הילריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף הילריון הקדוש)

הילריון הקדוש (291371) היה נזיר מתבודד שבילה את עיקר חייו במדבר, בהתאם לדגם שהתווה אנטוניוס הקדוש ממצרים. מייסד המנזר הראשון בנגב.

הילריון נולד בטוואטה, מדרום לעזה להורים פגנים. הוא למד רטוריקה באלכסנדריה, אך אחרי ששמע את דברי אנטוניוס הקדוש עבר לגור בגיל חמש עשרה במדבר למשך חודשיים ואחר–כך שב לטוואטה ואחרי מות הוריו הוריש את רכושו לאחיו ולעניים ופרש לחיי התבודדות במדבר.

הילריון עבר לאזור דרומית למיומה, נמל עזה, וחי כנווד כשהוא ניזון על דגים מתים שנפלטו מן הים. אחרי שגם תחת תזונה מחמירה זו רדפה אותו תאוות הבשרים, עבר הילריון לאכול עשבים ותאנים והירבה בתפילה, שירה, עדירת האדמה וקליעת סלי קש. למרות צעדים מחמירים אלו, עדיין רדפו אותו חזיונות של נשים עירומות, ארוחות דשנות, מרכבות ותחרויות לודרים ולעיתים קרובות אף שמע קולות של ילדים וחיות בית בהם ראה שדים.

הילריון בנה בקתה מסוף ועשבי ביצה, ושם חי במשך ארבע שנים ולבסוף בנה לעצמו תא קטן, שלפי הירונימוס דמה יותר לקבר מאשר לבית בו ישן על מצע עשבים כשהוא קורא בתנ"ך או מזמר תפילות. הילריון נמנע משטיפת בגדיו, החליף אותם רק כאשר התפוררו וגילח את שיערו רק פעם בשנה.

אחרי ששהה בנגב במשך 22 שנה, החלו נוהרים אנשים לשאול בעצתו ולבקש את עזרתו. נכתב עליו כי הצליח לרפא אישה מאלאותרופוליס שהייתה עקרה במשך חמש עשרה שנה, ריפא עיוורון, הקיץ ילדים מן המתים, ריפא רכב משותק, גירש שדים ואפילו ריפא סוסים וגמל שנטען שהוטל בהם כישוף מרושע.

עם הזמן צמח סביב תאו של הילריון מנזר, שהיו בו מבקרים כה רבים, ובמיוחד נשים, עד שהילריון ביכר לברוח מן המקום. הילריון מת בשנת 371 בקפריסין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הילריון בוויקישיתוף