סנוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שחקן סנוקר מכה בכדור הלבן בעזרת מקל המשחק ומקל-עזר

סנוקר (Snooker) הוא משחק ממשפחת משחקי הביליארד, הנערך על גבי שולחן מוארך מצופה בבֵּיז (בד ארוג דמוי לבד) בצבע ירוק, כשבארבע פינות השולחן ובמרכז כל דופן ארוכה ישנם "כיסים" (סך הכל שישה). מידותיו של שולחן סנוקר תקני הן 3.7 מטרים אורך ו-1.8 מטרים רוחב. כלי המשחק הם מקל ארוך עשוי עץ (שאורכו הסטנדרטי הוא 147 סנטימטרים) וכדורי ביליארד: כדור לבן אחד, 15 כדורים אדומים שערך כל אחד מהם נקודה אחת, ושישה כדורים בעלי צבעים שונים: צהוב (ערכו 2 נקודות), ירוק (3), חום (4), כחול (5), ורוד (6), ושחור (7). מטרת המשחק היא להטביע את הכדורים לכיסים באמצעות הכדור הלבן ובעזרת מקל העץ בלבד ולצבור יותר נקודות מהיריב, כל זאת לפי סדר מסוים וחוקי המשחק. שחקן מנצח משחקון (באנגלית: Frame) לאחר שצבר יותר נקודות מיריבו. שחקן מנצח משחק לאחר שניצח מספר משחקונים מוסכם מראש לפני יריבו. רצף הנקודות הגבוה ביותר הניתן להגיע במשחק הסנוקר הוא רצף של 147 נקודות (באנגלית: Maximum Break), רצף זה מכונה "רצף מקסימלי", "מקסימום" או "147".

משחק הסנוקר פותח על יסוד משחקי ביליארד קדומים יותר, על ידי קציני הצבא הבריטי בהודו, והפך לפופולרי במדינות רבות הדוברות אנגלית, כמו גם בחלק ממדינות חבר העמים הבריטי.[1] בשלהי המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 החל המשחק לצבור פופולריות במזרח אסיה ובעיקר בסין.[2] שחקני סנוקר מקצוענים מן השורה הראשונה עשויים לצבור זכיות כספיות בשווי מיליוני לירות שטרלינג במהלך הקריירה.[3]

שלוש התחרויות החשובות והיוקרתיות ביותר בעולם הסנוקר הן טורנירי הכתר המשולש: אליפות העולם בסנוקר, אליפות בריטניה וטורניר המאסטרס. שלושת הטורנירים משודרים באופן ישיר ומלא ברשת ה-BBC הבריטית וכן על ידי יורוספורט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנחה המקובלת היא כי מקורו של משחק הסנוקר הוא במחצית השנייה של המאה ה-19. משחקי ביליארד היו אותה עת בילוי חביב לשעות הפנאי על קציני הצבא הבריטי שהוצבו בהודו, ובמקום פותחו מספר גרסאות למשחקי הביליארד המסורתיים עד לאותה עת. אחת הגרסאות, אשר פותחה ככל הנראה בשנת 1874, או 1875, על ידי קציני הצבא הבריטי שהוצבו בג'בלפור, הייתה הוספת כדורי משחק צבעוניים לכדורים האדומים והכדור השחור שהיו נהוגים עד אז במשחקי פול. המצאת המשחק מנוכסת בעיקר לקצין הצבא הבריטי, סר נוויל פרנסיס פיצג'רלד צ'מברליין. שם המשחק "סנוקר" גם הוא ממקור הצבא הבריטי, והיה כינויים של צוערים צעירים בשנתם הראשונה, או אנשי צוות בלתי מנוסים.

