הווארד סטונטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הווארד סטונטון
Howard Staunton
Staunton.jpg
לידה אפריל 1810
ווסטמורלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 ביוני 1874 (בגיל 64)
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
הישג בולט היה מס' 1 העולם בתקופות שונות בשנים 1843 -1849
מד כושר מרבי 2706 (נובמבר 1846)
מקצוע נוסף עיתונאי
מדינה בריטניה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הווארד סטונטוןאנגלית: Howard Staunton; אפריל 1810 - 22 ביוני 1874) היה שחמטאי ומלומד אנגלי, מומחה לכתביו של שייקספיר, ובעל טור בעיתון. שמו מוזכר כיום בעיקר בשל צורה נפוצה לעיצוב כלי השחמט הנקראת על שמו. לשיא יכולתו הגיע בשנות ה-40 של המאה ה-19 כאשר היה ממוקם ראשון בעולם. סטונטון החזיק במקום הראשון במשך חמש שנים (לא ברציפות) ובמקום השני במשך חמש שנים (האחרונה שבהן 1856). דורג בין עשרת הטובים בעולם בין השנים 1840 ל-1858[1]. הוא חבר בהיכל התהילה העולמי של השחמט (אנ').

חייו של סטונטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על חייו של סטונטון לפני הופעתו בתחום השחמט. לדבריו נולד בווסטמורלנד, אנגליה, ושם אביו - ויליאם. בצעירותו סבל מעוני ולא קיבל השכלה כלשהי. כשהיה צעיר, לעדותו, עבד כשחקן ושיחק פעם בתפקיד לורנצו במחזה הסוחר מוונציה ואף לצד השחקן האנגלי המפורסם אדמונד קין.

צעדיו הראשונים בתחום שחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש תיעוד לכך שב־1836 היה סטונטון בלונדון. הוא היה מנוי לספרי השחמט של ויליאם ווקר "Games at Chess" . סטונטון התחיל כנראה לשחק באורח אינטנסיבי בגיל 26. הוא היה אז, לדבריו, "שחקן צריח".

ב־1838 שיחק סטונטון רבות עם קפטן ויליאם אבנס, יוצרו של גמביט אבנס. סטונטון ניהל דו-קרב נגד סופר השחמט הגרמני אהרון אלכסנדר שבו הפסיד.

ב-1840 התחיל סטונטון לעסוק בכתיבה שחמטאית, וכתב טור בנושא זה עבור העיתון "New Court Gazette" במשך שבעה חודשים. בשנה זו השתפר במידה שאפשרה לו לנצח (בנקודה אחת בלבד) בדו-קרב את האמן הגרמני פופרט. (ראו 16 משחקים מהדו-קרב). בה בעת התחיל לכתוב עבור "British Miscellany", וב-1841 ייסד את מגזין השחמט "Chess Player's Chronicle". סטונטון ערך את המגזין עד 1854, אז הוחלף ברוברט בארנט בריאן.

הדו-קרב נגד פייר סט. אמאנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1842 שיחק סטונטון מאות משחקים נגד ג'ון קוקרן (John Cochrane). (ראו 93 משחקים מהדו-קרב). קוקרן היה שחקן חזק ושימש כיריב טוב לקראת הישגו השחמטאי הגדול ביותר של סטונטון בשנה שלאחר מכן. בשנת 1843 ניהל סטונטון דו-קרב קצר נגד שחקנה החזק ביותר של צרפת פייר סט. אמאנד שביקר בלונדון. סטונטון הפסיד בשיעור של 3.5-2.5, ונעשו הסדרים לדו-קרב שני בפריז. סטונטון נסע לפריז, שם ניהל דו-קרב מול פייר סט. אמאנד בין התאריכים 14 בנובמבר ל-20 בדצמבר 1843. המשחקים התקיימו בבית הקפה המפורסם קפה דה לה רגנס (Cafe de la Regence), וסטונטון ניצח בתוצאה 8–13 (לא כולל תוצאות תיקו). (ראו 27 משחקים מהדו-קרב) לאחר תבוסה זו לא המשיך שחקן צרפתי אחר את המסורת שהחלה עם פילידור, ולונדון הפכה לבירת השחמט העולמי. סטונטון הוכר כשחמטאי הטוב בעולם בין השנים 1843 ועד 1851. בשנת 1844 הוא נסע לפריז במטרה לשחק נגד פייר סט. אמאנד, אך דלקת ריאות חריפה שתקפה אותו גרמה לביטול הדו-קרב. השניים לא שיחקו עוד זה מול זה.

דו קרבות הווארד סטונטון-פייר סט. אמאנד

הכתיבה השחמטאית של סטונטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1845 החל סטונטון בכתיבת טור שחמטאי עבור העיתון Illustrated London News. הוא המשיך בכתיבתו עד סוף ימיו. על פי הספר "The Oxford Companion to Chess", הטור של סטונטון היה הטור בעל ההשפעה הגדולה ביותר בעולם. ב-9 באפריל 1845 זכה סטונטון, כנציג לונדון, במשחק שחמט שהתקיים דרך הטלגרף. במשחק זה שיחק סטונטון מול שישה שחקנים, ללא ראיית הלוח והכלים (שחמט עיוור). המשחק ארך שמונה שעות.

