יגאל שוורץ

יגאל שוורץ
לידה	17 באוגוסט 1954 (בן 68)
ענף מדעי	ספרות ובלשנות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
מנחה לדוקטורט	גרשון שקד
מוסדות	אוניברסיטת בן-גוריון בנגב; כנרת זמורה-ביתן דביר ;

יגאל שוורץ (נולד ב-17 באוגוסט 1954) הוא פרופסור מן המניין לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז 2007 עובד גם כעורך ספרות בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוורץ נולד בשנת 1954 בישראל, בן לקטרינה ובלה, ניצולי השואה מהונגריה. המשפחה התגוררה בבית ששכן בלב פרדס גדול (פרדס גוט)^[1] במזרחה של רמת גן, ליד כפר אז"ר. שוורץ למד בבית הספר היסודי "ארנון" ברמת גן, בפנימייה הצבאית שליד גימנסיה הרצליה ובתיכון "בליך" ברמת גן^[2]. מכיתתו יצאו גם הפרופסורים לספרות ישעיהו שן (אוניברסיטת תל אביב) ודוד פישלוב (האוניברסיטה העברית).

דחה בשנה את שירות בצה"ל, ובתקופה זו עבד עם חבורות רחוב בנתיבות. לאחר השירות בצה"ל החל ללמוד ספרות ולשון עברית, יחסים בינלאומיים ובלשנות באוניברסיטה העברית^[2]. במקביל ללימודיו לתואר ראשון ושני ניהל את בית עגנון ולימד בגימנסיה רחביה.

ב-1985, כשסיים את לימודי התואר השני, מונה לעורך בהוצאת כתר^[2], תפקיד שבו כיהן עד 1994. לפני בואו פרסמה הוצאת כתר בעיקר ספרות עברית שהתמקדה בסופרים קנוניים דוגמת אהרן אפלפלד ועמוס עוז. שוורץ ייסד את סדרת "צד התפר" שהוציאה לאור ספרים מאת סופרים בתחילת דרכם או לא מוכרים. חלקם נתפרסמו מאוחר יותר - לדוגמה - יואל הופמן, אברהם הפנר וצרויה שלו^[3]. שוורץ המשיך לשמש כיועץ להוצאה במשך שנים רבות^[4].

שוורץ כתב את עבודת הדוקטור באוניברסיטה העברית בהנחיתו של פרופ' גרשון שקד, שראה בו את תלמידו החשוב ביותר וממשיכו, בנושא: "אמנות הסיפור של אהרון ראובני" בשנת 1989^[5]. בשנת 1998, משגרשון שקד פרש לגמלאות, מונה יגאל שוורץ לתפקיד ראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית. בשנת 2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון, והפך אותה לחוג לספרות הגדול ביותר בארץ, מבחינת מספר התקנים האקדמיים ומספר הסטודנטים^[6]. בשנות התשעים ערך עם צרויה שלו את כתב העת הספרותי "אפס שתיים", שפסק מלהופיע^[7].

שוורץ עמד בראש המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון. הוא ראש מכון הקשרים לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית באוניברסיטה. כמו כן הוא ערך כתב העת "מכאן" לחקר הספרות העברית, את סדרת הספרים העיוניים "מסה קריטית", והיה יועץ להוצאת כתר. הוא עורך שותף של כתב העת האלקטרוני BGU (Israel) Review. שוורץ ערך למעלה משלוש מאות ספרי פרוזה ועיון. בנוסף כתב עם בתו זהר ספר ילדים בשם "ממה באמת עשוי הירח" (2010).

שוורץ נשוי בשלישית, והוא אב לשני בנים ובת מנישואיו הקודמים. בעבר התגורר בנווה שלום, והיום הוא גר באופקים. שוורץ חבר במועצה הציבורית של ארגון "בצלם"^[8].

