דרך הרוח
הסיפור הקצר 'דרך הרוח' הוא הסיפור השלישי במספר בקובץ הסיפורים הראשון של עמוס עוז "ארצות התן". הסיפור יצא לאור בשני נוסחים. נוסח א' הופיע בשנת 1965 בהוצאת אגודת הסופרים ליד הוצאת מסדה. נוסח ב' הופיע לראשונה בשנת 1975 בהוצאת עם עובד.[1]
עלילה ודמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיפור מתאר את יומו האחרון של הצנחן גדעון שנהב בן הקיבוץ נוף חריש. גדעון הוא בנו ה"חוקי" היחיד של שמשון שיינבוים ממובילי ההגות בתנועה הקיבוצית. במשך שנות ילדותו נתפס גדעון כחדל אישים בעיניי שמשון האב "בילד כמו גדעון אין מייסדים שושלת",[2] אולם לאחר גיוסו לצנחנים, השתנתה תפיסתו של שמשון את בנו "הן זהו מפנה מעודד בהתפתחותו של הנער".[2] במהלך הסיפור, גדעון אמור לבצע צניחה מעל הקיבוץ בו גדל, צניחה שאמורה לגרום לחברי הקיבוץ להכיר בו כגיבור. במהלך הצניחה גדעון חושש שלעיניי חבריו לקיבוץ יתפס כעוד אחד מהצנחנים "איך יוכלו לזהות את יחידם בתוך יער החופות הלבנות",[3] ולכן מחליט לפתוח את המנצח הרזרבי במחשבה שהדבר יגרום לשהיה ארוכה יותר באוויר ולהבלטתו בהשוואה ליתר הצנחנים. "הוא שילח את ידו אל כתפו ושחרר.. את המנצח הרזרבי… כאשר נפרשה עליו החופשה השנייה, הואטה תנועתו… נדמה היה שהנער שט יחדי אל לב היקום".[3] בעקבות פתיחת המצנח הרזרבי, המצנחים הסתבכו בכבל חשמל "שתי חופותיו של גדעון הסתבכו בכבל העליון"[4], לאחר הסתבכות המצנחים בכבלי החשמל, גדעון מתחיל להתפתל ולבקש מהנוכחים וביניהם אביו שינסו לחלץ אותו "תורידו אותי תכף אני אחטוף זרם"[4]. הנוכחים בתגובה מנסים להכווין אותו אל עבר הפגיון שלו במטרה שיחתוך את הכבל "הפגיון שלך יש לך פגיון בתוך החגור"[5], אולם הוא חושש ליפול ארצה. מראהו של גדעון נתפס בעיניי הנוכחים כמגוחך ואחיו הממזר זאקי אף מאשים אותו בבכי "גדעון בוכה"[5]. לבסוף גדעון מחליט לסיים את ההתרחשות, קופץ על כבל החשמל ומתאבד, "בזרועות פרושות התנפל אל הכבל וראה אור".[6]
שתי דמויות נוספות הם הילד הפרוע זאקי, ואימו של גדעון רעיה גרינשפן. על זאקי מסופר לנו לראשונה בוויכוח שמתקיים בינו ובין שמשון, ממנו נחלץ זאקי באמצעות ערמומיותו "אבל זאקי ניצל את שפעת המלים הניתכות עליו, ופתאום בזינוק ערמומי ופרוע, קרע את עצמו מאחיזת היד הלופתת".[7] בהמשך הסיפור ישנה אמירה של גדעון אותה ניתן לפרש כאילו הוא מודע לכך שזאקי הוא אחיו הממזר: "זאקי…חתיכת ממזר".[8] אימו של גדעון רעיה גרינשפן מתוארת באופן נלעג וככזו שגדעון ירש את תכונותיה. "רעיה גרינשפן נערה גוצה ומגמגמת שהייתה צעירה ממנו בשלושים ושלוש שנים".[9]
ניתוח העלילה על פי ספרות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקובץ הסיפורים "ארצות התן" ניתן לראות מאפיינים גרוטסקים ופארודים. גרשון שקד מייחס את אותה גרוטסקה ופארודיה לתפיסה של עוז את דוד בן-גוריון בשנות הכתיבה של הקובץ. בסיפור דרך הרוח מוצא שקד אלמנטים של פארודיה כמו בתיאור דמותו של גדעון שנהב: "כך דמותו הנערצת של הצנחן, גידי שנהב … שאינו אלא ילד אומלל שאינו מתאים לתפקיד שהותאם עליו. הפער בין התפקיד שממלאת הדמות בתודעת הנמען לבין מימושה הספרותי יוצר את האפקט הפארודי".[10]
מלבד פארודיה וגרוטסקה חוקרים שונים מתייחסים לתיאורי הנוף העזים בסיפור. לטענת נורית גרץ התיאורים משמשים כדימוי למאבקים בעלילה האנושית.[11] עוד דימוי אליו מתייחסים חוקרים שונים הוא דימוי העקדה. גדעון משול ליצחק בעוד שמשון לאברהם. גם שמו של גידי הוא של גדי, כזה שעלה לשחיטה במקומו של יצחק "הנער, יחידו, הפגיון, וסיפור סולם יעקב (התלוי בין שמיים וארץ)"[11].
יגאל שוורץ מזהה את עוז עם "דור המדינה".[12] נוריץ גרץ מוסיפה ש"בכל סיפורי ארצות התן מתנהל מאבק בין בן-תרבות (חבר-קיבוץ בדרך כלל) החי במחסה של אידאולוגיה ציונית לבין הטבע המאיים ונציגיו"[11].
חוקר הספרות אברהם בלבן ביקש להציע מפתח לפיו כל הסיפורים בקובץ שובצו באופן כמעט כרונולוגי לכתיבתם. לטענתו התיאור של שמשון האב בארצות התן הושאל מהתיאור של הפר בנוודים וצפע.[13]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אראלה בריפמן, ארצות התן לעמוס עוז. עיון משווה בשני נוסחים על פי חמישה סיפורים, אוניברסיטת חיפה, 1979, עמ' 1
- ^ 1 2 עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 48
- ^ 1 2 עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 55
- ^ 1 2 עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 57
- ^ 1 2 עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 61
- ^ עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 62
- ^ עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 54
- ^ עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 61
- ^ עמוס עוז, ארצות התן, תל אביב: עם עובד בע"מ, 1975, עמ' 47
- ^ גרשון שקד, גל חדש בסיפורת העברית, מסות על סיפורת ישראלית צעירה ה, 1971, עמ' 75
- ^ 1 2 3 נורית גרץ, מונוגרפיה, ספרית פועלים, 1980, עמ' 115
- ^ יגאל שוורץ, מכאן ומכאן, פרדס הוצאה לאור, 2020, עמ' 367
- ^ ?86^23£^^^^^) | מעריב | 4 מאי 1984 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il