הכוחות המזוינים של מאלי
.svg) | |
 | |
| חייל במשמר הלאומי של מאלי | |
| מדינה | מאלי |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 10 באוקטובר 1960 – הווה (63 שנים) |
| זרועות בצבא |
צבא מאלי חיל האוויר של מאלי הז'נדרמרייה של מאלי המשמר הרפובליקני המשטרה הלאומית |
| מטה | במקו |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | חובה |
| כוחות פעילים |
40 אלף חיילים 4,800 אנשי מיליציה |
| תעשייה | |
| ספקים זרים |
 בולגריה  הרפובליקה העממית של סין  צרפת רוסיה טורקיה אוקראינה ארצות הברית |
|
www | |
  | |
הכוחות המזוינים של מאלי (בצרפתית: Forces Armées Maliennes) כוללים את צבא מאלי, חיל האוויר של מאלי ואת המשמר הלאומי. הכוחות המזוינים של מאלי כפופים לשר ההגנה והווטרנים של מאלי. ספריית הקונגרס האמריקאי משנת 2005 ציינה כי הכוחות נמצאים בתקצוב חסר, מצוידים בדלות, ודורשים רציונליזציה. הארגון שלהם סבל מאי שילוב כוחות הטוארג לצבא הסדיר ב-1992, במסגרת ההסכם בין הממשלה לטוארג".[1]
בשנת 2009 הוערך גודלם של הכוחות של מאלי בכ-7,350 חיילים בצבא, 400 בחיל האוויר ו-50 בחיל הים.[2] הז'נדרמריה והמשטרה המקומית אמונים על שלטון החוק בתוך המדינה. עוד הוערך שבמדינה 4,800 משרתים בארגונים סמי צבאיים, מתוכם 1,800 בז'נדרמריה, 2,000 במשמר הרפובליקני ועוד 1,000 במשטרה. מספר מהמשרתים אומנו בארצות הברית, צרפת וגרמניה.
ההוצאה הצבאית מהווה 13% מההוצאה הלאומית של מאלי. מאלי משאילה גם חיילים לכוחות שמירת השלום של האו"ם במערב ומרכז אפריקה.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוחות המזוינים של מאלי הוקמו על ידי מגויסי חובה ממאלי ווטרנים של צבא צרפת. במהלך החודשים אחרי הקמת צבא מאלי, כוחות צרפת עזבו בהדרגה את בסיסיהם במאלי.
בין הבסיסים האחרונים שנסגרו היו בסיס קטי, ב-8 ביוני 1961, תסלית, ב-8 ביולי, גאו ב-2 באוגוסט ובסיס חיל האוויר 162 בבמקו ב-5 בספטמבר.
במהלך שנות ה-60 וה-70, הסתמכו הצבא וחיל האוויר על ברית המועצות לאספקת חלפים ואימונים.
ב-19 בנובמבר 1968, ערכה קבוצת קצינים צעירים הפיכה לא אלימה בסיומה הקימו חונטה ובה 14 חברים, שבראשה עמד לויטננט מוסא טראורה. החונטה ניסתה לערוך רפורמות כלכליות, אולם נתקלה בהתנגדות פנימית ובבצורת בחבל הסאהל. חוקה חדשה אושרה ב-1974, ובמסגרתה הוקם משטר חד מפלגתי במטרה להעביר את מאלי לשלטון אזרחי בעתיד. עם זאת, החונטה המשיכה להחזיק בכוח.[3]
ביוני 1979 נערכו בחירות ובהן התמודדה מפלגה אחת בלבד, ובמסגרתן גנרל טראורה קיבל 99% מהקולות. מאמציו לשמר את המשטר החד מפלגתי נתקלו בהפגנות סטודנטים שדוכאו באכזריות, ונערכו שלושה ניסיונות הפיכה, ללא הצלחה. ממשל טראורה שלט במדינה במהלך כל שנות ה-70 וה-80. ב-26 במרץ 1991, אחרי ארבעה ימים של מהומות עזות, עצרה קבוצה של 17 קצינים, אותם הנהיג הנשיא לעתיד אמדו טומני טורה, את הנשיא טראורה והשעתה את החוקה. הקצינים הקימו גוף אזרחי כדי שינהל את המדינה, והובילו תהליך שבסופו נערכו בחירות חוקיות.[3]
ב-1990 החל מרד הטוארג, כשבדלנים תקפו בנייני ממשלה מסביב לגאו. פעולת התגמול של הכוחות המזוינים הובילה להתפרצות מרד בהיקף מלא, שבליבו עמדה מחאה על אי שילוב הטוארג בצבא. הסכסוך גווע אחרי שב-1992 הוקמה ממשלה חדשה בראשות אלפה עומאר קונרה ונחתם הסכם. בנוסף, מאלי הקימה אוטונומיה בשם קידאל, והחלה לקדם שילוב טוב יותר של בני הטוארג בחברה. ב-1994 תקפו שוב בני הטוארג שאומנו על ידי לוב את גאו, מה שהוביל מחדש לפעולות תגמול, וגרר את מאלי הלכה למעשה למלחמת אזרחים.