בשנה זו שיחק סטונטון נגד שחקנים חלשים יותר, ונתן להם יתרון של רגלי ומסע. כמו כן שיחק בדו-קרבות מול ברנרד הורביץ ודניאל הארוויץ בשנת 1846, ובשני המקרים - ניצח. מול הורביץ 15.5-8.5. (www.worldchesslinks.net/ezc02.html תיאור הדו-קרב מול הורביץ] תיאור נוסף, כולל המשחקים).

מול הארוויץ היה המשחק בלתי שקול וסטונטון ניצח 0–7. אותו הארוויץ ניצח את פול מורפי שנים אחדות לאחר מכן, ומכאן ניתן להסיק כי היה שחקן חזק. (בקישור זה נמצא תיאור המשחקים).

בשנת 1847 כתב סטונטון את ספרו המפורסם ביותר The Chess-Player's Handbook (ניתן לרכשו עד היום באמצעות האינטרנט). (בקישור זה ניתן לראות את צילומי הכריכה המפוארת וכן מספר עמודים מהמהדורה של שנת 1848). ספר אחר, The Chess-Player's Companion, יצא לאור בשנת 1849.

דו קרבות הווארד סטונטון-הורביץ

כלי השחמט סטונטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדת הפתיחה בכלים בסגנון סטונטון

בשנת 1849 עוצבו על ידי נתנאל קוק כלי שחמט כמוצג בתמונה מעלה. סטונטון פרסם את העיצוב החדש בטור שכתב בעיתון Illustrated London News. לכל סט כלים שנמכר צורפה חוברת שנכתבה על ידי סטונטון, והוא קיבל אחוזים מרווחי המכירות. העיצוב היה מצודד עין והפך לפופולרי מאוד. כלי "סטונטון" הפכו לכלים התקניים שבהם משחקים עד היום בכל התחרויות הרשמיות.

תחרות לונדון 1851[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מאי 1851 אירחה לונדון את התערוכה הגדולה וקהילת השחמט התוססת בלונדון חשה חובה לפעול כך גם עבור השחמט. סטונטון לקח על עצמו לארגן תחרות עולמית ראשונה בלונדון במקביל לתערוכה התעשייתית העולמית. הרעיון היה להביא את מיטב האמנים בעולם לתחרות ולחשוף לראווה את השחמט בדרך דומה להצגתן של המצאות התעשייה החשובות. סטונטון שכנע את שחקניה החובבים של לונדון ואסף קרן פרסים בסך 500 לירות שטרלינג - סכום גבוה מאוד באותם ימים - כדי לסייע באירוח התחרות.

אף שמועדון השחמט של לונדון סירב לשלוח מתחרה מטעמו לתחרות, היא נחלה הצלחה גדולה, ועד היום היא נחשבת לאחת מ-50 התחרויות המובילות בכל הזמנים. (לעיון: אוסף טבלאות ומשחקי התחרות) סטונטון חש אכזבה משום שלאחר מאבק שנמשך חודש - מול 16 מטובי השחמטאים בעולם - איבד את המקום הראשון בתחרות לאדולף אנדרסן, ולבסוף איבד את המקום השני לתלמידו לשעבר אליהו ויליאמס. בשלב זה היה ברור לכל כי ימי זוהרו חלפו, אולם המוניטין שלו כשחמטאי בעל שם עולמי וכסמכות עליונה נותרו בעינם בזכות ספריו ובשל טורי השחמט שכתב.

למרות הכול המשיך סטונטון להוכיח את יכולתו, ומאוחר יותר באותה שנה גבר על ויליאמס בתוצאה 4–6. לאחר מכן הביס גם את קארל יאניש בתוצאה 2–7.

בשנת 1852 כתב סטונטון ספר על התחרות בשם : The Chess Tournament. קריאת ההערות שצירף סטונטון למקצת המשחקים מציגה עמדה חד-צדדית שלא הייתה עומדת במבחן הביקורת המודרנית, אך הציבור באותם הימים חיבב סגנון זה. עמודים 2–3 דנים בספר ומביאים ציטוטים ממנו. בין השנים 1851 ל-1874 היה סטונטון מפורסם בעיקר בזכות תרומתו להפוך את אנגליה לבירת השחמט העולמי. מורפי העריך כי בשנת 1874 תרומתו העיקרית של סטונטון לא ניכרה במשחקי השחמט שלו אלא בהיותו תאורטיקן ומנתח משחקים. במובנים מסוימים הקדים סגנון השחמט של סטונטון את זמנו. לדוגמה, הפתיחה האנגלית 1. ג4 שנקראה כך משום שהשתמש בה לעיתים קרובות בין השנים 1840 ל-1850.