משחק הסנוקר הלך והתפשט בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. בשנת 1919 הוקם ארגון BA&CC,[4] ובאותה שנה נקבעו על ידו חוקי משחק הסנוקר הרשמיים. בשנת 1927 נערכה לראשונה אליפות העולם בסנוקר, בארגונו של שחקן הסנוקר האנגלי ג'ו דייוויס, אשר תרם לפיתוחו המקצועני של משחק הסנוקר. משנת 1927 עד 1946, זכה ג'ו דייוויס בכל אליפויות העולם בסנוקר שהתקיימו, עם 15 זכיות במספר, (שיא מספר הזכיות באליפות העולם בסנוקר בכל הזמנים אשר לא נשבר עד היום). בשנת 1950 שידרה רשת ה-BBC סנוקר בטלוויזיה בפעם הראשונה, וב-22 בינואר 1955 ביצע ג'ו דייוויס לראשונה בהיסטוריה רצף מקסימלי מאושר של 147 נקודות, כשהתמודד במשחק ראווה מול וילי סמית' האנגלי בהיכל "לסטר סקוור" שבלונדון. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 הייתה ירידה בפופולריות של משחק הסנוקר. בשנת 1969 החליט דייוויד אטנבורו, שהיה אז בעל תפקיד בכיר ברשת ה-BBC, לשדר בטלוויזיה את טורניר הסנוקר Pot Black, זאת כדי להדגים את הפוטנציאל הגלום בשידורי צבע בטלוויזיה. הוא שיער כי שולחן המשחק הירוק, ועליו כדורים במגוון צבעים ידגים היטב את יתרונות שידורי הצבע. שידורים אלה זכו לאחוזי צפייה גבוהים מאוד, ובתקופה מסוימת הייתה תוכנית הסנוקר השנייה באחוזי הצפייה בתחנת BBC Two.[5] העניין במשחק הלך וגבר ואליפות העולם בסנוקר בשנת 1978 שודרה במלואה לראשונה בהיסטוריה של האליפות.

החל משנות ה-80 שידורי משחק הסנוקר זוכים לאחוזי צפייה נכבדים בבריטניה, אירלנד ומדינות נוספות מחבר העמים הבריטי, ורוב הטורנירים המקצועניים משודרים בטלוויזיה. החל משנת 2006 מוטלים בבריטניה מגבלות על פרסום מוצרי טבק, ועקב כך הופסקה תמיכתם הכספית בתחרויות הסנוקר המקצועניות. מאז, במקום חברות הסיגריות והטבק, נותני החסות הראשיים של התחרויות המקצועניות הן לרוב חברות הימורים. בתחילת המאה ה-21 החלה עליית עניין במשחק הסנוקר במזרח אסיה ובעיקר בסין, ואל חוג שחקני הסנוקר המקצועניים הבכירים הצטרפו שחקנים ממזרח אסיה.

מקורותיו של משחק הסנוקר, כמשחק שהיה נהוג בקרב קצינים בצבא האימפריה הבריטית, ניכרים עד ימינו. שחקני סנוקר מקצוענים נדרשים לקוד התנהגות ספורטיבית של ג'נטלמנים בריטים, ואף לקוד לבוש אשר היה מקובל בקרב הקצונה הבריטית בשעות הפנאי. לבושם של שחקנים מקצוענים בסבב הוא נעליים כהות, מכנסי חליפה שחורים, חולצה מכופתרת, עניבת פרפר, ווסט. בעשור הראשון של המאה ה-21 הביעו חלק מהשחקנים דעה כי יש להתיר קוד לבוש פחות קפדני.[6]