.jpg)
צבא מאלי קרס ברובו בתחילת 2012, במהלך המלחמה נגד הבדלנים. בפרק זמן של פחות מחודש הצליחו הבדלנים לכבוש כ-60% משטחי מאלי, תוך שהם משתלטים על כל המחנות והבסיסים בשטח זה, מוציאים להורג מאות חיילים, וגורמים למאות אחרים לערוק.[4]
בעקבות התקדמות המורדים, קבוצת חיילים ביצעה ב-22 במרץ 2012 הפיכה בה הודח הנשיא אמדו טומני טורה. לאחר שהחונטה הצליחה לתפוס את השלטון, היא הדפה בהצלחה הפיכה נגדית ב-30 באפריל על ידי נאמנים לנשיא.[5]
צבא מאלי החל להיבנות מחדש על ידי צרפת, וכיום הוא מסוגל להוציא פעולות נגד הטרור. בפברואר 2020 הכריז הצבא ש-200 מחייליו הגיעו לעיר קידאל, בצפון המדינה. זו הייתה הפעם הראשונה בה כוחות הצבא הצליחו להגיע לאזור זה, מאז שהבדלנים רדפו את הצבא מאז 2014.[6]
מאז ההפיכה שהתרחשה ב-2020, מקבל הצבא סיוע מטורקיה.
צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשרתים בצבא ממוינים לשירות חובה של שנתיים. במאלי חלוקה לשישה אזורים צבאיים. מאלי היא אחת מארבעת מדינות הסהרה שהקימו ועדת מטה צבאי משותף ב-2010, יחד עם אלג'יריה, מאוריטניה וניז'ר.
חלק נוסף מהצבא הוא חיל ים קטן, שכולל כ-130 חיילים ו-3 סירות סיור בנהר.
ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאלי קיבלה לאורך שנות ה-70 וה-80 ציוד רב מברית המועצות, מה שהפך את צבאה לאחד החזקים במערב אפריקה, בזכות הפעלת מערכות נשק מתקדמות.
בסיסי אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצבא מאלי לפחות שני בסיסי אימונים מרכזיים. הראשון הוא האקדמיה הצבאית המשולבת והשני הוא האקדמיה לכוח השלום של מאלי.
חיל האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיל האוויר של מאלי מחזיק במטוסים שונים מתוצרת צרפתית בעיקר, אולם לאורך השנים רכש גם מטוסים ומסוקים סובייטיים וכן במאה ה-21 רכש כטב"מים מתוצרת טורקיה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכוחות המזוינים של מאלי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Country Profile
- ^ IISS Military Balance 2009 p.310
- ^ 1 2 Herbert Howe, Ambiguous Order: Military Forces in African States, Lynne Rienner, 2005, p.277
- ^ Dixon, Robyn; Labous, Jane (4 באפריל 2012). "Gains of Mali's Tuareg rebels appear permanent, analysts say". Los Angeles Times. Johannesburg and London.
{{cite news}}: (עזרה) - ^
Mike Pflanz, Mali counter-coup fails, The Telegraph, 1 May 2012
- ^ "Mali troops return to key northern city after six-year absence". Reuters (באנגלית). 2020-02-13. נבדק ב-2020-02-14.
