דמיטרי ליכצ'וב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דמיטרי ליכצ'וב
Дмитрий Сергеевич Лихачёв
Dmitry Lihachev.jpg
לידה 15 בנובמבר 1906 (יוליאני) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בספטמבר 1999 (בגיל 92)
סנקט פטרבורג, רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פילולוגיה, culturology, תולדות האמנות, בלשנות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Cemetery in Komarovo עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט Dmitry Abramovich, Varvara Adrionova-Peretz עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מונחה לדוקטורט Yury Begunov, Yakov Lurye, R. P. Dmitrieva, L. I. Sazonova עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
צאצאים V. Likhacheva עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דמיטרי ליכצ'וברוסית: Дмитрий Сергеевич Лихачёв;‏ 28 בנובמבר 1906 - 30 בספטמבר 1999) היה פילולוג רוסי וסובייטי. ליכצ'וב חיבר מספר עבודות חשובות על ההיסטוריה של הספרות הרוסית הקדומה. עבודתו הקנתה לו מוניטין בכל העולם, והוא זכה במספר רב של פרסים בינלאומיים ותוארי דוקטור לשם כבוד במספר אוניברסיטאות ידועות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמיטרי ליכצ'וב נולד בסנקט פטרבורג, לאב שהיה מהנדס חשמל. לאחר סיום לימודיו בבית הספר החל ללמוד באוניברסיטת סנקט פטרבורג בפקולטה למדעי החברה. בשנת 1928, לקראת סיום[דרושה הבהרה] הלימודים באוניברסיטה, נעצר בשל השתתפותו בחוג סטודנטים, בו הרצה על חוקי הדקדוק הרוסי שהופרו על ידי "אויבי הכנסייה והעם הרוסי". הוא נידון ל-5 שנות מאסר. עד לשנת 1931 היה במחנה מעצר באיי סולובצקי, ובתקופת שהותו במחנה כתב את עבודת המחקר הראשונה שלו, על משחקי קלפים של פושעים פליליים. בנובמבר 1931 הועבר לעבודה בהקמת של תעלת בלומורקנאל.

בשנת 1932 שוחרר ליכצ'וב וחזר ללנינגרד. הוא הצליח לחזור לפעילות מדעית בתחום הפילולוגיה, ובשנת 1936 נמחק האישום שהיה כנגדו בגין פעילות נגד המדינה. באותה תקופה התחתן, ובשנת 1937 נולדו לו תאומות.

במהלך מלחמת העולם השנייה היו הוא ומשפחתו נצורים בלנינגרד. הם שרדו את המצור על העיר, אך רק בשנת 1943 הצליחו לצאת ממנה.

החל משנת 1938 ועד לשנת 1954 עבד ליכצ'וב במכון לספרות רוסית בלנינגרד. בשנת 1941 סיים את עבודת הדוקטורט שלו שהוקדשה לספרות הרוסית של המאה ה-12. בשנים 19451946 פרסם מספר ספרים על ההיסטוריה של רוסיה ועל הספרות הרוסית בין המאה ה-11 למאה ה-17. בשנת 1946 החל ליכצ'וב ללמד באוניברסיטת סנקט פטרבורג, ובשנת 1951 התמנה לפרופסור.

בשנת 1950 פרסם ליכצ'וב תרגום לרוסית מודרנית של משא מלחמת איגור ושל הכרוניקה הרוסית הראשונה עם הערות מדעיות. בשנת 1952 הוענק לו פרס סטלין על עבודותיו בתחום ההיסטוריה. ב-1953 נבחר ליכ'צ'וב לחבר בהתכתבות באקדמיה הרוסית למדעים.

בשנת 1955 פרסם ליכ'צוב מאמר בו קרא להגנת עתיקות בברית המועצות. מאמר זה היה הראשון בסדרת פעולותיו בנושא, תחום שתפס אצלו מקום משמעותי במהלך תקופה ארוכה. ב-1965 היה בין מייסדי הוועדה להגנת העתיקות. הוא פעל להקמת מוזיאונים לסופרים רוסים ידועים, פעל להגנת בניינים היסטוריים ועוד.

ב-1969 קיבל ליכצ'וב את פרס ברית המועצות בפעם השנייה, ובשנת 1970 נבחר לחבר באקדמיה הרוסית למדעים. ב-1986 קיבל ליכצ'וב את תואר גיבור העמל הסוציאליסטי, והוענק לו עיטור לנין.

ליכצ'וב לא היה חבר המפלגה הקומוניסטית, ופעל להגנת אנדריי סחרוב ואלכסנדר סולז'ניצין. הוא סירב לחתום על מכתבים קבוצתיים בגנות פעילי תרבות. יחד עם זאת הוא לא היה דיסידנט ותמיד ניסה למצוא פשרה עם השלטונות. ב-30 בספטמבר 1998 קיבל ליכצ'וב את עיטור אנדריי הקדוש, העיטור הגבוה ביותר ברוסיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דמיטרי ליכצ'וב בוויקישיתוף