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

סידור הכדורים על השולחן בעמדת הפתיחה במשחק הסנוקר
הדגמת מכת פתיחה במשחק סנוקר

מטרת המשחק היא לצבור ניקוד גבוה יותר מהיריב על ידי הטבעת הכדורים באמצעות הכדור הלבן אל ששת כיסי השולחן, לפי סדר חוקי. בתחילת המשחק מסודרים הכדורים בסדר הנראה בתמונה משמאל. על השחקן שתורו ראשון (נקבע בהטלת מטבע) לפגוע בלפחות כדור אדום אחד, כשקו האמצע של הכדור הלבן אינו חוצה את סימון ה-D. לאחר המכה הראשונה ופתיחת הכדורים האדומים, כל אחד משני השחקנים מכה בתורו פעם אחת בכדור הלבן באמצעות מקל המשחק, על מנת להטביע את אחד הכדורים האדומים אל אחד הכיסים. כאשר שחקן הטביע כדור אדום לאחד הכיסים, הכדור נותר בכיס, השחקן צובר נקודה אחת ומקבל הזדמנות להטביע את אחד מהכדורים הצבעוניים האחרים לאחד הכיסים, כשאסור לו שוב לגעת באופן ישיר ו/או להטביע את כל אחד מהכדורים האדומים הנמצאים על השולחן (עבירה שמעניקה ליריב שבע נקודות). כאשר השחקן הטביע כדור צבעוני לכיס, הכדור מונח שוב במקומו המקורי והשחקן צובר את מספר הנקודות הספציפי של הכדור אותו הטביע: צהוב (ערכו 2 נקודות), ירוק (3), חום (4), כחול (5), ורוד (6), ושחור (7). לאחר מכן על השחקן להטביע לכיס כדור אדום נוסף ולאחר מכן כדור צבעוני נוסף, וכן הלאה. תהליך של הטבעת כדור אדום ואחריו כדור צבעוני לכיסים, נמשך עד אשר השחקן נכשל בניסיונו להטביע את אחד הכדורים, והתור עובר לשחקן השני. המשחק נמשך באופן זה עד אשר הוטבעו כל 15 הכדורים האדומים אל הכיסים ועל השולחן נותרו רק שישה כדורים צבעוניים. בשלב זה, המטרה היא להטביע את הכדורים הצבעוניים לכיסים, לפי הסדר: צהוב, ירוק, חום, כחול, ורוד, ושחור. כדור צבעוני המוטבע אל הכיס בשלב זה לא מוחזר שוב אל השולחן. לאחר שהוטבע הכדור השחור האחרון אל הכיס, השחקן בעל הניקוד הגבוה יותר משני השחקנים זוכה במשחקון. קיימת אף אפשרות של הפסד משחקון על ידי ויתור המשחקון במצב בו הפרש הנקודות בין שני השחקנים גבוה ממספר הנקודות המקסימלי של הכדורים הנותרו בשולחן.

ניתן לצבור נקודות משחק אף כאשר היריב מבצע עבירה על כללי המשחק. עבירות המזכות בנקודות הן מגוונות, בהן: פגיעה בכדור צבעוני כאשר על השחקן לפגוע בכדור אדום וההפך, הכנסת הכדור הלבן לאחד הכיסים, אי-פגיעה בכדור חוקי, ועוד. מספר הנקודות הנצברות ליריב עקב ביצוע עבירה תלוי בסוג העבירה ונע בין 4 ל-7 נקודות.

מערכה אחת (החל מן המצב שבו הכדורים מונחים בעמדת הפתיחה ועד לסיום המערכה) נקראת "משחקון" או "פריים" (באנגלית: Frame). משחק מורכב ממספר משחקונים אשר נקבע מראש, והשחקן הראשון שמנצח את מספר המשחקונים המבוקש מנצח את המשחק כולו. ברוב ההתמודדויות המקצועניות, ניצחון במשחק דורש ניצחון בחמישה משחקונים. התמודדות זו נקראת "הטוב מתשעה משחקונים אפשריים", כיוון שתשעה הוא מספר המשחקונים הגבוה ביותר האפשרי להתקיים במשחק זה (תוצאה סופית של 4–5). שלבי הגמר של הטורנירים המקצועניים מוכרעים לרוב בשיטת "הטוב מ-17 משחקונים אפשריים" (ניצחון בתשעה משחקונים) או "הטוב מ-19 משחקונים אפשריים" (ניצחון בעשרה משחקונים). באליפות העולם בסנוקר, הסיבוב הראשון משוחק בשיטת "הטוב מ-19 משחקונים אפשריים" ואילו גמר אליפות העולם משוחק בשיטת "הטוב מ-35 משחקונים אפשריים" (ניצחון ב-18 משחקונים), ונערך במשך יומיים.

במשחקים מקצועניים וחובבים כאחד, מנוהל המשחק על ידי שופט, המכריע תמיד בכל מחלוקות המשחק. השופט קורא בקול את מספר הנקודות שצבר שחקן ברצף ואת צבעי הכדורים בהם השחקן בוחר להכות, ומחזיר את הכדורים הצבעוניים שהוטבעו או יצאו מהשולחן בחזרה למקומם החוקי.

