החזית הלאומית של מיזו
 | |
| מדינה |
הודו  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1961–הווה (כ־63 שנים) |
| אידאולוגיות |
סוציאליזם דמוקרטי |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| לוק סבהה |
1 / 543 |
| רג'יה סבהה |
1 / 245 |
| האספה המחוקקת של מיזוראם |
10 / 40 |
|
mizonationalfront | |
  | |
החזית הלאומית של מיזו (ידועה כ-MNF,(Mizo National Front)) היא מפלגה הפעילה במיזוראם. המפלגה החלה בתנועת מחאה בתקופת רעב בסוף שנות החמישים והפכה למחתרת בדלנית. ב-1986 חתמה התנועה על הסכם שלום עם ממשלת הודו והפכה לתנועה פוליטית לגיטימית. כיום המפלגה נמצאת באופוזיציה באספה המחוקקת של מיזוראם.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החזית הלאומית של מיזו החלה את דרכה ב-1955 כחברת התרבות של מיזו, כאשר מיזוראם הייתה נפה באסאם. ב-1959 פקד רעב כבד את מיזוראם, שגרם לחברה להפוך ב-1960 לחזית הרעב הלאומית של מיזו (Mizo National Famine Front (MNFF)). ב-1961 הפכה החזית לתנועה לדרישת אוטונומיה לנפה, וב-22 באוקטובר 1961 הוקמה החזית הלאומית של מיזו, כשבראשה עומד לאלדנגה (אנ').[1]
המפלגה התמודדה בבחירות לאספה המחוקקת של אסאם ב-1962 אך כשלה. ב-1963 פרשו נציגי המפלגה המנצחת, האיחוד של מיזו, מהאספה בדרישה למדינה נפרדת. התנועה ומנהיגיה כבר דיברו על עצמאות ופרישה מהודו.[2]
ב-1966 יצאה התנועה במרד נגד ממשלת הודו, שנמשך כשני עשורים. התנועה כבשה ב-28 בפברואר 1966 את שתי הערים העיקריות של החבל, אייזול ולונגלה (אנ') והציבו בה את דגלם, אך יצאו ממנה באותו היום. בנובמבר הוערך שהתנועה שולטת במרבית כפרי החבל.[2]
ב-1976 החל משא ומתן לשלום בין התנועה לממשלת הודו, וביולי 1976 הושג הסכם בין הצדדים, בו הכירה התנועה בריבונות הודו על מיזוראם וקיבלה את חוקת הודו. התקדמות זו נעצרה לאחר הבחירות ללוק סבהה ב-1977 שהביאו להעליית מפלגת הג'נטה לשלטון.[3]
ביוני 1986 חתמה התנועה על הסכם שלום מול ממשלת הודו, שהבטיח למיזוראם, שב-1972 הפכה לטריטוריית איחוד, מעמד של מדינה בהודו. מנהיג המפלגה לאלדנגה מונה לראש השרים בממשלת מעבר בתמיכת הקונגרס הלאומי ההודי, ולאחר שמיזוראם הפכה למדינה נפרדת בפברואר 1987 התקיימו בחירות לאספה המחוקקת של מיזוראם במרץ 1987, והמפלגה זכתה ברוב והקימה ממשלה.[3]
ממשלת החזית הלאומית הראשונה נפלה ב-1988 לאחר ששמונה חברי האספה המחוקקת מהמפלגה הסירו את תמיכתם ממנה, ובעקבות הבחירות שנערכו הייתה המפלגה באופוזיציה למפלגת הקונגרס הלאומי ההודי.
ב-1998 המפלגה שבה לשלטון תחת מנהיג חדש, זורמתנגה (אנ'), שהחליף את לאלדנגה בראשות המפלגה לאחר מותו ב-1990. בבחירות אלו התמודדה המפלגה בקואליציה עם מפלגת הוועידה העממית של מיזוראם (אנ'). הקואליציה נפלה בדצמבר 1999 בעקבות הסכם בין הוועידה העממית לקונגרס הלאומי ההודי, והחזית הלאומית נותרה לבדה בשלטון.[3]
המפלגה איבדה את השלטון ב-2008 ושבה לאופוזיציה. ב-2018 שבה המפלגה לשלטון, אך ב-2023 הובסה בידי תנועת אנשי זוראם.
תוצאות בחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| האספה המחוקקת של מיזוראם | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| שנה | מושבים | קולות | אחוז | שינוי | תוצאה |
| 1987 | 24 / 40 [א]
|
99,996 | 43.31 | ממשלה | |
| 1989 | 14 / 40
|
94,763 | 35.29% | 10 
|
אופוזיציה |
| 1993 | 14 / 40
|
129,813 | 40.41% | 
| |
| 1998 | 21 / 40
|
84,444 | 24.99% | 7 
|
ממשלה |
| 2003 | 21 / 40
|
132,507 | 31.69% |
| |
| 2008 | 3 / 40
|
154,132 | 31.54% | 17
|
אחר |
| 2013 | 5 / 40
|
164,305 | 28.65% | 2
|
אופוזיציה |
| 2018 | 26 / 40
|
238,168 | 37.7% | 24
|
ממשלה |
| 2023 | 10 / 40
|
246,676 | 35.11% | 16
|
אופוזיציה |
| |||||
| מחוז הבחירה מיזוראם בלוק סבהה | |||
|---|---|---|---|
| שנה | כן/לא | קולות | אחוז |
| 1989 | לא | 70,749 | 31.28% |
| 1991 | 82,019 | 34.09% | |
| 1996 | 111,710 | 37.63% | |
| 1998 | 82,047 | 26.85% | |
| 1999 | כן[א] | 171,557 | 58.80% |
| 2004 | כן | 182,864 | 52.46% |
| 2019 | כן | 224,286 | 44.89% |
| |||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של החזית הלאומית של מיזו
החזית הלאומית של מיזו, ברשת החברתית פייסבוק
החזית הלאומית של מיזו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ What is the Mizo National Front?, The Indian Express, 11 בדצמבר 2018
- ^ 1 2 Arthur J. Dommen, Separatist Tendencies in Eastern India, Asian Survey vol. 7, no. 10, 1967, עמ' 726–39, JSTOR 2642421
- ^ 1 2 3 Padmalaya Mahapatra and Lalngaihmawia Zote, Political Development im Mizoram: Focus om the Post-Accord Scenario, The Indian Journal of Political Science vol. 69, no. 3, 2008, עמ' 643–60, JSTOR 41856452