ריקוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נשף ריקודים בווינה, 1900, ציור של וילהלם גאוז (Wilhelm Gause)
ילדי גן לומדים לרקוד במעגל

ריקוד הוא התנועעותו של גוף האדם תוך יצירת תבניות תנועתיות הנושאות משמעות או מידע (אסתטי, רגשי, חברתי), בדרך כלל באופן קצבי ולצלילי מוזיקה, המתבצעת או כאומנות מול קהל או למטרות בילוי, טקסים חברתיים, מסורתיים או דתיים, פולחן, ספורט, ריפוי וכדומה. המילה ריקוד מתארת גם שרשרת מסוימת, מוגדרת ומקובעת, של תנועות ריקוד, למשל: הריקוד "צדיק כתמר" או ריקוד גשם אינדיאני. בהרחבה מתאר המושג התנועעות של חיות או עצמים המזכירה ריקוד אנושי: "דבורת הדבש רוקדת ריקוד המודיע על מיקומו וכמותו של מזון"; "הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים" (תהילים קי״ד ד׳).

בעברית של ימינו משתמשים במושג מחול לתיאור כל סוג ריקוד שמיועד להיות מבוצע מול קהל ונתפס כאומנות, בניגוד לצורות ריקוד שמבוצעות למטרות אחרות.

הריקוד נוצר בשחר האנושות, כחלק מרכזי של הפולחן האלילי (ראו למשל, ריקוד אפריקאי). במהלך ההיסטוריה נחשב הריקוד לתחום עממי יחסית לשאר האומנויות, בעיקר משום שאינו דורש השכלה וחומרי גלם.

הריקוד החל להיות מופץ באירופה בתקופת הרנסאנס, עם תרבות הנשפים שהתפתחה בקרב האצולה באותה תקופה (למרות שהאמנים עצמם לא התעסקו בריקוד).

רק במאות האחרונות קיבל הריקוד מעמד השקול לשאר האומנויות, בעיקר עם פיתוח אמנויות הבמה.

כוריאוגרפיה היא מקצוע בו יצירת אומנות מבוססת על הריקוד, כלומר- הכוריאוגרף בוחר מוזיקה מסוימת ומתאים לה תנועות ריקוד מסוימות, המהוות את עיקר היצירה.

טענה ידועה היא כי ריקוד מחובר לנפש האדם דרך הגוף שלו, ומאפשר לו לבטא רגשות שונים (תסכול, כעס, אושר, וכו'), במודע ובאופן בלתי-מודע. ביסוס לטענה זו ניתן למצוא בכך שכל רקדן נוטה לפתח סגנון ריקוד שונה, התלוי גם במצב רוחו ובחברה בה הוא רוקד.

כמו כן, כל תרבות מפתחת סגנונות ריקוד משלה, המשתנים לאורך ההיסטוריה.

דוגמאות לתכליתו של ריקוד לא אומנותי, או שהאומנות היא מטרה משנית שלו:

  • ריקוד דתי (שהיה, כאמור, נהוג בעולם העתיק), המשמש לצורכי פולחן.
  • ריקוד המשמש צורך טקסי-חברתי (כדוגמת הריקודים הספונטניים שקרו במדינת ישראל עם תום הכרזת העצמאות).
  • ריקוד עשוי לשמש אמצעי חיזור בין המינים בסיטואציות משתנות (כדוגמת תרבות המועדונים המודרנית).
  • ריקוד יכול לשמש מטרות פוליטיות (כדוגמת ריקודי הג'אז במזרח אירופה שבא לערער את תרבות ברית המועצות).
  • ריקוד מסוגל לפתח מיומנויות שונות של שימוש בגוף. למשל מחול אירובי מפתח כושר גופני, ריקודי עמוד משמשים למטרות פיתוי וגם לפיתוח כושר גופני, או הקפוארה שהתפתחה בדרום אמריקה בקרב העבדים, כאמנות לחימה במסווה של ריקוד.

סוגי ריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדים רוקדים

ריקוד עממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקוד עממי פולני
סלטרלו, איטליה

בסוג זה קהל הריקוד רוקד בעצמו, לעתים בהתאם למוזיקה המנוגנת על ידי אמן. ריקודים אלו הופכים ברוב המקרים לחלק בלתי נפרד מהתרבות המאפיינת את האדם הפשוט. דוגמאות לריקודים כאלו הם:

בריקוד העממי הישראלי הצעדים כתובים במלואם, והחופש של הרקדן לבחור צעדים ולאלתר במסגרת הריקוד מוגבל בדרך כלל.

