 280/1919. folyószáma alatt.
- ^ תנועת סטחאנוב
- מהגרים מהונגריה
- שרי ממשלת הונגריה
- קומיסרי העם (הונגריה 1919)
- מהנדסים יהודים הונגרים
- קומוניסטים יהודים הונגרים
- קומוניסטים הונגרים
- כלכלנים יהודים הונגרים
- יהודים חברי האקדמיה ההונגרית למדעים
- חברי ועדת הניהול המרכזית (הונגריה)
- פוליטיקאים יהודים הונגרים
- יהודים זוכי פרס קושוט
- בוגרי אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה
- הונגרים שנולדו ב-1890
- הונגרים שנפטרו ב-1970