היום שלפני האושר
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ארי דה לוקה |
| שפת המקור | איטלקית |
| סוגה | רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 2009 |
| מספר עמודים | 137 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת הקיבוץ המאוחד |
| תאריך | 2010 |
| תרגום | מרים שוסטרמן-פדובאנו |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002813671 |
היום שלפני האושר (באיטלקית: Il giorno prima della felicità) הוא רומן של הסופר האיטלקי ארי דה לוקה. זהו סיפור התבגרותו של יתום בנאפולי בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה המסופר בגוף ראשון. נוסף להיותו רומן התבגרות, "היום שלפני האושר" מצייר תמונה של נאפולי בשנות ה-40 ובשנות ה-50 של המאה ה-20, מספר על היסטוריה, על אהבה ועל חינוך.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזמן כתיבת הספר הגיבור הוא בן 18 והוא מספר לנו בעיקר על חייו וקורותיו משנת 1943 בה היה בן שמונה ועד לשנת 1953 בה הוא כותב. תיחום השנים איננו מקרי. הוא מתחיל את הסיפור ביום הראשון בו ראה את אנה וגילה את המחבוא במחסן. אנה היא ילדה אוטיסטית בה הוא מתאהב, ואותה יפגוש שוב בגיל שמונה עשרה. המחבוא הוא מקום מסתורי, יש בו כמה ספרים שהגיבור מתחיל לקרוא. אחר כך מתברר לגיבור ששם התחבא יהודי בזמן המלחמה.
שמו של הגיבור לא מופיע בשום מקום בספר, מה שמבליט ביתר חריפות את עובדת היותו יתום ואת חיפוש הזהות והשורשים שלו. הוא לא יודע מי הם הוריו ואף את אימו המאמצת אינו מכיר, הקשר ביניהם מסתכם בכך שהיא משלמת עבורו על בית ספר ועל חדרון בו הוא גר. מי שבפועל דואג לו ומהווה דמות אב הוא השוער של הבניין, דון גאטנו. דון גאטנו, דמות חשובה בספר, הוא בעצמו יתום, ואולי לכן הוא ניחן ברגישות לדעת איך לטפל בגיבור ולטפח את יכולותיו. הוא מלווה את הגיבור בהתבגרותו הרגשית והמינית, דואג לצרכיו הפיזיים ומלמד אותו פרקים בהלכות העולם. דון גאטנו השתתף בהתנגדות לנאצים בזמן המלחמה והוא מנחיל את מורשת הקרב הזאת לגיבור. הוא אדם חכם ובעל יכולות לדעת את מחשבות הזולת.
למרות שהגיבור איננו מכיר את אביו ורואה בדון גאטנו מודל לחיקוי, הוא פועל בסוף הסיפור באופן דומה לאביו: רצח בשל משולש אהבה ובריחה לגלות באמריקה בעקבות הרצח (הבדל מהותי הוא כמובן שהנרצח אינה האישה אלא ארוסה בניגוד למקרה של אביו). המחבר מנסה להראות שאין זו התנהגות מודעת ומכוונת אלא יד הגורל שמובילה לכך. תיאור המאורעות הוא כאילו אין לגיבור בעצם ברירה אלא לנהוג כפי שהוא נוהג. יש מין גישה דטרמיניסטית, שבאה בניגוד חריף לבחירות החופשיות שהגיבור עושה לאורך כל הספר: בחירה ללמוד, לרכוש מקצוע, לעבוד, להיות אדם מוסרי, כל אלו בחירות מרשימות שהוא עושה, אך ברגע שאנה נכנסת לתמונה יש בה כוח פטליסטי הרבה יותר חזק. ולמרות שאין בכך שום הגיון הגיבור חייב לעשות מה שהוא עושה, להסתבך בדו-קרב אלים עם ארוסה של אנה, שמוביל לרצח וגלות. כל זה בשביל שאנה תבכה, כי היא חסומה מבפנים ולא יכולה לבכות.
הספר משלב כאב עז על עוולות ואובדן יחד עם הומור ושמחת חיים תוססת ושופעת חדווה, שילוב רעיונות פילוסופים וביקורת חברתית עם תיאורים חיים וצבעוניים של טבע ואוכל. ומעל הכל ניכרת ההערכה והאהבה של המחבר לדון גאטנו, לגיבור ולמה שהם מייצגים: דון גאטנו מייצג את החכמה העמוקה של האנשים הפשוטים, חכמה שמגיעה מהחיבור שלהם לעצמם, לטבע ולאמת. כמו שדון גאטנו מעיד על עצמו, את היכולת "לקרוא אנשים" הוא קיבל מהשהות בטבע. מעשה החסד של דון גאטנו שהסתיר יהודי במחסן מפני הנאצים בזמן המלחמה הוא מעשה שנובע מהמוסר האישי שלו, לא ממוסר נוצרי, שכן הוא לא מאמין בנצרות, ולא מקריאה בכתבים פילוסופים על אתיקה. הגיבור מייצג את אהבת הלימוד ואת היכולת של האדם להתרומם מעל נסיבות חיים קשות ולהצליח לבנות את עצמו וללמוד לבד. האהבה של הגיבור ללימודים היא אהבה טהורה, רצון טהור ונקי לדעת ולהשכיל. היא כרוכה בהעזה, בהתמדה, באומץ ובסבלנות לקרוא ספרים שהוא לא מבין את כל המילים שבהם כי זמינים לו רק ספרים המיועדים לגילים בוגרים יותר. הוא הולך לחנות ספרים, יושב על הרצפה ומסתכן בהשפלה הכרוכה בסילוק מהחנות.
ולבסוף, הגיבור למרות הרגשתו הסובייקטיבית של תלישות וחוסר השתייכות לחברה, עדיין הוא בן-התרבות בה הוא נולד וגדל. דו-קרב בין שני גברים בגלל אישה הוא מאפיין של החברה האיטלקית באותה תקופה, וזהו חותם כה חזק עד שהוא מביס כל השכלה הומאנית וכל השתייכות מעמדית.
שם הספר "היום שלפני האושר" הוא ציטוט מתוך משפט שאומר היהודי לדון גאטנו יום לפני השחרור. (הוא כמובן לא יודע שזה יום לפני השחרור) באופן סימבולי זהו גם יום לפני ראש השנה העברי: "מחר מתחילה בשבילנו השנה. לו יהי רצון מלפני שלנו שהיום יהיה היום שלפני האושר" (ע' 36) עבור הגיבור, היום שלפני האושר הוא היום לפני הפגישה המיוחלת עם אנה: "אלה דברים שקורים ביום שלפני... ביום שלפני האושר" (ע' 75)
הספר נכתב בשנת 2009 ותורגם לעברית בידי מרים שוסטרמן-פדובאנו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד רוזנטל, ארי ודרצ'י: על "היום שלפני האושר" של ארי דה לוקה, באתר וואלה!, 22 בנובמבר 2010
- סמדר שיפמן, "היום שלפני האושר" מאת ארי דה לוקה | ללמד ולאבד, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2010