הוקואו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הוּקוֹאוּ (במנדרינית: 户口, פין-יין: hùkǒu) היא שיטת רישום אוכלוסין הנהוגה בסין[1]. השיטה עצמה נקראת במקור הוּגִ'י ויסודה בסין העתיקה. הוקואו היא רישום אדם בעזרת השיטה. שיטת הרישום מזהה אדם כתושב אזור מסוים וכוללת רישום פרטים מזהים הכוללים שם, הורים, בן\בת זוג ותאריך לידה. לפעמים הוקואו מתייחס לרישום משפחה (הוקואו-בּוּ - 户口簿) בכמה קונטקסטים מפני שרישום הוקואו מקוטלג לפי משפחות וכולל רישום לידות, פטירות, נישואין, גירושין, מעברי דירה וכיוצא באלו, עבור כל בני המשפחה.

שיטת הוקואו השפיעה גם על שיטות רישום במדינות שכנות, כמו יפן ("קוסקי"), קוריאה ("הוג'ו"), טאיוואן ווייטנאם ("הו קהאו")[2][3][4]. עקב ביקורות על פגיעה בחופש הפרט ועקרונות שוויוניות, שיטת "הוג'ו" הוצאה משימוש במדינה ה"מערבית", דרום קוריאה, בינואר 2008[5]. השיטות הנהוגות בברית המועצות (פרופיסקה - Прописка) ולאחר מכן רוסיה (Регистрационный учёт в Российской Федерации), אף שאינן נובעות מאותו מקור, בעלות מטרה דומה ושימשו כמודל בעת יצירת מערכת הוקואו המתאימה לסין המודרנית[6][7].

בשל הקשר של השיטה לתוכניות סוציאליות המוגדרות על ידי הממשל, ומעניקות או שוללות הטבות על בסיס השתייכות לרישום הוקואו שמגדיר מגורים באזור חקלאי או לא חקלאי (בדרך כלל מכונה, אורבני או לא-אורבני), מערכת הוקואו מזכירה את שיטת הקאסטות[8][9][10], והיוותה מקור לרבים ממקרי האפליה במשך עשרות שנים מאז הקמת הרפובליקה העממית של סין, בשנת 1949, שקבעה עדיפות והטבות לשוכני ערים גדולות, כמו אפשרות לפרישה ופנסיה, חינוך ושירותי בריאות, כאשר באזורי ספר, התושבים נאלצים "להסתדר בעצמם". בשנים האחרונות, לאחר עליה במחאות על "מדיניות אפרטהייד" וגינויים שונים, החל הממשל לבצע רפורמות במערכת הכלכלית, אולם מומחים שונים הטילו ספק באשר ליכולת השינויים שנקט הממשל להיבא לשינוי ממשי עבור התושבים עצמם[11][12].

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חלוקה מנהלית של סין העממית

סין מורכבת מ-22 מחוזות (הממשלה המרכזית מחשיבה את טאיוואן כמחוז ה-23; בנוסף לכך, היא טוענת לחזקה על מספר איים בים סין הדרומי). פרט למחוזות אלו ישנם חמישה מחוזות אוטונומיים, המזוהים עם מיעוטים שונים, ארבעה מחוזות עירוניים לארבע הערים הגדולות של סין ושני אזורים מנהליים מיוחדים.

לחצו כדי להקטין חזרה
טיינג'ין (מחוז עירוני)בייג'ינג (מחוז עירוני)אקסאי צ'ין (אזור במחלוקת)ארונאצ'ל פרדש (אזור במחלוקת)הונג קונג (אזור מנהלי מיוחד)טיבט (מחוז אוטונומי)שינג'יאנג (מחוז אוטונומי)גאנסוצִ'ינְגהָאיסצ'ואןיוּנָּאןגואנגשי (מחוז אוטונומי)גְווֵיְג'וֹאוּצ'ונגצ'ינג (מחוז עירוני)מונגוליה הפנימית (מחוז אוטונומי)נינגשיה (מוז אוטונומי)שאאנשי (לא להתבלבל עם שאנשי)שאנשיחיילונגג'יאנגג'יליןליאונינגחביישאנדונגג'יאנגסוחנאןחובייחונאןהאינאןהאינאןמקאו (אזור מנהלי מיוחד)גואנגדונגג'יאנגשיפוג'ייןאנחוויג'ג'יאנגשאנגחאי (מחוז עירוני)טיינג'ין (מחוז עירוני)סנקאקו (בשליטת יפן)איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן)איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן)איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן)איים בשליטת הרפובליקה הסינית (טאיוואן)China Administrative he.png
לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מחוזות סין העממית. למידע על מחוז, לחצו עליו


נוף טיפוסי בדרום גאנסו, סין.

המחוזות:

מחוזות אוטונומיים:

מחוזות עירוניים:

אזורים מנהליים מיוחדים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למעט הונג-קונג ומקאו
  2. ^ Liu, Laura Blythe (2016). Teacher Educator International Professional Development as Ren. Springer. עמ' 37. ISBN 978-3662516485. 
  3. ^ Miller, Tom (2012). China's Urban Billion: The Story behind the Biggest Migration in Human History. ISBN 978-1780321417. 
  4. ^ Kroeber, Arthur R. (2016). China's Economy: What Everyone Needs to Know?. Oxford University Press. עמ' 73–75. ISBN 978-0190239039. 
  5. ^ Koh, Eunkang (2008). "Gender issues and Confucian scriptures: Is Confucianism incompatible with gender equality in South Korea?". Bulletin of the School of Oriental and African Studies, University of London 71 (2): 345–362. JSTOR 40378774. doi:10.1017/s0041977x08000578. 
  6. ^ Liu, Li; Kuang, Lei (2012). Denson, Tom, ed. "Discrimination against Rural-to-Urban Migrants: The Role of the Hukou System in China". PLOS ONE (PLOS, פורסם ב-5 November 2012) 7 (11): e46932. Bibcode:2012PLoSO...746932K. PMC 3489849. PMID 23144794. doi:10.1371/journal.pone.0046932. 
  7. ^ Guo, Zhonghua; Guo, Sujian (2015). Theorizing Chinese Citizenship. Lexington Books (פורסם ב-15 October 2015). עמ' 104. ISBN 978-1498516693. 
  8. ^ "Chinese Society: Change, Conflict and Resistance", by Elizabeth J. Perry, Mark Selden, page 90
  9. ^ "China's New Confucianism: Politics and Everyday Life in a Changing Society", p. 86, by Daniel A. Bell
  10. ^ "Trust and Distrust: Sociocultural Perspectives", p. 63, by Ivana Marková, Alex Gillespie
  11. ^ Lu, Rachel (31 ביולי 2014). "China Is Ending Its 'Apartheid.' Here's Why No One Is Happy About It". Foreign Policy. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2018. 
  12. ^ Sheehan, Spencer (22 בפברואר 2017). "China's Hukou Reforms and the Urbanization Challenge". The Diplomat. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2018.