היפאטיה

היפאטיה
Υπατία

היפאטיה, איור משנת 1908
היפאטיה, איור משנת 1908
לידה	בין 350 ל-370 אלכסנדריה, האימפריה הרומית
פטירה	מרץ 415 אלכסנדריה, האימפריה הביזנטית
מדינה	האימפריה הביזנטית
ענף מדעי	מתמטיקה
אב	תאון מאלכסנדריה
תרומות עיקריות
ספרים במתמטיקה, המצאת הידרומטר.

היפאטיה על פי רפאל, מתוך הציור "אסכולת אתונה"

היפאטיה (ביוונית: Υπατία, נולדה בין 350 ל-370, מתה במרץ 415) הייתה מתמטיקאית, פילוסופית ואסטרונומית יווניה ניאופלטונית, שפעלה באלכסנדריה שבמצרים. היפאטיה הייתה בתו ותלמידתו של ת'און , איש המוזיאון של אלכסנדריה.

ביוגרפיה

בשנת 391 הרס תאופילוס , הפטריארך של אלכסנדריה, את כל המקדשים הפגניים, כחלק מהשתלטותה של הנצרות על אלכסנדריה. היפאטיה הייתה עדה למאבק בין הפגנים והנוצרים המתונים לבין הנוצרים הדוגמטיים, שבו דרשו הנוצרים הדוגמטיים ביעור כל זכר לפגניות. היפאטיה עצמה הייתה פגנית, אך זכתה גם להערכתם של הנוצרים המתונים.

היפאטיה עסקה בהוראת פילוסופיה ומתמטיקה באלכסנדריה. היא לא נישאה ולהצעות הנישואים שקיבלה ענתה שהיא "מאורסת לאמת". סופר עליה כי דחתה מחזר על ידי הצגת מטפחת מוכתמת בדם וסת ובאומרה כי אין דבר יפה בתאוות בשר.

בשנת 412 הגיע לאלכסנדריה פטריארך חדש בשם קירילוס, כשהוא נחוש בדעתו לבער את הפגניות והנאופלטוניזם מהעיר. השליט הרומאי של העיר היה אורסטס ובינו לבין קירילוס התנהל מאבק כוח על השליטה בעיר. היפאטיה, שהייתה ידידתו של אורסטס, עסקה בפילוסופיה והייתה פגנית, נקלעה למאבק זה. בשנת 415 נרצחה היפאטיה כחלק ממאבק הכוחות בין אורסטס וקירילוס.

כיום ישנם רק שני חיבורים המתארים את מותה של היפאטיה, חיבורו של סוקרטס מקונסטנטינופול וחיבורו של יוחנן מניקיו :

• חיבורו של סוקרטס מקונסטנטינופול נכתב זמן קצר לאחר מותה של היפאטיה ובו נטען שהיא נרצחה על ידי הנוצרים עקב חלקה במאבק בין המושל הרומי לבישוף. סוקרטס כתב שקבוצה של נוצרים שבראשה עמד אדם בשם פטר חטפו את היפאטיה כדי למנוע ממנה לייעץ למושל הרומי ואז רצחו אותה. סוקרטס כתב שהם התעללו בה ורצחו אותה בעזרת צדפות (אבל הדעות חלוקות בקשר לכתוב מפני שהמילה צדפות ביוונית, שפת החיבור, יכולה להתפרש גם כרעפים) לאחר מכן הם כרתו את גפיה ולבסוף שרפו את שרידי גופתה. על פי סוקרטס מותה עורר זעם באוכלוסייה הלא נוצרית של אלכסנדריה והם החלו בפרעות כלפיהם.
• חיבורו של יוחנן מניקיו נכתב זמן רב לאחר הרצח (ב-650 לספירה) ובו המחבר מתאר בצורה דמונית את המושל הרומי והיפאטיה. בחיבור זה נכתב שהיפאטיה עסקה בכישוף וזימון שדים ולפי המתואר בו היא נגררה ברחבי אלכסנדריה על ידי המון נוצרי זועם עד שמתה. פעולה זו נעשתה כתגובה לפרעות באוכלוסייה הנוצרית שהיא והמושל הרומי עודדו. החיבור של יוחנן נחשב לפחות אמין ומדויק^{[דרוש מקור]}.

בין יצירותיה של היפאטיה, שאבדו כולן, היו פירוש לספרו של דיופנטוס, "אריתמטיקה", פירוש לספרו של אפולוניוס על החרוט והערות על עבודתו של תלמי.

היפאטיה בתרבות

במאות ה-18 וה-19 נחשב מותה של היפאטיה כמסמל את סוף תקופת הזוהר של המתמטיקה, הפילוסופיה והמדע היווני.

היפאטיה, ציור מאת צ’ארלס ויליאם מיטשל

דמותה ומותה הטראגי שבו את דמיונם של היסטוריונים וסופרים מן העולם העתיק ועד לימינו. במיוחד נעשה שימוש בסיפור מותה לצורך תקיפת הכנסייה הנוצרית. במאה ה-18 כתב הוגה-הדעות האירי, ג'ון טולנד, מאמר התקפה חריף כנגד הכנסייה הקתולית, המתבסס כולו על סיפור רציחתה של היפאטיה.

צ'ארלס קינגסלי האנגלי חיבר בשנת 1853 ביוגרפיה בשם "היפאטיה", המספרת את תולדות חייה.

על פי טענתו (נטולת הסימוכין) של המדען קארל סייגן, היפאטיה הייתה הספרנית הראשית האחרונה של הספרייה הגדולה באלכסנדריה.

הסופר והחוקר המצרי יוסף זיידאן פרסם ב-2008 רומן היסטורי בשם "עזאזל" (Azazīl), שבו הוא מתאר את הסכסוכים הדתיים שהיו בתקופתה. חלק נכבד מן הספר מוקדש לסיפורה של היפאטיה. הספר הותקף על ידי חוגים נוצריים.

בשנת 2009 יצא לאקרנים הסרט אגורא, עיבוד קולנועי חופשי לסיפור חייה (בכיכובה של רייצ'ל וייס).

על שמה קרוי כתב העת הפמיניסטי היפאטיה שנוסד בשנות ה-80 של המאה ה-20.

האסטרואיד היפאטיה 238 קרוי על שמה.

היפאטיה, בגילומה של ליסה קודרו, מופיעה כדמות שנמצאת ב"מקום הטוב" בסדרה המקום הטוב.

במשחק המחשב "סיוויליזיישן 6" (civilization VI) היא "מדענית דגולה" (great scientist).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היפאטיה בוויקישיתוף

• היפאטיה, באתר MacTutor (באנגלית)
• מיה בת-רחל, היפטיה, נגה, 1982
• עמי בן בסט, הכוכב המזהיר של אלכסנדריה, בבלוג אפלטון.
• דנה אשכנזי, האישה שאהבה חוכמה ודעת, מגזין אימגו, דצמבר 2009.
• היפאטיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• היפאטיה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• היפאטיה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Michael A. B. Deakin, Hypatia and Her Mathematics, American Mathematical Monthly, Vol. 101, No. 3 (March 1994), pp. 234-243, in JSTOR