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחיות כדי לחיות: אהרון ראובני - מונוגרפיה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1993.
קינת היחיד ונצח השבט: אהרן אפלפלד - תמונת עולם. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1996.
תרגום: Aharon Appelfeld: From Individual Lament to Tribal Eternity, Brandeis University Press, 2001
מה שרואים מכאן: סוגיות בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה. אור יהודה: דביר, 2005^[9].
הידעת את הארץ שם הלימון פורח: הנדסת האדם ומחשבת המרחב בספרות העברית החדשה, דביר 2007^[10].
תרגום: The Zionist Paradox: Hebrew Literature & Israeli Identity, Brandeis University Press, 2014
מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר 2009^[11].
ממה באמת עשוי הירח, יחד עם זהר שוורץ, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, מאי 2010^[12].
זמר נוגה של עמוס עוז - פולחן הסופר ודת המדינה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011^[13].
האשכנזים: המרכז נגד המזרח, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014^[14].
תרגום: The Rebirth of Hebrew Literature, Pegisha - Encounters, Jewish Studies vol. 9, Peter Lang Edition, 2016
תרגום:《希伯来文学的再生》，浙江人民出版社，2022年。
אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014.
מקהלה הונגרית, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014. בעקבות שיחותיו עם הסופרת רות אלמוג על זכרונות הילדות שלו כתבה אלמוג את הסיפור הקצר "גמדים על הפיז'מה", שנכלל בקובץ סיפוריה "תיקון אמנותי" משנת 1993. כעבור עשרים שנה כתב שוורץ את "מקהלה הונגרית", שתחילה מובא בו סיפורה של אלמוג, ולאחריו מופיעה התייחסותו הנרחבת של שוורץ לכל משפט בסיפור זה^[15].
מקוננת במכנסי נמר: אמנות הסיפור של צרויה שלו (יחד עם שי צור ונופר רשקס), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2017^[16].
מעת לעט: היסטוריה, ביוגרפיה וספרות. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, דביר / המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017^[17].
מגש הכסף: הרגע שבו נולדה הסיפורת הישראלית, הוצאת קדימה (סדרת 'פרויקטים'), 2020^[18].
מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2020.
למה לחתול יש מגפיים? קריאה במעשיית החיות של שארל פרו, ירושלים ותל אביב: מאגנס ומכללת לוינסקי, 2021^[19].

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת ספרי ספרות יפה וספרי מחקר בעריכתו
אהרון ראובני - מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו/ ליקט וצירף מבוא וביבליוגרפיה: יגאל שוורץ. תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1992.
ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה: מאמרים מוגשים לגרשון שקד. עורכים: יהודית בר-אל, יגאל שוורץ ותמר ס.הס. תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2000.
Tre generazioni di scrittori a confronto - Saggi sulla letteratura israeliana. a cura di Yigal Schwartz & Gabriella Steindler Moscati. Napoli 2009
לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים, עורכים: זיסי סתוי ויגאל שוורץ, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2014.
לקסיקון הקשרים לספרות ישראל, אוניברסיטת בן-גוריון (אתר האון-ליין של לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים)
נסיך ומהפכן: עיונים בפרוזה של סמי מיכאל. עורכים: יגאל שוורץ ויפתח אשכנזי. תל אביב, הוצאת גמא, 2016^[20].
רונית מטלון, סיפור שמתחיל בלוויה של נחש, אחרית דבר: יגאל שוורץ, סדרת רטרו, כנרת זמורה ביתן דביר, 2018.
מילת הכבוד של הרחוב - עיונים בשירתו של רוני סומק, עורכים: נועה שקרג'י, יגאל שוורץ, קציעה עלון. תל אביב, הוצאת גמא, 2019.
תומר לויסמן, בשדה הקרב של הזיכרון. עורך: יגאל שוורץ, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2020.
נורית גרץ, מה שאבד בזמן. עורכים: שלומציון קינן ויגאל שוורץ, הוצאת כנרת, זמורה, דביר, 2020.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר הולצמן, עין בעין: על עשרים חוקרי ספרות, הוצאת כרמל, ירושלים, 2018, עמ' 302 - 321

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא יגאל שוורץ בוויקישיתוף

יגאל שוורץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
אבנר הולצמן, יגאל שוורץ, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
רשימת הפרסומים של יגאל שוורץ, בקטלוג הספרייה הלאומית
הספרים של יגאל שוורץ, באתר "סימניה"
בילי מוסקונה-לרמן, הנבחרת של יגאל שוורץ נגד כל העולם, מעריב, 21 בדצמבר 1990
אביבה לורי, שוורץחייע, באתר הארץ, 15 ביוני 2005
יגאל שוורץ, מסע אחר, באתר ynet, 5 בפברואר 2008
נרי ליבנה, יגאל שוורץ, מבכירי עולם הספרות הישראלי, חושף את סודו הגדול, באתר הארץ, 5 ביוני 2014
קובי מידן מראיין את יגאל שוורץ, בתוכנית "חוצה ישראל" של הטלוויזיה החינוכית, באתר YouTube‏, 19 בנובמבר 2014
איה אליה, שהאחרון יכבה את האור, באתר "ידיעות אחרונות", 27 בנובמבר 2017

