הדה אורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הדה אורן (14 באוקטובר 1934 - 9 בספטמבר 2008)[1] הייתה מורה למחול וכוריאוגרפית ישראלית.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורן נולדה בנתניה ב-1934, ומגיל צעיר ועד מותה ב-2008 התגוררה בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. היא למדה חינוך גופני בסמינר הקיבוצים (1962-1960), מחול בבית הספר הגבוה ללימודי כוריאוגרפיה בפריז (1964-1962), והשתלמה, בין היתר, אצל אלווין ניקולאי (אנ') ומוריי לואיס (אנ') בניו-יורק (1975-1974).

שיא פעילותה כיוצרת היה בין שנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90 בישראל. היא נמנתה עם צוות הכוריאוגרפים הראשון שיצר ללהקת המחול הקיבוצית ויצירותיה הוצגו בהופעות הלהקה ברחבי הארץ ובעולם. היא יצרה שתי עבודות עבור להקת בת שבע 2; ובאופן עצמאי יצרה כוריאוגרפיות לרות אשל, תמרה מיאלניק ולרקדנים מרינה וולדימיר פיליק. מסוף שנות ה-80 אורן פעלה להקים להקת מחול מקצועית, עצמאית, שבסיסה בעמק הירדן. להקת עמק הירדן העלתה מספר ערבי מחול לאורך שנות ה-90.

ב-1975 הקימה יחד עם אשרה אלקיים רונן מרכז ללימוד מחול בעמק הירדן, אותו ניהלה אורן במשך שנים רבות. המרכז, אשר ממשיך בפעילותו עד היום, חינך דורות של רקדנים ובהם גם כוריאוגרפים לעתיד כגון נעה דר ועדי שעל.

לצד פעילותה המקצועית, לאורך כל השנים יצרה אורן גם מחולות לטקסי החגים בקיבוץ, בניסיון לשלב את השאיפות היצירתיות שלה עם המחויבות לחיי הקהילה, ומתוך רצון להפיח רוח אמנותית פרשנית במסורות היהודיות.

יצירות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חלום, 1970, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • נעים להכיר גברת פרח, 1972, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • שלושה קטעים, 1972, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • שיח משוחחים, 1974, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • הפרטים המצטרפים, 1976, עבור להקת בת שבע 2
  • הפרטים המצטרפים, 1977, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • הרהור בקווים שבורים, 1977, עבור תיאטרון מחול רות אשל
  • חלל פנימי וחיצוני, 1977, עבור תיאטרון מחול רות אשל
  • הרהור על קו שבור 2#, 1978, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • קול ומחול, 1978, ערב בשיתוף רות אשל ועדי עציון אשר כלל שלוש יצירות סקוונציה, מיתר, הנך יפה רעייתי, עבור תיאטרון מחול רות אשל
  • עת לכל חפץ, 1979, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • האם, 1980, עבור הרקדנית תמרה מיאלניק
  • דירה להשכיר, 1981, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • קולות ממעמקי-ים, 1982, עבור להקת בת שבע 2
  • שלמה, 1982, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • היה היה, 1984, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • הצחוק המר, 1985, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • בין עצי עדן, 1987, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • הבן האבוד, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן, עבור להקת עמק הירדן
  • ולעמל – כל ימי חיינו, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן, עבור להקת עמק הירדן
  • אבלות, 1990, במסגרת ערב המופעים ובדרך אבדה לו האבן, עבור להקת עמק הירדן
  • צפור שנייה, 1992, עבור הרקדנים מרינה וולדימיר פיליק
  • שיחות, 1992, עבור הרקדנים מרינה וולדימיר פיליק
  • קשרים 1993, עבור להקת המחול הקיבוצית
  • ערב סיזיפוס, 1994, ערב שכלל את יצירותיה: סיזיפוס, ורסיה חדשה ליצירה שלמה, ופסיון בסריגמיש, עבור להקת עמק הירדן
  • ערב סיזיפוס, 1995, ורסיה שונה לערב מ-1994 אשר כללה את העבודות סיזיפוס, סיזיפוס 2#, טריו סיזיפוס וורסיה חדשה לשלמה, עבור להקת עמק הירדן
  • לאפולו כאב בטן, 1998, עבור להקת עמק הירדן

אחרי מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2017 הציגה האמנית הילה בן ארי את התערוכה "תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית. הפרויקט נוצר בעקבות מחקר מקיף בגוף העבודה של הדה אורן וכלל מיצב וידאו רב-ערוצי של בן ארי בהשראת עבודותיה של אורן ותצוגה ארכיונית שחשפה לציבור פרקים נבחרים מיצירתה של הכוריאוגרפית המנוחה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות אשל, מחול פורש כנפיים: יצירה ישראלית לבמה 2000-1920, 2016, יומני מחול הוצאה לאור
  • טל יחס, "הילה בן ארי: תנועה בין קווים שבורים - מחווה להדה אורן", מתוך: בעקבותיה, 2017, הוצאת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]