הלמוט קולה
 | |
| לידה |
24 בפברואר 1899 שרלוטנבורג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1931 (בגיל 32) שנטילי, צרפת |
| מקום קבורה |
Chantilly (Du Bois Bourillon) Cemetery |
| תחום יצירה |
אמנות חזותית |
| הושפע על ידי |
פבלו פיקאסו |
  | |
הלמוט קולה (בגרמנית: Helmut Kolle; 24 בפברואר 1899 – 17 בנובמבר 1931) היה צייר גרמני שהצליח בצרפת בשנות ה-20 של המאה ה-20, ומיזג את הסגנון המודרניסטי הגרמני לזה של הציור הצרפתי.[1]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולה נולד בשרלוטנבורג, אז עיר עצמאית וכיום חלק מברלין, כבנם השני של הבקטריולוג הנודע וילהלם קולה (1868–1935) והלנה אלווינה בריגל. אביו עבד בתחילה במכון למחלות מידבקות בניהול רוברט קוך (החל מ-1942 מכון רוברט קוך) ואז עבר לברן שבשווייץ עם משפחתו בשנת 1906, שם קיבל קולה גם חינוך מסוים בציור וברישום.[2]
בשנת 1917 עברה המשפחה לפרנקפורט, שם הפך וילהלם קולה למנהל המכון המלכותי לטיפול ניסיוני (שנקרא מאז 1947 מכון פאול ארליך (אנ') על שם המייסד, פאול ארליך). בשנת 1918 פגש הבן הלמוט את שותפו העסקי, המאהב והמנטור שלו וילהלם אודה, אספן אמנות, ועבר איתו לוויימאר. לאחר התנסויות מוקדמות כסופר, עבר קולה להתמקד בציור, וקיבל הדרכה מארנה פינר בשנת 1918/1919. הדרכה זו התאפשרה בזכות קשריו של אודה בעולם האמנות.
בשנת 1923 הציג אודה את התערוכה הראשונה של ציורי קולה בגלריית האמנות שלו בברלין. בשנת 1924 עברו קולה ואודה לפריז, שם קולה הושפע רבות מיצירותיהם של פבלו פיקאסו וז'ורז' בראק.
תערוכה מוצלחת מאוד התרחשה בשנת 1925. בתערוכה בשנת 1926 נמכרו גם כמעט כל הציורים שהוצגו, ובסביבות הזמן הזה החל הלמוט קולה לחתום על ציוריו כ"קולה" במקום להשתמש בשם הבדוי הקודם שלו – "הלמוט פום היגל" (Helmut vom Hügel). השם הבדוי מבוסס על הדמיון בין ההגייה של שם המשפחה "Kolle" להגיית המילה הלטינית "colle", שיכולה להתפרש כ"מהגבעה". בגרמנית יתורגם הצירוף "מהגבעה" כ-"vom Hügel".
בשנת 1926 עבר אודה לשנטילי שבצפון צרפת. קולה הצטרף אליו מאוחר יותר, בשנת 1928, כאשר מצבו הבריאותי הידרדר.
קולה סבל מדלקת פנים הלב מאז 1922. בקיץ 1931 החמירו בעיות הבריאות שלו והוא נפטר בנובמבר באותה שנה. הוא נקבר בשנטילי.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודותיו של קולה המתארות אנשים נוטות להציג גברים במצבים שונים של התפשטות או תנוחות מפתות, כנערים בעלי מראה נשי (בעבודותיו הראשונות) וכגברים שריריים מאוד (מאוחר יותר בקריירה). השינוי נבע כנראה מאידיאלים של גבריות שמופיעים ברומנים של אנרי דה מונטרלאן. למרות התחושות ההומו-ארוטיות הברורות למדי בציוריו, קולה שמר בסודיות על נטיותיו ההומוסקסואליות ויחסיו עם אודה, בשונה מהפתיחות של אמנים הומוסקסואליים אחרים בצרפת או בגרמניה באותה תקופה, כגון קלאוס מאן.[3]
לאחר מותו של קולה, התערוכות הגדולות של עבודותיו התקיימו בהמבורג (1952 ו-2011), בקמניץ (2010) ובמינכן (1994), בנוסף לתערוכות רבות בגלריות אירופיות קטנות יותר. באנגליה הייתה לוסי ורטהיים (אנ') המעריצה החשובה ביותר של יצירתו, והיא הציגה את ציוריו של קולה בגלריה שלה בלונדון בשנים 1930, 1931, 1934, 1935 ו-1938.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
נער עם סל פירות -
נערים עם מניפות -
שני נערים עם חתול וציפור -
נער מתלבש -
מתאגרף צעיר -
מלח קורא -
חייל יושב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Wilhelm Uhde: Der Maler Helmut Kolle. Das Bildnis eines Frühvollendeten. Atlantis, Zürich und Berlin 1935.
- ^ Mössinger, I., Bauer-Friedrich, T., and Müller, K. [ed.]: Helmut Kolle – Ein Deutscher in Paris (exhibition catalog),
- ^ Mössinger, I., Bauer-Friedrich, T., and Müller, K. [ed.]: Helmut Kolle – Ein Deutscher in Paris (exhibition catalog), 2010, p.167