הגמל המעופף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגמל המעופף הוא מושג תלמודי קדום אשר ייתכן ושימש כמקור השראה ואומץ כסמל בתרבות העברית המתחדשת בארץ ישראל החל משנות ה-30 של המאה ה-19.

ההקשר הקדום ביותר למושג הגמל המעופף הוא התלמוד הבבלי במסכת מכות. בעמוד א' , התלמוד עוסק בשאלה האם עדים יכולים היו להימצא בבוקרו של יום בעיר סורא ובסיומו של אותו היום בעיר נהרדעא (המרחק בין הערים עומד על כמאה ק"מ). בתקופה בה נכתבו הדברים בין המאה ה-3 למאה ה-5, האפשרות היחידה כי אכן כך היה היא "ליחוש לגמלא פרחא" - משמעו: האם עלינו להבין שמא היה ברשותם "גמל מעופף" שריצתו כה מהירה שאיפשרה להם לגמוע מרחק זה ביום אחד?! .

כמו כן הביטוי חוזר במסכת יבמות דף קטז, עמוד א', הדן באפשרות שאדם עבר ביום אחד מסורא לנהרדעא. וכן בהיבט דומה במסכת שבועות שבתלמוד הבבלי, בדף כ"ט, עמוד א' – "מה מעמד אדם שנשבע כי ראה גמל פורח באוויר".

מן הפרשנים השונים[דרושה הבהרה] יש הרואים אפשרות לגמל מירוצים כה זריז אשר יש ביכולתו לגמוא מרחק רב בקצב מהיר וכי ריצתו נראית כמעין רחיפה.[1]

ייתכן ומקור תלמודי זה שימש את האדריכל הישראלי אריה אלחנני ביצירת פסלו הנודע של הגמל המעופף בשנת 1932 שהפך לסמלו של יריד המזרח.

לימים הפך ביטוי זה לשמו של מועדון חובבי הדאייה בישראל שהוקם בשנת 1933 וכן לסמלה של טייסת 100, טייסת התובלה הראשונה בחיל האוויר הישראלי אשר הוקמה בשנת 1947.

שימוש בסמל הגמל המעופף בעת החדשה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]