אלוף העולם האמריקאי פישר, שכתב על סטונטון למעלה ממאה שנים מאוחר יותר, החזיק בדעה מחמיאה יותר: "בעברי על משחקיו", אמר פישר, "אני מוצא שהם מודרניים לגמרי. בעוד שמורפי ושטייניץ דחו את הפיאנקטו, סטונטון אימץ אותו. בנוסף הוא הבין את כל העקרונות העמדתיים ששחקנים מודרניים כל כך מוקירים. לכן, ביחד עם שטייניץ, צריך להכיר בו כשחקן המודרני הראשון." סטונטון שיחק בסגנון שנודע לימים כסגנון ההיפרמודרני של שנות ה-20 של המאה ה-20.

בשנת 1853 נסע סטונטון לבריסל לפגישה עם הברון טאסילו פון דר לאסה. הם דנו בתקינה של חוקי השחמט ושיחקו דו-קרב קצר שבו זכה הברון 4–5.

פרישה מהשחמט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1856 החל סטונטון בתהליך פרישה ממשחק השחמט והפך את הכתיבה על שייקספיר לעיקר עיסוקו. הוא ערך חוזה עם מוציא לאור לצורך כתיבת הוצאה מוערת של יצירות הספרות המפורסמות. דחפי האגו של סטונטון לא נתנו לו כנראה מנוח, ולא עלה בידו להינתק לחלוטין מהשאיפה להישאר בצמרת השחמט. רמתם של אמני הצמרת השתפרה במהירות, והוא היה ודאי ער לכך שרמתו שלו נופלת מזו שלהם. סטונטון נרשם לתחרות ברמינגהאם בשנת 1858 בחסות התאחדות השחמט הבריטית שאך נוסדה אז. סטונטון לא עלה לשלב גבוה בתחרות והורחק בסיבוב הראשון של התחרות על ידי יוהאן לבנטל 2-0.

תחרות ברמינגהאם בשנת 1858 הייתה ההתמודדות הפומבית האחרונה של סטונטון. במהלך ביקור של מורפי באנגליה באותה שנה סירב סטונטון לשחק מולו בתואנה שהוא עסוק מדי בעבודתו על שייקספיר. סטונטון העריך כי יריבו הצעיר (מורפי היה אז בן 27) והמוכשר לא ישאיר לו כל סיכוי ולכן לא ראה טעם בהתמודדות מולו. מורפי חש נפגע מאוד מהסירוב, וראה בכך עוול שנגרם לו בידי מי שאמור היה לנהוג כג'נטלמן אנגלי.

סטונטון אכן הקדיש את מירב מרצו לכתיבה על שייקספיר, ובשנת 1860 יצאה המהדורה המוערת לאור. להערכתו של סטונטון הייתה זו עבודה חשובה, אך מבקרים מודרניים לא סברו כך. במחקר שייקספיר שמו של סטונטון אינו מוכר. בנוסף פרסם סטונטון בשנת 1860 ספר שנקרא Chess Praxis, בספר רחב יריעה זה (622 עמודים) הקדיש למעלה מ-168 עמודים לניתוחים של מבחר משחקים של פול מורפי, ביודעו כי הציבור משתוקק לקרוא ספר על אודות הגאון האמריקאי.

מומחה לשייקספיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטונטון פרסם מאמרים רבים על שייקספיר בשנים 1864 ו-1865. ספרו האחרון בנושא פורסם בשנת 1865 ונקרא Great Schools of England. בעודו עובד בספריית ביתו על ספר שחמט נוסף הכריעו התקף לב. הספר פורסם לאחר מותו, בשנת 1876, בעריכת וורמלד ונקרא: Chess: Theory and Practice.

במקום מגוריו בלונדון, ברחוב Lansdowne מספר 117, ניצב לוח לזכרו. בשנת 1997 הוקמה מצבת אבן סמוך לקברו שעליה חקוק פרש שחמט. עד למועד זה קברו לא סומן.

ספר בפרויקט גוטנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להוריד או לקרוא בצורה מקוונת את ספרו של סטונטון The Blue Book of Chess Teaching the Rudiments of the Game, and Giving an Analysis of All the Recognized Openings הספר הכחול של השחמט

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Oxford Companion to Chess, 2nd Ed., by David Hooper and Kenneth Whyld . 1992 מסת"ב 0-19-866164-9
  • World chess champions by Edward G. Winter, editor. 19981 מסת"ב 0-08024-094-1
  • Howard Staunton -- the English World Chess Champion, by Raymond Keene and Richard N. Coles, St. Leonard's on Sea (British Chess Magazine) 1975, מסת"ב 0-9008-4619-4
  • David Levy, Howard Staunton The Chess Player, 1975
  • Raymond Keene and R. N. Coles, Howard Staunton: the English World Chess Champion (C. M. Quarterly, No. 17, 1975), containing a biography plus 75 games and 20 positions;
  • David Levy and Kevin O’Connell, The Oxford Encyclopedia of Chess Games (Oxford University Press, 1981), containing 520 of Staunton’s games.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הווארד סטונטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edo Ratings, Staunton, H., באתר www.edochess.ca