סוקרטס מקונסטנטינופול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סוקרטס מקונסטנטינופול הידוע גם כסוקרטס סכולסטיקוס[1] היה היסטוריון יווני נוצרי של הכנסייה הנוצרית ובן זמנם של סוזומן (Sozomen) ותאודורט (Theodoret) שהשתמשו בכתביו. אין לבלבל בינו לבין הפילוסוף היווני הקלסי סוקרטס.

סוקרטס נולד בקונסטנטינופול בערך ב- 380. תאריך מותו אינו ידוע. גם בתקופה העתיקה לא היה ידוע הרבה על חייו. מה שידוע נאסף מהערות בספרו Historia Ecclesiastica (היסטוריה של הכנסייה) שהייתה שונה מהמופת שלה אוסביוס מקיסריה בהדגשתה את מקום הקיסר בענייני הכנסייה ובתיאור היסטוריה חילונית, בנוסף לזו של הכנסייה.

מוריו של סוקרטס, כפי שכתוב בהקדמות שכתב היו המדקדקים הלדיוס (Helladius) ואמוניוס (Ammonius) שהגיעו לקונסטנטינופול מאלכסנדריה שם הם היו כהני דת פגאניים. מרד שלווה בהתקפה על המקדשים הפגאניים שלהם אילץ אותם לנוס על נפשם. התקפה זו שבה הושחת הסֶרָפֶּאום והספרייה שבו נהרסה מתוארכת ל- 391 בערך.

לא הוכח שסוקרטס מקונסטנטינופול למד מתורתו של הסופיסט טרוילוס. גם לא ברור מה היה מקצועו המדויק של סוקרטס, למרות שניתן להסיק מכתביו שהוא היה חסר מקצוע.

בשנים שלאחר מכן הוא נסע וביקר, בין השאר, בפפלגוניה וקפריסין

היסטוריה של הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה מכסה את השנים 305-‏439 והחוקרים סבורים שכתיבתה הסתיימה ב- 439 או זמן קצר אחרי כן. בכל מקרה בתקופת חייו של הקיסר תאודוסיוס II, כלומר לפני 450. מטרת כתיבת ההיסטוריה הייתה להמשיך את עבודתו של אוסביוס מקיסריה. היא מספרת בשפה יוונית פשוטה מה קרה בכנסייה מימיו של קונסטנטינוס עד זמנו של המחבר. המחלוקות בכנסייה מובלטות משום שכאשר יש שלום בכנסייה אין להיסטוריון שלה מה לספר (7.48.7). בהקדמה לספר החמישי מגן סוקרטס על העיסוק באריאניות ובאירועים הפוליטיים בנוסף לכתיבה על הכנסייה.

תיאורו של סוקרטס הוא מאוזן בנקודות רבות. הוא נזהר לא להשתמש בתארים מוגזמים כשהוא מתייחס לאישים בולטים בכנסייה ובמדינה.

יש הסבורים שהוא היה חבר בכנסייה הנובטיאנית, אך דבר זה מתבסס על העובדה שהוא מספק מידע רב על הנובטיאנים ומדבר עליהם בצורה חיובית אך הוא מתאר בצורה דומה גם את האריאנים וקבוצות אחרות. הוא מדבר על עצמו כמי ששייך לזרם המרכזי של הנצרות [2].

סוקרטס טוען שאת הדחף לכתוב את חיבורו הוא חייב לאדם בשם תאודורוס המוזכר בהקדמה לספר השני כ"אדם קדוש לאל". לכן, סביר, שהוא היה נזיר או מישהו מהכמורה הבכירה. ההיסטוריונים בני זמנו סוזומן ותאודורט כתבו יחד עם סוקרטס חיבור שגרם לטשטוש ההבדלים ביניהם עד לאחרונה, כאשר התיאורים המיוחדים שלהם על סדרה של קיסרים רומיים הובחנו ועומתו זה עם זה על ידי הרטמן לפין (Hartmut Leppin) בחיבורו מקונסטנטינוס הגדול לתאודוסיוס השני (Von Constantin dem Großen zu Theodosius II) (Göttingen 1996).

ה- Historia Ecclesiastica נערכה, לראשונה ביוונית על ידי רובר אטיין (Robert Estienne) על בסיס Codex Regius (פריז, 1544. תרגום שלה ללטינית נעשה על ידי יוהנס כריסטופורסון (Johannes Christophorson) ב- 1612 והוא חשוב בשל שינויי הגרסאות שבו. המהדורה המודרנית המוקדמת העיקרית נוצרה על ידי הנריקוס ולסיוס (הנרי ולואה, Henri Valois), פריז, 1668 שהשתמש בכמה כתבי יד – קודקס רגיוס, קודקס וטיקנוס וקודקס פלורנטינוס (Codex Regius, Codex Vaticanus, Codex Florentinus). המהדורה הביקורתית החדשה נערכה על ידי ג.ק. האנזן (G.C. Hansen) ופורסמה בסדרת המחברים הנוצרים היוונים (Die Griechischen Christlichen Schriftsteller) בהוצאת Berlin:Akademie Verlag, 1995.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום לאנגלית של ספרו נמצא בפרסום אבות הכנסייה בתקופת ועידת ניקיאה ואחריה[3]

תרגום עדכני יותר פורסם במהדורה דו-לשונית על ידי פייר מאראוואל (Pierre Maraval) ב- Sources Chrétiennes

ניתן להוריד את הספר בקובץ אלקטרוני[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכינוי המסורתי סוקרטס סכולסטיקוס אינו מבוסס בשום מהדורה מוקדמת לפי דברי העורכת האחרונה שלו, תרזה אורביינצ'יק (Theresa Urbainczyk) בספר: Socrates of Constantinople: Historian of Church and State (Ann Arbor:University of Michigan Press) 1997. ISBN 0-472-10737-2. בדפי השער של כמה כתבי יד ששרדו הוא מצוין scholastikos
  2. ^ Rev. A. C. Zenos, "Life of Socrates," A Selected Library of the Nicene and Post-Nicene Fathers, series 2, vol. ii, eds. Henry Wace and Philip Schaff, (New York: Christian, 1887-1900), p. x-xi
  3. ^ Socrates and Sozomenus Ecclesiastical Histories
  4. ^ The Ecclesiastical History - Socrates Scholasticus