הארמייה העשירית (ארצות הברית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הארמייה העשירית
תג הכתף של הארמייה העשירית
תג הכתף של הארמייה העשירית
פרטים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
שיוך הצבא האמריקניהצבא האמריקני הצבא האמריקני
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 20 ביוני 194415 באוקטובר 1945 (שנה ו־16 שבועות)
מלחמות מלחמת העולם השנייה
נתוני היחידה
כוח אדם 4 דיוויזיות רגלים ושלוש דיוויזיות נחתים
פיקוד
מפקדים לוטננט גנרל סיימון בוליבר באקנר
מייג'ור גנרל רוי גייגר
גנרל ג'וזף סטילוול

הארמייה העשירית של ארצות הברית הייתה עוצבה של צבא ארצות הברית, שלחמה בזירת האוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמייה הוקמה ב-20 ביוני 1944 בטקסס שבארצות הברית. הפעולה הקרבית היחידה שבה השתתפה הייתה המערכה לכיבוש האי אוקינאווה, שהחלה ב-1 באפריל 1945 ונסתיימה ב-2 ביולי באותה שנה. במהלכה עמדו תחת פיקוד הארמייה שני קורפוסים – הקורפוס ה-24 (ארבע דיוויזיות רגלים) והקורפוס האמפיבי ה-3 (שלוש דיוויזיות של חיל הנחתים).

במערכה באוקינאווה היו לארמייה 7,600 הרוגים וכ-31,800 פצועים.[1][2] בין ההרוגים היה גם מפקדה של הארמייה, לוטננט גנרל סיימון בוליבר באקנר. הוא נהרג בהפגזה ארטילרית יפנית ב-18 ביוני 1945. כממלא מקומו מונה מייג'ור גנרל רוי גייגר מחיל הנחתים, וב-23 ביוני מונה גנרל ג'וזף סטילוול למפקד הארמייה.

הארמייה יועדה ליטול חלק במבצע קורונט - השלב השני של מבצע נפילה, המבצע המתוכנן לפלישה ליפן עצמה, אך כניעת יפן באוגוסט 1945 ביטלה את הצורך בפלישה זו. כוחות מן הארמייה נחתו בקוריאה ב-8 בספטמבר 1945, קיבלו את כניעת הכוחות היפניים בשטח שהיה לאחר מכן לקוריאה הדרומית והיוו את הבסיס לממשל הצבאי האמריקני שם.

לאחר סיום המלחמה נגד יפן, ב-15 באוקטובר 1945, הושבתה הארמייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ון טולנד, השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945, תל אביב: משרד הביטחון, 1985.
  • Roy Appleman, Okinawa: The Last Battle, United States Army in World War II, Washington: Government Printing Office, 1948.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיטר יאנג, מלחמת העולם 1939-1945, תל אביב: מערכות, 1969, עמ' 393.
  2. ^ בנוסף היו לצי האמריקני במהלך מערכה זו 4,900 הרוגים ו-4,800 פצועים, מרביתם עקב התקפות טייסי קמיקזה (יאנג, עמ' 393).