רשות הרבים (שבת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה, רשות הרבים היא אחת מארבע רשויות השבת. מדין התורה אסור להכניס ולהוציא חפצים מרשות הרבים לרשות היחיד בשבת.

הגדרת רשות הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות הרבים היא שטח ציבורי פתוח, שרבים מהלכים בו. אולם לא כל שטח ציבורי נחשב לרשות הרבים, כך למשל שטח ציבורי סגור המוקף במחיצות מכל צדדיו, (כגון אצטדיון) אינו רשות הרבים, אלא רשות היחיד. שטחים פתוחים שאינם בשימוש הציבור כגון שדות, מדבריות וימים, נחשבים לכרמלית ולא לרשות הרבים.[1] תנאי נוסף לרשות הרבים הוא, מקום שאינו גבוה מהקרקע יותר מג' טפחים, למעט יוצא דופן אחד של עמוד גבוה תשעה טפחים ורבים מכתפים (נעזרים בסידור המשא שהם נושאים) עליו. [2]

הגמרא במסכת שבת מביאה דוגמאות למקומות שהם רשות הרבים:

איזוהי רשות הרבים: סרטיא ופלטיא גדולה ומבואות המפולשים לרשות הרבים - זו היא רשות הרבים גמורה.

שבת דף ו' עמ' א'

לפי פירוש רש"י, "סרטיא" היא רחוב ראשי שבו הולכים מעיר לעיר, (דרך בין עירונית) 'פלטיא' היא רחובה של עיר (שטח פתוח במרכז העיר) שבו מתקבצים למסחר, ו"מבואות המפולשים" הם רחובות בתוך העיר הרחבים לפחות 16 אמות (כ-7 מטרים) ופתוחים משני צדיהם ל"סרטיא", היינו לדרך בין עירונית.

כדי ששטח יחשב כרשות הרבים, עליו להיות שטח פתוח תחת כיפת השמים ולא מקורה בגג.[3] וכן עליו להיות בעיר פרוזה ולא בעיר המוקפת חומה, היות שהחומה נחשבת כמחיצה, ההופכת את השטח אותו היא מקיפה מכל צדדיה לרשות היחיד. (בתנאי שלפחות אחד משעריה ראוי להנעל בלילה, כך שהדרך המוליכה לערים אחרות יכולה להסגר על ידה, אם השערים אינם ראויים להנעל, אין החומה הופכת את העיר לרשות היחיד) גם עמק או הר תלול המקיף את העיר מכל כיווניה ('תל המתלקט') נחשב כמחיצה, ומונע מהמקום להיחשב לרשות הרבים.[3]

האם רשות הרבים צריכה שיעברו בה שישים ריבוא איש ביום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עיר של יחיד
ישנם הסוברים שנתיבי איילון הם רשות הרבים מהתורה, כיוון שייתכן שעוברים בהם 600,000 איש ביום

ישנה שיטה הלכתית, שאין מקום נחשב כרשות הרבים עד שיעברו בו שישים ריבוא אנשים בכל יום. וכל זמן שאין עוברים בו מספר כזה של אנשים, אין הוא רשות הרבים אלא כרמלית.

דעה זו מובאת בטור ובשולחן ערוך:

יש אומרים דכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום - אינו רשות הרבים.

שו"ע אורח חיים סימן שמ"ה סעיף ז'

מקור שיטה זאת בבעל הלכות גדולות בשם רב יהודה ריש כלה דמנהר פקוד, אך היא ידועה בעיקר מפירוש רש"י למסכת עירובין,[4] והטעם העומד מאחריה, שכיוון שאת כל דיני רשויות השבת לומדים ממחנה ישראל במדבר סיני, כשם שבמחנה ישראל, שהיה מוגדר כרשות הרבים, היו 600,000 איש גברים, כך כל רשות הרבים צריכה להיות מקום שבו יש לפחות 600,000 איש.

לפי שיטה זו, רוב מוחלט של המקומות כיום אינם רשות הרבים אלא כרמלית ולכן אפשר להקיף אותם בעירוב ולהוציא חפצים מהם לרשות היחיד.

לפי שיטה זו יוצא שיש שעל מקום לקיים שלושה תנאים כדי שייחשב כרשות הרבים:

  • מקום רחב 16 אמות (כ-7 מטרים, אולם המקום יחשב רשות הרבים גם אם בחלקים ממנו הוא צר יותר).[5]
  • מקום פתוח משני צדדיו לדרך בין עירונית ("מפולש").
  • עוברים בו 600,000 איש מדי יום.