בקרב שחקנים מקצוענים נהוג לשחק את המשחק על פי קוד התנהגות ספורטיבי, ובו שחקן אשר ביצע עבירה אשר נעלמה מעיני השופט, מכריז עליה מיוזמתו, מכיר במכות יפות של יריבו, ומתנצל על מכות שבהן הוטבע כדור לכיס באופן מקרי. התנהגות לא ספורטיבית, כך למשל, כששחקן משתהה בבחירת מכה, או במכה עצמה, מעבר לדקות ספורות, תניב אזהרה של השופט ובמקרים חמורים אף הפסד במערכה. במקרים מסוימים השופט פוסק לטובת "כדור ביד" כאשר הלבן נכנס לכיס (השחקן רשאי להניח את הכדור בנקודה הנוחה לו).

"רצף" (באנגלית: Break) הוא בין המונחים הנפוצים ביותר במשחק הסנוקר, המתייחס למספר הנקודות הרצופות שצבר שחקן אחד בתור אחד (ללא התחשבות בנקודות המגיעות מעבירות היריב). רצף הנקודות המקסימלי במשחק הסנוקר הוא רצף של 147 נקודות (באנגלית: Maximum Break). רצף זה מתקבל כאשר כל כדורי המשחק מוטבעים בזה אחר זה ברציפות, כשכל כדור אדום שערכו נקודה אחת מוטבע, מוטבע אחריו כדור שחור שערכו שבע נקודות, ולאחר מכן מוטבעים כל הכדורים הצבעניים לפי הסדר החוקי (הטבעת 15 כדורים אדומים, 15 כדורים שחורים ושישה כדורים צבעוניים). רצף זה מכונה "147" או "מקסימום". הרצף המקסימלי המתקבל כאשר בתחילת הרצף מוטבע כדור חופשי, ולאחר מכן מוטבע כדור שחור, הוא רצף מקסימלי של 155 נקודות. "כדור חופשי" (באנגלית: Free Ball) מוענק אך ורק כאשר שחקן ביצע עבירה, ולשחקן שאליו עובר התור לא קיימת אפשרות לפגוע באופן ישיר בלפחות כדור חוקי אחד לשני צדדיו באופן מלא, עקב חסימתו על ידי כדורים אחרים. לאחר שהתבצעה העבירה זו, רשאי השחקן לפגוע או להטביע כל כדור צבעוני שאינו כדור אדום, והטבעתו תחשב ככדור אדום שערכו נקודה אחת. לאחר הטבעת כדור חופשי, רשאי השחקן לפגוע או להטביע כל כדור צבעוני, כאשר ערכו יהיה מספר הנקודות המלא, ולאחר הטבעתו רשאי השחקן לפגוע או להטביע כדור אדום, וכן הלאה. רצף מקסימלי של 155 נקודות הוא למעשה רצף הנקודות הגבוה ביותר אשר ניתן להגיע במשחק הסנוקר. רצף זה לא בוצע בתחרות רשמית מעולם.

כלי עזר למשחק הסנוקר כוללים קוביית גיר למריחה על חוד המקל לצורך דיוק המכה, מקלות-עזר מסוגים שונים (הנדרשים בשולחן בגודל מלא לצורך הכאה בכדור מרוחק, פרט למקרה של תחרות בין יריבים שגובהם המינימלי גבוה מ-1.95 מטרים שבו השימוש בהם אסור), תבנית משולשת לסידור הכדורים האדומים בעמדת הפתיחה, ולוח תוצאות. ממדיו הגדולים של שולחן סנוקר בגודל מלא מגבילים את האתרים שבהם ניתן להציב שולחנות כאלה. בעוד ששולחנות למשחקי ביליארד אחרים נפוצים בפאבים רבים בבריטניה, שולחנות סנוקר מוצבים בדרך כלל בבתים פרטיים, או באולמות ציבוריים המיוחדים למשחק הסנוקר. ניתן לשחק סנוקר אף על שולחנות בממדים קטנים יותר.

