החי נושא את עצמו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החי נושא את עצמו הוא כלל הלכתי (שנאמר בהלכות שבת אך משתמשים בו לפעמים גם בהלכות אחרות) לפיו הנושא חי, אינו נחשב כמי שנושא אותו לגמרי. לדעת רש"י טעמו של הכלל הוא משום שהנישא עצמו משתתף במשא ומקל על הנושא[1].

המקור במשנה ובתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת שבת[2] נפסק כי "המוציא את החי במיטה פטור אף על המיטה, שהמיטה טפילה לו". חכמי התוספות מסבירים שאי אפשר ללמוד מלאכה זו ממלאכות המשכן, שהרי במשכן לא היו נושאין דבר חי, כי התיישים והאילים שבעורותיהן היו משתמשין היו הולכין ברגליהן, ואילו את החילזון - יצור החי במים בלבד - היו פוצעין מיד כאשר באו לידם, כדי שלא ימות, וממילא לא היה אף רגע שבו נשאו את החילזון ללא שהיה פצוע, שאז כבר לא היה יכול לנשוא את עצמו[3].

בברייתא[4] מובאת מחלוקת בין רוב החכמים לרבי נתן האם הכלל החי נושא את עצמו נאמר גם כאשר אדם נושא בעל חיים: "המוציא בהמה חיה ועוף לרשות הרבים בין חיין ובין שחוטין חייב רבי נתן אומר על שחוטין חייב ועל חיים פטור". אך בתלמוד מוסבר כי המחלוקת היא רק לגבי בעל חיים שמשתמטין מהאדם הנושא את עצמן לכיוון אחר וממילא אינם מסייעים בנשיאתם, אך לא בנושא אדם חי, בו גם חכמים מודים לרבי נתן ופוטרים[5].

שיטות הראשונים לגבי הוצאת אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת הקביעה בתלמוד שאין חיוב על הוצאת אדם מרשות לרשות, מובא במקום אחר[6] ביחס לדברי רבא לפיהם אין איסור הוצאה בילד חי שרבא "כרבי נתן סבירא ליה". ונאמרו כמה דרכים בראשונים לביאור קביעה זו:

  • לדעת התוספות[7] יש לחלק בין תינוק בן יומו, בו לשיטת רבי נתן פטור ולשיטת חכמים חייב, לבין ילד גדול יותר בו פטור גם לשיטת רבנן.
  • לדעת בעל המאור[8] קטן בן יומו אינו נחשב "חי נושא את עצמו", וחייבים על הוצאתו גם לשיטת רבי נתן. ישנו גיל אמצעי בו התינוק מסוגל ללכת אך אינו רגיל ללכת ברגליו, ובאותו גיל לדעת רבי נתן פטורים על הוצאתו ולדעת רבנן חייבים, ובגיל בו התינוק רגיל ללכת פטורים על הוצאתו גם לדעת רבנן.
  • הריטב"א[9] הסיק שדברי הגמרא "רבא כרבי נתן סבירא ליה" אינם מכוונים לומר שרבא אינו סובר כרבנן, אלא שרבא בעניין זה סובר כסברת רבי נתן (שבאדם גם חכמים מודים לה). לפי דרך זו ניתן לומר שהפטור על הוצאת אדם לדעת רבנן אינו תלוי בגיל, ופטורים גם על הוצאת קטן בן יומו. כך כתב שער המלך בדעת הרמב"ם שכתב[10]:"אדם חי אינו משאוי", ולא חילק בגיל האדם[11].

בהלכות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שכלל זה נאמר לעניין שבת, יש מהפוסקים שהביאו אותו לעניין הלכות אחרות. כך למשל נפסק בפרי חדש[12] ובספר "ברכת יוסף" בשם הרשב"ץ[13]. שמותר לנידה להעביר תינוק מידו ליד הבעל או ההפך, מכיוון שהחי נושא את עצמו. לפי זה יש שכתבו אודות קוואטער - (נשיאת התינוק לברית המילה) שאסורה ליעשות על ידי זוג שהאשה היא נדה מכיוון שלפי המנהג האשה מוסרת את התינוק ליד הבעל ועל פי הלכות נדה אסורים שניהם למסור חפצים זה ליד זה, ויש שתמהו קצת על כך, שהרי דין החי נושא את עצמו נאמר רק לעניין שבת, ויישבו שניתן לסמוך על כך לכל הפחות לעניין דין הרחקה בנדה שהוא איסור מדרבנן[14].

בתינוק קטן שאינו יכול לשאת את עצמו (כמו תינוק כזה בן שמונה ימים) לא נאמרה ההלכה שהחי נושא את עצמו[15], ולכן שם וודאי אסור להעבירו מיד הבעל לאשה וההפך, לפי כל הדעות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רש"י למסכת שבת דף צג עמוד ב דיבור המתחיל את החי.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ג, עמוד ב'.
  3. ^ תוספות ד"ה שהחי שבת צד א
  4. ^ תוספתא שבת פרק ט'
  5. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ד, עמוד א'.
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קמ"א, עמוד ב'.
  7. ^ תוספות לתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ד, עמוד א' דיבור המתחיל אבל, בהוספה בסוגרים.
  8. ^ המאור הקטן, מסכת שבת, דף נט עמוד א בדפי הרי"ף.
  9. ^ חידושי הריטב"א, מסכת שבת דף קמא עמוד ב.
  10. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"ח, הלכה ט"ז.
  11. ^ שער המלך למשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"א, הלכה ט'.
  12. ^ סימן קצ"ה סק"ג
  13. ^ חלק ג' סימן נ"ח
  14. ^ הרב בנימין יהושע זילבר בשו"ת ברית עולם חלק ו' סימן נ"ט.
  15. ^ מגן אברהם סימן ש"ח ס"ק ע', על פי שיטת התוספות