החולקים על שיטה זאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים חולקים על שיטה זו, היות שאין התנאי של 600,000 איש נזכר במפורש בגמרא או בירושלמי, וכן אין הוא נזכר ברי"ף וברמב"ם.[6] לבד זה יש מחלוקת, האם צריך שיהיו 600,000 איש העוברים במקום בכל יום, או די שבעיר יגורו 600,000 איש, והאם 600,000 איש הם גברים בלבד או כלל הציבור.[7][8]

אנשים הנוהגים להחמיר כשיטה זאת, אינם מטלטלים בשבת במקומות ציבוריים, אף במקומות שיש בהם עירוב, היות שעירוב של צורת הפתח אינו מועיל במקום שנחשב רשות הרבים מן-התורה.[9]

ישנה שיטה הלכתית הסוברת, שגם רחובות הרחבים לפחות 16 אמות, ופתוחים משני צידיהם לרחובות שהם רשות הרבים בעצמם, נחשבים כרשות הרבים גם כן, כיוון שהם משמשים רשות הרבים גמורה.[10]

דיני הוצאה מרשות לרשות ברשות הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מותר להעביר חפץ או משא ברשות הרבים פחות מד' אמות.
  • אסור מדין התורה להוליך חפץ או משא יותר מד' אמות בתוך רשות הרבים.
  • אסור מדין התורה להוציא ולהכניס חפץ או משא מרשות הרבים לרשות היחיד.
  • אסור מדרבנן להוציא ולהכניס חפץ או משא מרשות הרבים לכרמלית
  • מותר להכניס ולהוציא חפץ או משא מרשות הרבים למקום פטור (ובלבד שלא יוליכו ארבע אמות ברשות הרבים תוך כדי).

ד' אמות לאדם ברשות הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל אדם יש ד' אמות ממקומו ברשות הרבים, שבהן מותר לו לטלטל. (כ- 180 ס"מ) ד' אמות אלו הן מכל נקודה שבה עומד אדם ברשות הרבים.

ד' אמות אלו נמדדות כבינוניות - היינו כאמות רגילות וממוצעות, למעט לאדם שגופו גדול מהממוצע (כגון עוג מלך הבשן), שמודדים את ד' האמות באמה שלו, לקולא.

מדרבנן, אסור לאדם להוליך חפץ ברשות הרבים על ידי הליכה של פחות מד' אמות ועצירה, משום חשש שלא ישים לב וילך יותר מד' אמות, ונמצא עובר על איסור מהתורה. אולם בשעת הדחק מותר לקבוצת בני האדם לעמוד בשרשרת זה ליד זה, ולהעביר חפץ ברשות הרבים, כאשר כל אחד מעביר את החפץ פחות מד' אמות. היות שרבים עומדים בשרשרת, לא חוששים שאחד יטעה ויוליך יותר מד' אמות, היות שהרבים יזכירו אחד לשני את האיסור.

ד' אמות אלו נמדדות כעיגול, ואסור להעביר מעבר להם. אולם כדי להתחייב משום מלאכת הוצאה מרשות לרשות הם נמדדות כריבוע. היות שאלכסון של ריבוע שצלעו ד' אמות הוא כ- 5.6 אמות, לא יתחייב אדם משום מלאכת הוצאה, עד שיעביר יותר מ-5.6 אמות (כ- 250 ס"מ).[11] (העברה למרחק שבין 4 ל-5.6 אמות מוגדרת 'פטור אבל אסור')

כרמלית ומקום פטור בתוך רשות הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות קטנים ברשות הרבים הנמוכים מגובה ג' טפחים, (24 ס"מ) כגון שיחים נמוכים, בטלים לרשות הרבים ונחשבים כמותה. אולם מקומות שגובהם או עומקם הוא בין ג' לט' טפחים (24 - 79 ס"מ) ושטחם לפחות ארבעה על ארבעה טפחים (1,024 סמ"ר), (כגון סלעים ובורות קטנים) נחשבים לכרמלית, ואסור מדרבנן לטלטל מרשות הרבים אליהם.

אם שטח המקום קטן מארבעה על ארבעה טפחים, וגובהו או עומקו הוא לפחות ג' טפחים, השטח נחשב למקום פטור ומותר לטלטל בינו לבין רשות הרבים. דוגמאות לדין זה הם ברז כיבוי ומדחן.

כרמלית בתוך רשות הרבים יכולה להיות רק בדברים המחוברים לקרקע כגון סלע או עמוד נמוך, אולם כלים במידות כרמלית בתוך רשות הרבים אינם כרמלית, שאין כרמלית ברשות הרבים אלא בדברים המחוברים לקרקע ולא בכלים.[12] וכן אין כרמלית בדבר שבני רשות הרבים משתמשים בו בקביעות, כגון עמוד המשמש סבלים לסדר את משאם, שבמקרה כזה, בטל העמוד לרשות הרבים ודינו כרשות הרבים.