תחרויות וגופים מפקחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף המנהל והמפקח על תחרויות הסנוקר המקצועניות ורשמיות בעולם הוא התאחדות הביליארד והסנוקר המקצוענית העולמית (באנגלית: World Professional Billiards and Snooker Association, ר"ת WPBSA), אשר נוסדה בשנת 1968 וממוקמת בעיר בריסטול שבאנגליה. יושב ראש ההתאחדות הנוכחי הוא שחקן סנוקר העבר האנגלי ג'ייסון פרגוסון. שלוחה של ההתאחדות - החברה המסחרית "World Snooker", הממוקמת באותה הכתובת של ההתאחדות, ואשר WPBSA מחזקיה ב-26 אחוזים ממניותה, מארגנת את סבב הסנוקר המקצועני העולמי (באנגלית: World Snooker Tour) ואחראית על מכירת הכרטיסים באופן בלעדי. יושב ראש חברת "World Snooker", ובעליה של חברת "Matchroom Sport", המארגנת אירועי ספורט נוספים ברחבי העולם הנוסדה בשנת 1982, ואשר מחזיקה ב-51 אחוזים ממניות "World Snooker", הוא בארי הרן האנגלי, אשר כיהן גם בעבר כיושב ראש WPBSA.[7][8] ראש ועדת שחקני הסנוקר ונציג השחקנים מול ההתאחדות הנוכחי, הוא שחקן הסנוקר האנגלי ואלוף העולם בסנוקר לשנת 2005 שון מרפי.[9] הגוף המנהל והמפקח על ארגון תחרויות הסנוקר לחובבים בעולם הוא הפדרציה הבינלאומית לביליארד וסנוקר (באנגלית: International Billiards and Snooker Federation, ר"ת IBSF), אשר הוקמה בשנת 1971 וממוקמת כיום בעיר דובאי שבאיחוד האמירויות הערביות.

החל מה-3 במאי 1975, קיים הדירוג הרשמי של WPBSA, המדרג את שחקני הסנוקר בעולם. דירוג שחקני הסנוקר העילי בדרך כלל כולל את 16 השחקנים המובילים בדירוג העולמי. השחקנים היחידים שדורגו במקום הראשון בעולם בדירוג שחקני הסנוקר העולמי הם 11 במספר (נכון ל-30 ביולי 2018): סטיבן הנדרי (דורג במקום הראשון בעולם במשך 471 שבועות), סטיב דייוויס (365), ריי רירדון (362), מארק סלבי (287), רוני אוסליבן (260), ג'ון היגינס (197), מארק ויליאמס (176), ניל רוברטסון (69), קליף ת'ורברן (56), ג'אד טראמפ (11), ודינג ג'ונווי (3). המדורג הראשון בעולם הנוכחי הוא מארק סלבי.[10] כיום מספר התחרויות בעונת 2018/2019 של סבב הסנוקר העולמי הוא 24 (20 טורנירי דירוג (טורנירים המשפיעים על דירוג השחקנים) וארבעה טורנירים ללא דירוג). האירוע החשוב ביותר בעולם הסנוקר, והאחרון שבעונת סבב הסנוקר העולמי הוא אליפות העולם בסנוקראנגלית: World Snooker Championship), הנערכת מדי שנה מאז 1927 (למעט שנות מלחמת העולם השנייה והשנים 19581963). מאז שנת 1977 האליפות נערכת כל שנה ברציפות באולם תיאטרון הקרוסיבל (Crucible Theatre) בעיר שפילד שבאנגליה. זכייה באליפות העולם בסנוקר מזכה את האלוף ביוקרה רבה ובפרס הכספי הגדול ביותר בעולם הסנוקר המקצועני: 500,000 פאונד (נכון לשנת 2019). שיאן מספר הזכיות באליפות העולם בסנוקר בכל הזמנים הוא ג'ו דייוויס, עם 15 זכיות במספר. שיאן מספר הזכיות באליפות העולם בסנוקר בתקופה המודרנית הוא סטיבן הנדרי, עם שבע זכיות במספר. אלוף העולם בסנוקר הנוכחי הוא מארק ויליאמס (2018).

אליפות העולם בסנוקר משודרת בשידורים ישירים ברשת ה-BBC הבריטית, וכן על ידי יורוספורט. כמו כן, בישראל, רוב הטורנירים המקצועניים משודרים בשידורים ישירים בטלוויזיה בתחנת יורוספורט.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]