האימפריה המקסיקנית הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האימפריה המקסיקנית הראשונה
Imperio Mexicano
First flag of the Mexican Empire.svgCoat of Arms of the First Mexican Empire.svg
First Mexican Empire on the globe.svg
ממשל
משטר מונרכיה חוקתית
ראש מדינה קיסר מקסיקו
שפה נפוצה ספרדית
עיר בירה מקסיקו סיטי
(והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת Congress of the Union עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
יבשת אמריקה הצפונית
היסטוריה
הקמה  
מלחמת העצמאות של מקסיקו 28 בספטמבר 1821
פירוק  
ההפיכה הקיסרית 19 במרץ 1823
ישות קודמת מלכות המשנה של ספרד החדשה Flag of Spain (1785–1873, 1875–1931).svg
ישות יורשת

הרפובליקה המקסיקנית הראשונה מקסיקומקסיקו

הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה הפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקההפרובינציות המאוחדות של מרכז אמריקה
שטח בעבר 4,429,000 קמ"ר קמ"ר
אוכלוסייה בעבר 6,500,000 (נכון ל-1823)
דמוגרפיה
דת נצרות קתולית
כלכלה
מטבע ריאל מקסיקני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האימפריה המקסיקנית הראשונהספרדית: Imperio Mexicano) הייתה המדינה הריבונית המקסיקנית הראשונה שנוצרה לאחר מלחמת העצמאות כנגד השלטון הספרדי. ביחד עם האימפריה הברזילאית והאימפריות של האיטי הייתה זו אחת מארבע ממלכות אמריקאיות בסגנון שלטון אירופאי. האימפריה קמה עם הכרזת העצמאות של מקסיקו בשנת 1821 והתפרקה כאשר החוקה הרפובליקנית לקחה את הכוח בשנת 1823 והקימה את הרפובליקה המקסיקנית הראשונה.

אוגוסטין דה איטורבידה שירת כקיסר מקסיקו לאורך קיומה של האימפריה.

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילתה של המאה ה-19 מדינות אמריקה הלטינית נלחמו בזו אחר זו מלחמות עצמאות. ארגוני המרידות במקסיקו התארגנו לתוך מלחמת עצמאות ארוכה נגד ספרד בין השנים 1810 ועד 1821 כאשר החליט מנהיג לוחמי העצמאות אוגוסטין דה איטורבידה לזנוח את דרך המלחמה ובחר להזמין את גנרל גררו (ראש הכוח הספרדי הלוחם) לדון בתנאי העצמאות המקסיקנית. השניים סיכמו על שלושה עקרונות מנחים:

  1. מקסיקו תישלט על ידי נסיך אירופי.
  2. בני המיעוטים והילידים יזכו לשוויון זכויות מלא.
  3. הכנסייה הקתולית תשמור על כוחה.

העקרונות בתחילה לא היו מקובלים על חייליו של איטורבידה, אולם זה הצליח לשכנע אותם להתגמש ולנטוש את דרך החרב.

כינון ההסכם, שכונה הסכם איגואלה על שם העיירה איגואלה בה נעצרו שני הצבאות, הוכרז ב-24 בפברואר 1821. באופן אירוני, הצטרף גררו לאיטורבידה לצבא חדש שכונה "צבא שלוש ההבטחות", שנועד לאכוף את עקרונות הסכם איגואלה. ההסכם היה כה כללי, כך שאחרי שהסכים אחרון חייליו של איטורבידה לעקרונות ההסכם, לא היה כל קושי לשכנע את הבודדים שלא הסכימו בתחילה להסכם. לאחר זמן קצר נועדו ההסדרים ומקסיקו קיבלה ריבונות רשמית בעוד איטורבידה הפך לקיסר.

חוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונגרס החוקתי של מקסיקו יצר את החוקה הסדירה המפורסמת לקהל הרחב הראשונה ב-22 ביוני 1822 בה נקבעו חשיבויות בית המלוכה ולפיה:

  • סעיף 1 - המלוכה המקסיקנית, בנוסף להיותה מתונה וחוקתית, היא גם תורשתית.
  • סעיף 2 - כתוצאה מכך [סעיף 1] האומה מכתירה את רצף הכתר לאחר מותו של הקיסר הנוכחי, אל בנו הבכור דון אגוסטין ג'רונימו דה איטורבידה. חוקת האימפריה תחליט על סדר הירושה של כס המלוכה לגבי כל יורש.
  • סעיף 3 - נסיך הכתר ייקרא "הנסיך הקיסרי" ויהיה לו טיפול ברמה הקיסרית.
    הקיסר אוגוסטין דה איטורבידה
  • סעיף 4 - בנים ובנות לגיטימיים של בית המלוכה ייקראו "נסיכים מקסיקנים", ויתייחסו בטיפול אצולתי.
  • סעיף 5 - דון חוסה ז'ואקין דה איטורבייד, אביו של הוד מעלתו, מעוטר בתואר "נסיך האיחוד" ויטופל ברמת אצולה, לכל מהלך חייו.
  • סעיף 6 - כמו כן, מוענק התואר "נסיכת איטורבידה" והטיפול האצולתי, מהלך חייה, לדונה מריה ניקולאסה דה איטורבידה, אחותו של הקיסר המכהן.

איטורבידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גנרל אוגוסטין דה איטורבידה אשר הנהיג את צבא העצמאות המקסיקני במלחמה הושם בתפקיד של עוצר הכס (אשר שלט בתפקידים המלוכניים) בזמן שנבחר קיסר. לאחר הניצחון במלחמת העצמאות הפך איטורבידה לפופולרי מאוד בקרב העם עד אשר ב-18 במאי 1822 יצאו מאות מפגינים לרחובות מקסיקו סיטי וזה נענה לקריאותיהם והכתיר עצמו כקיסר מקסיקו.

יום לאחר ההפגנות הכיר הקונגרס בגנרל כקיסר החוקתי ולאחר יומיים נקבע הדבר מבחינה חוקתית. תוארו המלכותי של איטורבידה היה "בהשגחה האלוהית והקונגרס הלאומי, הקיסר החוקתי הראשון של מקסיקו".

באוגוסט 1822 התגלתה מזימה להפלת שלטון המלוכה וב-25 באוגוסט נעצרו חשודים למזימה, בהן 16 חברי קונגרס. מכיוון שהפלגים בקונגרס החלו לבקר ביקורת חריפה על איטורבידה ומדיניותו, החליט הקיסר ב-31 באוקטובר לפרק את הגוף השלטוני של הקונגרס. המעשה הוביל להתקוממויות מחוזיות, שהחשובה שבהן הייתה בעיר וראקרוס בראשות אנטוניו לופס דה סנטה אנה. סנטה אנה וכוחותיו התמרדו נגד איטורבידה וקראו להשבת הקונגרס ב-1 בדצמבר 1822. סנטה אנה שכנע בחשאי את הגנרל אכוואררי, מפקד הכוחות הקיסריים, להחליף צדדים ולתמוך במהפכה כשהיה מוכן אנה להכריז על השבת הקונגרס. ברחבי מקסיקו, גיבורי העצמאות ויסנטה גררו, ניקולאס בראבו וגוואדלופה ויקטוריה הצטרפו במהרה, כשהם חתמו על תוכנית קאסה מטא ב-1 בפברואר 1823, שקראה להשבת הקונגרס.

ההפיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית קאסה מטא, עליה חתמו עד מהרה גנרלים מקסיקניים, מושלים ואנשי ממשל בכירים, לא הכירה באימפריה המקסיקנית הראשונה וקראה לכנס קונגרס מכונן חדש. אנשי התקוממות שלחו את הצעתם לממשלות המחוז וביקשו את דבקותם בתוכנית. במהלך שישה שבועות בלבד נסעה תוכנית קאסה מטה למקומות מרוחקים כמו טקסס, וכמעט כל הפרובינציות תמכו בתוכנית.

כל ממשלה פרובינציאלית שקיבלה את התוכנית משכה בכך את נאמנותה מהממשלה הקיסרית והתחייבה בריבונות במחוזה שלה. זה השאיר את הקיסר אגוסטין בודד עם מעט תמיכה מחוץ למקסיקו סיטי וכמה פלגים של הצבא הקיסרי. כתוצאה מכך, הוא התקין מחדש את הקונגרס, שביטל בעבר, ביטל את כס המלוכה ונמלט מהמדינה ב-19 במרץ 1823. סנטה אנה ושאר תומכיה של תוכנית קאסה מטה המשיכו לפקח על ניסוח חוקה חדשה הקמת הרפובליקה המקסיקנית הראשונה בשנה שלאחר מכן.

חלוקה גאוגרפית ומחוזית של האימפריה המקסיקנית הראשונה.

טריטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של האימפריה המקסיקנית תואם את הגבולות הקודמות ספרד החדשה, למעט השליטה בקובה, סנטו דומינגו והפיליפינים. אדמות מרכז אמריקה של הקפטן הכללי לשעבר של גואטמלה סופחו לאימפריה זמן קצר לאחר הקמתה. תחת האימפריה הראשונה, מקסיקו הגיעה להישגה הטריטוריאלי הגדול ביותר, ונמתחה מצפון קליפורניה למחוזות מרכז אמריקה (למעט פנמה, שהייתה אז חלק מקולומביה), שלא אישרו בתחילה להפוך לחלק מהאימפריה המקסיקנית, אך הצטרפה אליה כאמור תוך זמן קצר. לאחר עצמאותם.

המלחמות הטריטוריאליות לאחר מכן של מקסיקו במהלך העשורים הבאים (בעיקר המלחמה עם ארצות הברית) תפחית בסופו של דבר את שטחה של מקסיקו ללפחות ממחצית ההיקף המרבי שלה בתקופת האימפריה הראשונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]