היפנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
התאומים היפנוס ותנטוס.

במיתולוגיה היוונית היפנוס (Ύπνος, "שינה") היה התגלמות השינה. בקרב הרומאים הוא נודע כסומנוס (Somnus).

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפנוס שכן במערה אפלה בעולם התחתון, הרחק מאור השמש. למערה לא היה פתח ולא הייתה כניסה. מי שכן מעז להגיע אל המערה נתקל במרבד פרחי פרג בעלי ריח משכר ונרדם. כך נשמרת הדממה על מנת שאיש לא יוכל להיכנס ולהפריע לתנומתו של היפנוס השקוע בתרדמה.

ב"איליאדה" היפנוס מוזכר כאחיו התאום של תנטוס, התגלמות המוות. הסיודוסתיאוגוניה) מציין שהיפנוס הוא בנה של ניקס, אלת הלילה, אך הוא לא נוקב בשמו של האב.

היפנוס היה אביו של מורפיאוס, אל החלומות, וכן היה אחד מבני לווייתו של האדס, אל השאול ושליט המתים. הוא העניק לאנדימיון את היכולת לישון עם עיניו פקוחות, כדי שגם בשנתו יוכל להשגיח על אהובתו סלנה, אלת הירח. אולם, מעבר לסיפורים אלו היפנוס כמעט ולא מופיע בסיפורי המיתולוגיה, ומעולם לא הייתה לו כיתת פולחן מרכזית.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמנות היפנוס תואר כגבר צעיר ערום בעל כנפיים הבוקעות מרקותיו. לעתים הוא הוצג כבעל זקן וכנפיים המחוברות לכתפיו.

משמו של האל היפנוס נגזר המושג היפנוזה שנטבע ב-1841 על ידי הרופא המנתח הסקוטי ג'יימס ברייד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]