ריקודי נשף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונים גם "ריקודים סלוניים", ולעתים גם "ריקודי שנות השישים". בדרך כלל ריקודי זוגות. כל ריקוד נשף מתאים למוזיקה משלו. למשל, ואלס מתאים למקצב של שלושה רבעים, טנגו - למקצב של ארבעה רבעים שבו הפעמה השנייה מודגשת. החופש של הרקדן לאלתר בריקודי הנשף הוא בינוני: יש מבנה קבוע לצעדים, אך במסגרת המבנה הזה יכול הרקדן לבחור את הכיוונים ואת האלמנטים כרצונו. בארץ נחשבים הריקודים הלטיניים לריקודי נשף.

ריקודי הנשף מהווים חלק ממסגרות שונות:

  • במסגרת הריקוד המקצועי יש הופעות ותחרויות של ריקודי נשף.
  • בערבי ריקודים הם משמשים בילוי עיקרי, לעתים במשולב עם ריקודי עם או ריקודי שורות.
  • במסיבות ובפרט בחתונות נהוג שחלק מהשירים מתאימים לריקודי נשף, בעיקר טנגו וסלסה.

בין הריקודים הסלוניים (פרט ללטיניים) המקובלים היום בארץ נמנים:

קפואירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת קפואירה אופיינית
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קפואירה

קפואירה (Capoeira) הינה אמנות לחימה הבולטת בתנועותיה הריקודיות אשר מקורה בעבדים ברזילאים. הקפואירה פופולרית בברזיל במיוחד, אך בסוף המאה ה-20 צברה פופולריות גם בשאר העולם, בדרך כלל בזכות טיילים ששבו מברזיל. יש שרואים בקפואירה ריקוד, שכן קבוצות מסוימות שמות דגש רב יותר באימוניהן על אלמנטים ריקודיים ואקרובטיים בקפואירה, שורשי הקפואירה הניכרים עד היום מתייחסים לאלמנטים של קרב הכוללים התקפה והגנה, אך המינוח המקובל בקפואירה הוא של "משחק".


ריקוד מקצועי או מחול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחול

בסוג זה אמן מסוים מציג מופע ריקוד בפני קהל פאסיבי. האמן במקרה זה הוא רקדן מקצועי, המוכשר לריקוד ומתאמן לקראת המופע. במסגרת הריקוד המקצועי קיימות לעתים רבות להקות מחול. דוגמאות לריקוד מקצועי:

ריקודי רחוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקודים שהתפתחו ברחוב ובמועדונים, ושהופצו בשיטת שמועות ועל ידי חברות וידאו [כמו יוטיוב] דוגמאות לריקודי רחוב: ריקוד הרחוב שמאפיין את רחובות ניו יורק ומזוהה עם התרבות השחורה - ברייק דאנס. ריקוד שהתפתח במועדוני פריז וברוז' ומזוהה עם מוזיקת האוס ומוזיקה אלקטרונית - אלקטרו דאנס. Crip Walk - הריקוד הופיע לראשונה ב-1970 בקומפטון שבלוס אנג'לס על ידי חברי כנופיית הקריפ. חברי הכנופיה היו רוקדים את ה-Crip walk כשהיו מקבלים חבר חדש או בעת אזהרה.

הריקוד ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריקוד ביהדות תפס מקום של כבוד.

בתנ"ך הוא מתואר מספר פעמים. הפעם הראשונה לאחר קריעת ים סוף כאשר הנשים פוצחות בשירים מחולות (שמות) ט"ו כ'. אזכור אחר של ריקוד, דווקא בהקשר שלילי, מופיע בסיפור חטא העגל, שם משה זועם על בני ישראל המרקדים סביב העגל (שמות ל"ב י"ט). בספר שמואל מסופר על דוד המלך שמכרכר בכל עוז לפני הארון בהעלותו לירושלים (שמואל ב' פרק ו'). בספר שופטים (פרק כ"א) מסופר על בנות שילו היוצאות לחול במחולות בכרמים. מנהג זה של ריקודים בכרמים מתואר אף במשנה (מסכת תענית) בהקשר של ט"ו באב. בשמחת בית השואבה בבית המקדש היו נוהגים לרקוד עם אבוקות אור (מסכת סוכה).

בדורות האחרונים תנועת החסידות, עשתה שימוש רב בריקוד. על פי אחד ממנהיגי החסידות "מעלתו של הריקוד - שהוא מגביה את האדם טפח אחד מעל פני הקרקע".

תרשים זרימה אודות ההתפתחות של רוב סגנונות הריקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים זרימה אודות ההתפתחות של רוב סגנונות הריקוד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]