עם סיום מסעו של יוסף הלוי ביישובי ביתא ישראל ביקשו יהודי המקום שייקח עמו נער צעיר בשם דניאל כדי שזה יקבל חינוך מחוץ לאתיופיה ושבעתיד יחזור למולדתו ויהיה למורה עתידי לקהילה. הלוי מתאר את בקשת הקהילה:
דניאל אדהנן פלשי צעיר, דניאל שמו, שהיה יליד בלגוב שבדמביה וקרוב משפחה של אבא ירמיהו, הביע רצונו לבוא איתי לצרפת. אמרתי לו שלא אוכל לקחת אותו בלי הסכמה של הוריו והקהילה. ההסכמה הזאת כבר ניתנה קודם לכן, מפני שבשעה שנפרדו ממני לשלום, הציגו בפניי הכוהנים והזקנים את האיש הצעיר וביקשוני לקחת אותו לאירופה כדי שילמד שפות ומדעים, כדי שיוכל, עם שובו אליהם, לספר להם בדיוק מה ראה ומה למד.
הבחור היה נבון ונראה מוכן ומזומן מאוד ליהנות מיתרונות החינוך. הוא לא היה
יכול לצפות לשום גמול כספי, והכריז בפניי שאינו מבקש זהב ולא כסף אלא רק דעת. לימוד השפה העברית היה הדבר העיקרי שמשך את ליבו.
בחירת דניאל לא הייתה מקרית, דניאל היה דבתרה,[3] ולמד לכהונה.
ב-30 ביולי1868 מסר הלוי את רישומיו מהמסע וב-14 בינואר1869 הציג בפני חברת כי"ח את דניאל והנוכחים מחאו כף. מאוחר יותר טענו אנשים בכי"ח ובהם קרל נטר שהלוי כלל לא הגיע לאתיופיה, רישומי מסעו הם זיוף ושדניאל אינו יהודי אלא עבד שקנה בסודאן.[4][5] טענות אלו הופרכו והלוי גובה בידי ורנר מונזינגר (אנ') שהיה הקונסול הצרפתי במאסאווה ואירופים אחרים שראו אותו באתיופיה.[6] דניאל עצמו לא התקבל ללמוד בבית הספר של כי"ח בצרפת ונשלח בחזרה לאתיופיה דרך אלכסנדריה ושם נפטר לאחר שחלה.[7]
^לפי ולדמן כשדניאל פגש את הלוי בשנת 1868 הוא היה כבן שמונה עשרה; מנחם ולדמן, מעבר לנהרי כוש: יהודי אתיופיה והעם היהודי, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט 1989, עמ' 164. על פי בן זאב דניאל פגש את הלוי בגיל שבע עשרה; ישראל בן זאב, "ד"ר יעקב פייטלוביץ, החולם והלוחם" בתוך יעקב פייטלוביץ', מסע אל הפלשים (מתרגם: מרדכי וומברנד), דביר, 1959, עמ' 11
^הטענה הייתה כי חזותו של דניאל היא של ברייה והוא הגיע מהעמים החיים בגבול הסודאני-אתיופי; Emanuela Trevisan Semi, "Ethiopian Jews in Europe: Taamrat Emmanuel in Italy and Makonnen Levi in England" in Tudor Parfitt & Emanuela Trevisan Semi (Editors), Jews of Ethiopia: The Birth of an Elite, Routledge, 2005, ISBN 9780415318389, p. 97, n. 10
