דמרטוס (מלך ספרטה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דמרטוסיוונית: Δημάρατος) היה מלך ספרטה בין השנים 510 לפנה"ס-491 לפנה"ס. הודח בידי קלאומנס הראשון וערק לצד ממלכת פרס האחמנית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "דמרטוס" הוא הלחם של המילים היווניות "תפילה" ו"עם", מה שתואם את עדותו של הרודוטוס על פיה המוני העם בספרטה התפללו זמן רב ללידתו של דמרטוס.[1]

הרודוטוס מוסר שתי גרסאות ללידתו של דמרטוס. על פי הגרסה הראשונה אמו של דמרטוס הייתה ילדה מכוערת מאוד, אולם המיניקת שלה לקחה אותה יום יום אל מקדשה של הלנה, עד שהלנה עצמה הגיעה וברכה אותה שהיא תהיה האישה היפה ביותר בספרטה. כאשר היא גדלה היא אכן הפכה לאשה יפה מאוד, היא נישאה לאציל ספרטני בשם אגיטוס, שהיה ידידו של מלך ספרטה אריסטון. אריסטון שאשתו הראשונה לא ילדה לו ילדים חשק בה, ועשה עסקה עם אגיטוס על פיה כל אחד מהם יוכל לקחת דבר אחד שיבחר מהשני. אריסטון בחר באשתו של אגיטוס שניסה בתחילה להתנגד אולם נכנע והסכים. טרם מלאו עשרה חודשים מחתונתם נולד לפתע בן. אריסטון שחשב שעבר מעט מדי זמן, הצהיר במפורש "הוא לא שלי", אולם בהדרגה נקשר אל הילד ואימץ אותו כבנו.[2] גרסה שנייה טוענת שלמעשה הוא היה בנו של אל ששכב עם אמו.[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמרטוס הפך למלך ספרטה בשנת 510 לפנה"ס לאחר מותו של אריסטון. המלך השני (בספרטה היו תמיד שני מלכים) קלאומנס הראשון, לא היה מרוצה בלשון המעטה מהרפורמות שחולל קלייסתנס באתונה, וכרת ברית עם תבאי וחלקיס במטרה לבצע פלישה כוללת לאתונה. צבא הליגה הפלופונסית יצא מחצי האי הפלופונסי, והתקדם במהירות לכיוון אטיקה, אולם אז התפתח סכסוך בין דמרטוס לקלאומנס, ודמרטוס הכריז שהוא אינו נותן את תמיכתו לפלישה. כשראו זאת בעלי הברית של ספרטה, הן נטשו גם הן את המערכה, ובלית ברירה נאלץ קלאומנס לסגת עם שאר צבאו.[4]

בשנת 492 לפנה"ס יצא כוח משימה של הממלכה האחמנית, תחת פיקודו של המצביא הפרסי דאטיס במטרה להעניש את אתונה על שסייעה למרד האיוני. לפני הפלישה שלחו הפרסים שליחים בערי יוון שדרשו "אדמה ומים" כסמל לכניעה. ערים רבות מסרו אדמה ומים וביניהם אייגינה אויבתה המושבעת של אתונה.

האתונאים חששו שאנשי אייגינה יסייעו לפרסים נגדם, ועל כן ביקשו עזרה מספרטה. קלאומנס דרש מאייגינה שתמסור בני ערובה לאתונה, אולם אייגינה טענה שאינה יכולה להתייחס לדרישה בכבוד הראוי לה כל עוד היא מגיעה מצד אחד ממלכי ספרטה ולא מצד שניהם. ומכיוון שכאמור לעיל קלאומנס היה מסוכסך קשות עם דמרטוס, לא היה סיכוי לפעולה משותפת. על כן החליט קלאומנס להדיח את דמרטוס. הוא הכריז שזה האחרון אינו זכאי למלוך כיוון שאמו נישאה לאריסטון כאשר כבר הייתה הרה מבעלה הקודם. הוחלט להביא את העניין בפני האורקל מדלפי, קלאומנס השפיע על הפיתיה באמצעות ידיד שהיה מבכירי האזרחים בדלפי, והאורקל קבע שאכן דמרטוס אינו המלך החוקי. הוא סולק ולאוכיטידס השני עלה לשלטון תחתיו. שני המלכים פנו אל אייגינה בשנית כעת לא יכלו האייגינטים להתחמק והביאו בני ערובה.[5]

דמרטוס נמלט לפרס, מלך פרס דריווש הראשון העניק לו מקלט בחצרו ואף נתן לו למשול על העיר פרגמון. הוא התלווה לבנו של דריווש חשיארש הראשון (קסרקסס) במהלך פלישתו ליוון. ככל הנראה חשיארש קיווה להכתיר את דמרטוס כמלך ספרטה מטעמו.[6] על פי הרודוטוס לפני קרב תרמופילאי, הבחין המלך שהספרטנים מתקשטים ומתייפים לפני הקרב. הוא שאל את דמרטוס לפשר הדבר, ודמרטוס הסביר: "האנשים הללו באו להלחם איתנו במעבר, ולזאת הם מתכוננים. כי חוק להם הקובע ככה: כשהם יעמדו לחרף נפשם, אז עליהם לקשט את ראשם".[7] מכאן ואילך לא ידוע עליהם דבר.

דמרטוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו של קרולין דל סנידקר "הספרטאי", אריסטודמוס מספרטה נופל בשבי הפרסי ונפגש עם דמרטוס שמייעץ לו כיצד להימלט. בסרט "300 הספרטנים", הוא מגולם בידי איוואן טריאזאולט (Ivan Triesault).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבי הירודוטוס, מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. 2 כרכים. ירושלים, הוצאת ראובן מס, תרצ"ה-1945. עמ' 78, הערה 1. לקריאה מקוונת באתר דעת
  2. ^ הרודוטוס, ספר שישי, 60-63. בפיסקה 69 מסופר שאימו הבהירה לבנה שהצהרת אריסטון נובעת מחוסר ידע בנושא, וישנם נשים שמקדימות ללדת לפני אף לפי סיום החודש העשירי, מתוך האמונה הרווחת אז, שנשים יכולות ללדת גם בחודש השביעי והתשיעי, אבל לא בשמיני.
  3. ^ הרודוטוס, ספר שישי, 68-69.
  4. ^ משה עמית, תולדות יוון הקלאסית. ירושלים, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ד-1984. עמ' 201.
  5. ^ עמית, עמ' 250.
  6. ^ עמית, עמ' 262.
  7. ^ הרודוטוס, ספר שביעי, 209.