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ הפרדס נקרא על שמו של ארפד גוט.
^ ¹ ² ³ רחל דנה־פרוכטר, דיוקן העורך כבעל אגו, חדשות, 7 ביולי 1989
^ פביאנה חפץ, מחלה לא ברורה, חדשות, 3 במרץ 1993
^ רוני ידור, ‏צומת ספרים, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004
^ יגאל שוורץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה".
^ מורן בר כוכבא והילה ענתבי, ‏אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת באר-שבע: "אם לא נפעל מהר נהפוך למדינת סטארט-אפ", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2002
^ פביאנה חפץ, ספרים - כתב עת, חדשות, 11 ביוני 1993
^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
^ חנה הרציג, המשימה הבלתי-אפשרית של היסטוריון הספרות, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005
יצחק לאור, מרובב בכתמי זיעה ושמן שיזוף ודמעות, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2005
^ שמעון אדף, מאפו והמפלצת התלת-ראשית, באתר הארץ, 5 במאי 2008
על ספרו "הידעת את הארץ שם הלימון פורח", באתר "טקסט"
^ קציעה עלון, "מאמין בלי כנסיה: 4 מסות על אהרן אפלפלד" | אהבה לאות הבודדת, באתר הארץ, 3 במרץ 2010
^ יעל דר, "אני לא גברת, רק הילדה שלך", באתר הארץ, 13 ביוני 2010
^ אבי עופר, סופר,פולחן, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
אברהם בלבן, למה אנחנו אוהבים-שונאים את עמוס עוז, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011
^ מתן חרמוני, המלחמות הפנימיות של האשכנזים, באתר הארץ, 28 במאי 2014
^ אברהם בלבן, יגאל שוורץ חושף את עוצמת הכאב של ילדות מסויטת, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
יפתח אשכנזי, האנטי-אוטוביוגרפיה של יגאל שוורץ, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2014
^ אורן קקון, "מקוננת במכנסי נמר": נחש עקשן ולוליטה מסוכסכת נפגשים בספרי צרויה שלו, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2017
^ רן יגיל, "מעת לעט": יגאל שוורץ מחבר בין היסטוריה לספרות ומתרחק מהבנאלי, באתר הארץ, 18 באפריל 2018
^ נורית גרץ, מהפכה? אולי אפילו רעידת אדמה?, באתר הארץ, 20 ביולי 2020
בני ציפר, "מגש הכסף": יגאל שוורץ טועה. הספרות הישראלית לא נולדה עם ס. יזהר ומשה שמיר, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2020
^ ציפי גון גרוס מראיינת את יגאל שוורץ על ספרו "למה לחתול יש מגפיים?", באתר מאגנס
^ ורד לי, "נסיך ומהפכן": סמי מיכאל - המזרחי הראשון, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2016

[1] הפרדס נקרא על שמו של ארפד גוט.

[חדשות-2] ¹ ² ³ רחל דנה־פרוכטר, דיוקן העורך כבעל אגו, חדשות, 7 ביולי 1989

[3] פביאנה חפץ, מחלה לא ברורה, חדשות, 3 במרץ 1993

[4] רוני ידור, ‏צומת ספרים, באתר גלובס, 4 בפברואר 2004

[5] יגאל שוורץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה".

[6] מורן בר כוכבא והילה ענתבי, ‏אבישי ברוורמן, נשיא אוניברסיטת באר-שבע: "אם לא נפעל מהר נהפוך למדינת סטארט-אפ", באתר גלובס, 10 בספטמבר 2002

[7] פביאנה חפץ, ספרים - כתב עת, חדשות, 11 ביוני 1993

[8] המועצה הציבורית, באתר בצלם

[9] חנה הרציג, המשימה הבלתי-אפשרית של היסטוריון הספרות, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2005
יצחק לאור, מרובב בכתמי זיעה ושמן שיזוף ודמעות, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2005

[10] שמעון אדף, מאפו והמפלצת התלת-ראשית, באתר הארץ, 5 במאי 2008
על ספרו "הידעת את הארץ שם הלימון פורח", באתר "טקסט"

[11] קציעה עלון, "מאמין בלי כנסיה: 4 מסות על אהרן אפלפלד" | אהבה לאות הבודדת, באתר הארץ, 3 במרץ 2010

[12] יעל דר, "אני לא גברת, רק הילדה שלך", באתר הארץ, 13 ביוני 2010

[13] אבי עופר, סופר,פולחן, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2011
אברהם בלבן, למה אנחנו אוהבים-שונאים את עמוס עוז, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011

[14] מתן חרמוני, המלחמות הפנימיות של האשכנזים, באתר הארץ, 28 במאי 2014

[15] אברהם בלבן, יגאל שוורץ חושף את עוצמת הכאב של ילדות מסויטת, באתר הארץ, 2 ביולי 2014
יפתח אשכנזי, האנטי-אוטוביוגרפיה של יגאל שוורץ, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2014

[16] אורן קקון, "מקוננת במכנסי נמר": נחש עקשן ולוליטה מסוכסכת נפגשים בספרי צרויה שלו, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2017

[17] רן יגיל, "מעת לעט": יגאל שוורץ מחבר בין היסטוריה לספרות ומתרחק מהבנאלי, באתר הארץ, 18 באפריל 2018

[18] נורית גרץ, מהפכה? אולי אפילו רעידת אדמה?, באתר הארץ, 20 ביולי 2020
בני ציפר, "מגש הכסף": יגאל שוורץ טועה. הספרות הישראלית לא נולדה עם ס. יזהר ומשה שמיר, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2020

[19] ציפי גון גרוס מראיינת את יגאל שוורץ על ספרו "למה לחתול יש מגפיים?", באתר מאגנס

[20] ורד לי, "נסיך ומהפכן": סמי מיכאל - המזרחי הראשון, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2016

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]