הכתר המשולש (סנוקר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הכתר המשולשאנגלית: Triple Crown) הוא מונח המתאר את שלוש התחרויות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם הסנוקר: אליפות העולם בסנוקר (הראשונה בחשיבותה), אליפות בריטניה (השנייה בחשיבותה), וטורניר המאסטרס (השלישית בחשיבותה).

השחקן הראשון בהיסטוריה שזכה בכל שלושת תוארי הכתר המשולש, והחזיק בשלושתם בו זמנית, הוא סטיב דייוויס, שצלח הישג זה בין עונת 1980/1981 לעונת 1981/1982.

שיאן מספר הזכיות של טורנירי הכתר המשולש בכל הזמנים הוא רוני אוסליבן, עם 19 זכיות במספר (5 זכיות באליפות העולם, שיא כל הזמנים של 7 זכיות באליפות בריטניה, ובשיא כל הזמנים של 7 זכיות בטורניר המאסטרס).

השחקנים היחידים שזכו בכל שלושת תוארי הכתר המשולש הם 11 במספר: רוני אוסליבן (19 זכיות), סטיבן הנדרי (18 זכיות), סטיב דייוויס (15 זכיות), ג'ון היגינס (9 זכיות), מארק סלבי (8 זכיות), מארק ויליאמס (7 זכיות), אלכס היגינס (5 זכיות), ניל רוברטסון (4 זכיות), טרי גריפית'ס (3 זכיות), שון מרפי (3 זכיות), וג'אד טראמפ (3 זכיות).

השלמת זכייתם בכל תוארי הכתר המשולש לפי סדר כרונולוגי: סטיב דייוויס (עונת 1981/1982), טרי גריפית'ס (עונת 1982/1983), אלכס היגינס (עונת 1983/1984), סטיבן הנדרי (עונת 1989/1990), ג'ון היגינס (עונת 1998/1999), מארק ויליאמס (עונת 1999/2000), רוני אוסליבן (עונת 2000/2001), ניל רוברטסון (עונת 2013/2014), מארק סלבי (עונת 2013/2014), שון מרפי (עונת 2014/2015), וג'אד טראמפ (עונת 2018/2019).

השחקנים היחידים שזכו בכל אחד מתוארי הכתר המשולש יותר מפעם אחת הם: רוני אוסליבן, סטיבן הנדרי, סטיב דייוויס, ג'ון היגינס, מארק סלבי, ומארק ויליאמס.

השחקנים היחידים שזכו בכל שלושת תוארי הכתר המשולש בעונה אחת הם: סטיב דייוויס (עונת 1987/1988), סטיבן הנדרי (עונת 1989/1990 ועונת 1995/1996), ומארק ויליאמס (עונת 2002/2003). הישג זה מכונה "זכייה בכתר המשולש". בנוסף, ג'ון היגינס החזיק גם הוא בכל שלושת התארים בו זמנית, אך לא כל שלושת התארים הושגו באותה העונה (הוא ביצע הישג זה בין עונת 1997/1998 לעונת 1998/1999).

השחקן הצעיר ביותר בכל הזמנים שזכה בתואר כתר משולש הוא רוני אוסליבן (גיל 17 ו-358 ימים. אליפות בריטניה 1993),[1] והשחקן המבוגר ביותר בכל הזמנים שזכה בתואר כתר משולש הוא דאג מאונטג'וי (גיל 46 ו-172 ימים. אליפות בריטניה 1988).[2]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]