אם השטח או הכלי המוצב ברשות הרבים גבוה או עמוק מי' טפחים, (80 ס"מ) ויש בו ד' על ד' טפחים, הוא נחשב לרשות היחיד ואסור מדין התורה לטלטל ממנו לרשות הרבים. דוגמאות לדין זה הן מכונית העומדת ברשות הרבים ובאר מים עמוקה, אף אם היא מלאה במים עד שפתה, שהמים בטלים וכאילו אינם. (אולם אם היא מלאה בפירות עד שפתה, הפירות מבטלים את הבאר מלהיות רשות היחיד והופכים אותה לחלק מרשות הרבים)[13]

עירוב רשות הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדין התורה, ניתן לערב את רשות הרבים ולהופכה לרשות היחיד באמצעות צורת הפתח. אולם מדרבנן, ניתן להשתמש בתיקון זה רק להפיכתה של רשות הכרמלית לרשות היחיד ולא ניתן לערב כך את רשות הרבים.[14] על מנת להפוך שטח שהוא רשות הרבים לרשות היחיד, יש להקיף את רשות הרבים במחיצה גמורה, כגון חומות עם שערים הננעלים בלילות.

לפי דברי הרמב"ם, כל זמן שיש אפשרות טכנית לנעול את השערים - השטח המוקף נחשב לרשות היחיד, אף שאין השערים ננעלים בפועל. לדוגמה, אם ירושלים העתיקה הייתה נחשבת לרשות הרבים, היה ניתן להופכה לרשות היחיד, כיוון שהיא מוקפת חומה, וניתן טכנית לנעול את שעריה.

לדעת החזון איש[15] בימינו שהרחובות בנויות בשיטת שתי וערב[16] כל רחוב נחשב כמוקף בארבע מחיצות, ולכן אפשר לערב כמעט את כל הרחובות. אולם דעת האגרות משה שאין רחובות אלו נחשבים כמוקפות ארבע מחיצות.[17]

דינים שונים ברשות הרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלולית מים ברשות הרבים שאין עומקה גדול מי' טפחים, (80 ס"מ) בטלה לרשות הרבים, אף שההילוך בה אינו נוח. אולם אם היא עמוקה יותר, או שכל האנשים עוקפים אותה, היא נחשבת לכרמלית.[18]
  • אוויר רשות הרבים מעל גובה י' טפחים (80 ס"מ) נחשב למקום פטור ולא לרשות הרבים. דין זה הוא הלכה למשה מסיני.[19]
  • חורי רשות הרבים - חורים שבכתלים הסמוכים לרשות הרבים, אם אין שטחם גדול מג' טפחים הרי הם בטלים לרשות הרבים. אולם שטחם גדול מג' טפחים הרי הם מקום פטור, ואם שטחם גדול מד' על ד' טפחים - הרי הם כרמלית.[20]
  • אדם או בהמה העומדים ברשות הרבים, נחשב גופם כרשות הרבים, אף שהחלק העליון של הגוף נמצא במקום פטור - אוויר רשות הרבים מעל עשרה טפחים,

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אולם לדעת הרמב"ם מדברות ויערות [שדות] נחשבים לרשות הרבים [הלכות שבת פרק י"ד] וראו תשובת בנו רבי אברהם בנושא זה.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ח', עמוד א'
  3. ^ 3.0 3.1 ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף טו
  4. ^ מסכת עירובין, נ"ט ע"א, רש"י ד"ה 'עיר של יחיד'
  5. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף כז
  6. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף יז
  7. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף יח
  8. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף כו
  9. ^ ראו שולחן ערוך אורח חיים סימן שסד סעיף ב
  10. ^ שולחן ערוך אורח חיים סימן שמה סעיף ט
  11. ^ ערוך השולחן אורח חיים סימן שמט סעיף ו
  12. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף ט
  13. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף לג
  14. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסד סעיף א
  15. ^ ראו אות ה: -http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14336&st=&pgnum=297 וראו ציורים קסב בסוף הספר: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14336&st=&pgnum=562&hilite=
  16. ^ כמן כן רחובות המתעגלים באופן שיש גדרות של הבניינים לאורך הרחוב, כל עיקול נחשב כאילו מחיצה חוצה את הרחוב.
  17. ^ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14679&st=&pgnum=138
  18. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף לד
  19. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף לה
  20. ^ ערוך השולחן אורח חיים שמה סעיף לו

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.